רש"י על בבא בתרא כ״ה

1 שעושה אותו גלל - מרבה לו זבל ושורף את הזרעים שנזרעו בו:

2 מתני' את הנבלות ואת הקברות כו' - משום ריח רע:

3 אלא למזרח העיר - שאין הרוח מזרחית קשה תדיר אא"כ באה לפורענות אבל כדרכה היא חמה ומנשבת בנחת דכתיב יונה ד׳:ח׳ רוח קדים חרישית ותך השמש וגו' לפיכך אינה מביאה הרוח לעיר:

4 חוץ מן מערבה - בגמ' מפרש טעמא:

5 גמ' וסומך - אינו צריך להרחיק נ' אמה:

6 שאינו עושה כלל - ומרחיק נ' אמה דקאמר ר"ע אשאר רוחות דרישא קאי:

7 תדירא ברוחות - אותו צד תדיר ברוח שרוח מערבית מנשבת תדיר משאר רוחות:

8 רוח צפונית מנשבת עם כל אחת - מהרוחות לפי שהיא רכה ומתוקה וצלולה כדאמר ביבמות דף עב. וממתקתן:

9 בן נץ - מלאך העשוי בדמות נץ:

10 מעמידה - בכנפיו:

11 תדירא בשכינה - במערב היא שוכנת:

12 לאבותינו - אנשי כנה"ג שאמרו מקרא זה בספר עזרא:

13 וצבא השמים - השמש והירח העומדים במזרח:

14 לך משתחוים - למערב:

15 ודלמא - הם למזרח משתחוים וכי תימא אין דרך להשתחוות סמוך לרב הם עושין כעבד שנטל פרס מרבו וחוזר לאחוריו ומשתחוה כשהוא הולך לאחוריו משנטל פרס מתרחק תמיד בהשתחויה:

16 פרס - מתן:

17 אתה הוא ה' לבדך - בתר וצבא השמים כתיב ועל עסקי שליחות צבא השמים הוא משבח ואומר אתה הוא לבדך במדה זו:

18 לשם מחזירין שליחותן - כשבאין לומר עשינו שליחותך צריכין לשוב אל מקום שהשולחם עומד שם:

19 למקום שמשתלחין - פי' באותו מקום שנשתלחו שם אף שם השכינה מצויה ואומרים לו עשינו שליחותך:

20 והנה המלאך הדובר בי יוצא - בנבואת זכריה למוד את ירושלים כמה ארכה וגו' ומלאך אחר יוצא לסתור שליחותו של ראשון שחזר בו המקום ולא יתן בה מדה ואומר פרזות תשב ירושלים והרי שניהם מאת השכינה באים ואחריו לא נאמר אלא לקראתו זה בא מכאן וזה בא מכאן:

21 רב ששת - מאור עינים הוה:

22 לכל רוחתא אוקמן - העמידני להתפלל:

23 דמורו בה מיני - תלמידי עובדי ע"ז מורים הוראה להתפלל במזרח:

24 אוריה - אני שמעתי כך קורין למערב בלשון פרסי. ול"נ שכך קורין למזרח בלשון לעז והיינו דקאמר אויר יה שהשכינה במערב ופניו למזרח נמצא המזרח אוירו:

25 יערוף כמטר לקחי - משה רבינו דימה את התורה לארבע רוחות כשם שאי אפשר בלא הם כך אי אפשר לעולם בלא תורה:

26 מערפו של עולם - אני שמעתי מחזקו של עולם על שם שהשכינה במערב ס"ל ואני אומר מאחוריו של עולם שהמערב קרוי אחור שנאמר הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין וגו' איוב כ״ג:ח׳:

27 שמזלת את הזהב - שמחממת ומביאה שרב ורעבון בא והזהב זל:

28 וכן הוא אומר - דכתיב זילותא גבי זהב:

29 כשעיר - שד:

30 לאכסדרה - שאין לה דופן רביעית:

31 אינה מסובבת - במחיצה:

32 למעלה מן הרקיע - ומהלכת את רוח צפון בגגו של רקיע:

33 לקובה - אהל שכולו מוקף:

34 לקרן מערבית צפונית - בלילה שהחמה לעולם מהלכת רוח צפונית בלילה ומן המערב היא פונה לצפון שכך הילוכה מן המזרח לדרום מן הדרום למערב וממערב לצפון:

35 ומחזרת אחורי כיפה - דרך חלון:

36 הולך אל דרום - היקף היום קרוי הילוך שהוא בתוך החלל ואת היקף הלילה קרוי סיבוב שהוא מקיף בחוץ וביום לעולם מהלכת בדרום אפילו ביום קצר אינו מהלך פחות מרוח דרומית:

37 וסובב אל צפון בלילה - אף בלילה קצרה של תקופת תמוז אינו סובב פחות מרוח צפונית:

38 פעמים מהלכתן - ביום ארוך של תקופת תמוז שהיא יוצאה בקרן צפונית מזרחית ושוקעת בקרן מערבית צפונית:

39 פעמים סובבתן - ביום קצר שהיא יוצאה בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן מערבית דרומית ומהלכת בלילה ג' רוחות:

40 אתאן לר' אליעזר - שאמר לאכסדרה דומה:

41 וממזרים קרה זו רוח צפונית - שהדופן מוזרת ופרוצה:

42 והאמרת רוח דרומית מעלה רביבים - וכאן אתה אומר רוח מזרחית מביאה מים:

43 הא דאתיא מטרא בניחותא - בא מן הדרום וכי אתיא בשפיכותא בא מן המזרח כדכתיב מים במוצק:

44 לא הוגשמה רוח דרומית - שהיתה רגילה להביא רביבים טובים:

45 וכתיב צפון וימין - אלמא ימין הוא דרום וכתיב ביה רעב:

46 את אוצרו הטוב - וסיפא לתת מטר ארצך:

47 ידרים - בתפלתו יחזיר פניו לדרום:

48 וסימניך - שלא תחליף:

49 דמצדד אצדודי - מעט לצד דרום:

50 אדרימו - שתהיו פונים לצד ירושלים משום דכתיב והתפללו אליך דרך ארצם וגו' מלכים א ח׳:מ״ח:

51 עד שאתה אומר לי - שאני מזיק ועלי להרחיק את עצמי אני אומר לך שאתה מזיק:

52 לגלוגי חרדליי - פרחי חרדליי:

53 מתני' חרוב ושקמה - שרשיהם מרובים:

54 בין מלמעלה - שאחד מהן מלמעלן בגובה שיפוע הר והשני בשפולו:

55 בין מן הצד - בקרקע שוה:

56 ונותן דמים - דכיון דברשות נטע שאינו מזיק עד זמן גדול לא חייבוהו חכמים לקוץ בלא דמים בשביל הזיקא דיחיד:

57 גמ' שמחלידין - לשון חלדה דהלכות שחיטה חולין דף לב. שמהלכת מתחת לקרקעית הבור:

58 הלכה כר' יוסי - שעל הניזק להרחיק את עצמו:

59 בגירי דיליה - היכא דמטי ליה הזיקא מתוך ידיו של מזיק כההיא דאמרי' בהבית והעלייה ב"מ דף קיז. הנהו בי תרי חד דייר עילאי וחד דייר תתאי איפחית מעזיבה וכל אימת דמשי ידיה נפלי עליה דתתאי דכשנופלין מידו ממש על התחתון קרי ליה גירי דיליה וכי פסקי והדר נפלי לא קרי ליה גירי דיליה:

60 פאפי יונאה - כך שמו על שם מקומו:

61 עצורי - עוצרי שומשמין לעשות שמן:

62 בגירי דיליה - והכא נמי מידיהם הוא בא לו שמכח מכותיהם הוא מרעיד:

63 וכמה - תנוד אפדנא דבעי ארחוקי: