רש"י על בבא בתרא י״ז

1 בכל מכל כל - באברהם כתיב בראשית כ״ד:א׳ וה' ברך את אברהם בכל ביצחק כתיב שם כז ואוכל מכל ביעקב כתיב שם לג וכי יש לי כל כלומר לא חסרו שום טובה:

2 חלל בקרבי - יצרי הרע מת בקרבי:

3 צעריה קא מדכר - על לבו ממש הוא מתרעם ואומר שמת בקרבו מרוב צרות:

4 שלא שלט בהן מלאך המות - אלא מתו בנשיקה על פי שכינה:

5 בכל מכל כל - לא חסרו שום כבוד ומצינו כבוד זה במשה ואהרן שנאמר בהן על פי ה' ואם אלו מתו ע"י מלאך המות נמצא שחסרו כבוד:

6 כדאמרן - שמתו ע"פ שכינה ואין ראויה רמה לשלוט במי שנשוק משכינה שהרי אין הרמה באה אלא מטפה מרה המטפטפת מסכינו של מלאך המות דאמר מר ע"ז דף כ: ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות:

7 ישכון לבטח עליו - הכי דריש ישכון לבטח בנימין על סמיכות ידידות השכינה:

8 בעטיו של נחש - בעצתו של נחש כלומר לא היו ראוין למות אלא שנגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון בעצתו של נחש בעטיו תרגום של עצתו כדכתיב דניאל ו אתייעטו כל וגו' וכן התיב עטא וטעם שם ב:

9 ואחיותיהם - בבני ישי כתיב:

10 בור שיח ומערה - מפורשים בבבא קמא בפרק שור שנגח את הפרה דף כ::

11 בור - עגול:

12 שיח - ארוך וקצר:

13 מערה - מקורה בקירוי:

14 נברכת הכובסים - חופר חפירה מרובעת בעומק אמה או יותר ומי גשמים מתכנסים בה לכבס בגדיהם והיו להם שתים אחת ששורים את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים והיא קרויה מחמצן בגמ' ואחת שמשפשפים בה והיא קרויה נדיין:

15 אא"כ כו' - מפני שהחפירה הסמוכה לבור מחלשת כותלי הבור ומרפה אותן:

16 וסד בסיד - את כותלי חפירתן:

17 גפת - פסולת זיתים שנתעצרו בבית הבד:

18 הסלעים - אבנים שהאור יוצא מהן שקורין קויליי"ש שכל אלו קשין לחומה שמוציאין הבל:

19 מן הכותל - כותל לבנים של טיט הבנוי על גבי קרקע ולאו בבור קאי השתא:

20 זרעים - קשין לכותל כדמפרש בגמ':

21 ומחרישה - מרפה את יסודו ונופל:

22 מי רגלים - ממסמסין את הלבנים שהן של טיט יבש:

23 ריחים - קשין לכותל שמנידין את הקרקע בגלגול חבטתו:

24 מן השכב - היא הריחים התחתונה:

25 הרכב - היא העליונה הרוכבת על זו והיא קצרה טפח מן התחתונה:

26 ואת התנור שלשה מן הכליא - תנור כלי חרס הוא שרוף בכבשן כשאר קדירות ופיו למעלה והבא לקובעו בארץ עושה בנין טיט ואבנים שיהיו לו לבסיס ומושיבין אותו עליו שלא יצטננו שוליו מחמת קרקע ואותו בנין עשוי בשיפוע רחב מלמטה וקצר מלמעלה כמדת התנור תחתונה קרוי כליא ועליונו קרוי שפה כלומר שפת הכליא שפתה עליונה ולפי שהבלו של תנור קשה לכותל צריך להרחיקו:

27 גמ' פתח בבור - סמוך לבורו של חבירו והדר סיים אלא אם כן הרחיק מכותל הוה ליה למיתני אלא אם כן הרחיק מבורו דאילו מכותלו כותל הבנוי על גבי קרקע הוא:

28 מכותל בורו שנינו - כלומר האי כותל דקתני מכותל בורו קאמר שאף הוא קרוי כותל:

29 וליתני מבורו של חבירו - ואנא ידענא דמכותל קאמר דאי מחלל בורו קאמר אין זה כונס לתוך שלו כלום ופעמים שהוא סותר אף כותל חבירו אם הוא רחב משלשה:

30 הא קא משמע לן - במאי דתניא מכותל בורו למדנו בה שהכותל בורו של ראשון מילא כל שלשה טפחים שהוזקק גם הוא להרחיק מן המיצר וממאי מדקתני שהחפירות חללו של זה אינה מופלגת מכותלו של זה אלא שלשה טפחים שהוא כונס לתוך שלו נמצא ששלשת הטפחים שכנס גם זה לתוך שלו הכותל מלאם ואשמועינן שיעור רוחב כותלי בור:

31 ונפקא מינה למקח וממכר - וא"ת מנלן שהכותל הראשון הוא הוי שיעור הרחקה מן המיצר והלא לא היה לחבירו בור סמוך למיצר ופליגי בה אביי ורבא ושמעינן ליה לאביי דאמר ראשון אינו צריך להרחיק תריץ הא שמעינן ליה לאביי גופיה דאוקמה כשבאו לחפור בבת אחת ששניהן הוזקקו להרחיק כל אחד ואחד שלשה טפחים:

32 הבא לסמוך - בורו תחילה בצד המיצר ולחבירו אין שם בור:

33 העשוייה לבורות - כגון בית השלחין שצריכה להשקות תדיר:

34 אפי' לרבנן דאמרי כו' - דשמעינן מינה אדם צריך לכנוס לתוך שלו כדי שלא יזיק את חבירו ולא אמרינן זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו:

35 ליתנהו לשרשים - אלא סופן שיתפשטו עשרים וחמשה אמה ויזיקו את כותלי הבור:

36 מרפית לי - שהיא מרעדת ונדה מחמת המכה:

37 הא איתמר עלה מכותל בורו שנינו - ולמדנו בה שאף הראשון הוזקק להרחיק כדי כותל שהוא שלשה טפחים כדאמרן:

38 אלא לאביי קשיא - דהוא גופיה אוקים דמכותל בורו שנינו ועל כרחך לא הוזכר שם כותל אלא ללמדנו ששיעור כותל כדי הרחקת המיצר הוא אלמא אף הראשון הוזקק להרחיק:

39 הבא בידים - קרקע רך מתכתש מאיליו:

40 זה וזה מרחיק - אלמא אף על הראשון להרחיק:

41 ה"ג בא בידים שאני ודקארי לה מאי קארי לה בא בידים איצטריך סד"א כו'. כלומר הוא הדין אע"ג דלא בא בידים והאי דנקט בידים רבותא אשמעינן דאף על גב דבא בידים אין צריך להרחיק אלא שלשה טפחים: