רש"י על בבא בתרא ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 חזקיה וסיעתו - בני דורו שהאריכו ימים אחריו:
2 כתבו ישעיה - שהרגו מנשה ולא כתב ספרו שלא היו הנביאים כותבים ספריהן אלא לפני מותן:
3 משלי קהלת - דכתיב בספר משלי כד אשר העתיקו אנשי חזקיה וגו' ועל שחזקיה גרם להן לעסוק בתורה כדאמרינן בחלק סנהדרין דף צד: נעץ חרב על פתח בית המדרש כו' נקרא הדבר על שמו:
4 אנשי כנסת הגדולה - חגי זכריה ומלאכי זרובבל ומרדכי וחבריהם:
5 כתבו יחזקאל - שנתנבא בגולה ואיני יודע למה לא כתבו יחזקאל בעצמו אם לא מפני שלא נתנה נבואה ליכתב בחוצה לארץ וכתבום אלו לאחר שבאו לארץ וכן ספר דניאל שהיה בגולה וכן מגילת אסתר ושנים עשר מתוך שהיו נבואותיהם קטנות לא כתבום הנביאים עצמם איש איש ספרו ובאו חגי זכריה ומלאכי וראו שרוח הקדש מסתלקת שהיו הם נביאים אחרונים ועמדו וכתבו נבואותיהם וצרפו נבואות קטנות עמם ועשאום ספר גדול שלא יאבדו מחמת קטנם:
6 עד לו - עד שייחס עצמו:
7 מסייע לי' כו' עד שייחס עצמו - שכתב דברי הימים עד שייחס בו את עצמו:
8 ומאן אסקיה - מי סיימו:
9 תניא כמאן דאמר - כל הך דקתני לעיל יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה אתיא כי הא תנא דלקמיה דאמר נמי יהושע כתבן:
10 דתניא - פלוגתא דתנאי בהאי וימת שם משה כו':
11 כמו שנאמר להלן כו' - אכולה מילתא קאי דקאמר הקב"ה אומר ומשה כותב כמה שמצינו שהנביאים כותבים מפי רבם:
12 יחיד קורא אותן - כלומר אין מפסיקין בהן:
13 לימא ר"י היא - דאמר לא כתבם משה לפיכך נשתנו משאר התורה ודלא כר"ש:
14 הואיל ואישתנו - לכתוב בדמע אישתנו:
15 ואימא יעקב כו' - לא גרסינן לה:
16 ל"א גרסינן למתניתא דלעיל במניינא דעשרה זקנים דקא חשיב אברהם ואיתן האזרחי ולא קא חשיב אסף דקסבר משלשה בני קרח הוא:
17 והא אמר רב כו' - גבי ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי וגו' מלכים א ד איתמר וכן הך דהימן זה משה אהימן דההוא קרא איתמר דכתיב ביה והימן וכלכל וגו':
18 תרי הימן הוו - משכיל להימן האזרחי הימן אחרינא הוה:
19 ששנותיו כעץ - איוב שהאריך ימים רבים:
20 משל היה - ללמוד ממנו תשובות למקטרגים על מדת הדין ושאין אדם נתפס על צערו:
21 איש היה - אלמא הוה:
22 אלא מעתה ולרש אין כל וכו' - וסיפיה דקרא ותהי לו לבת:
23 מי הוה - משום דכתיב ותהי:
24 אימא כמשעה שנכנסו כו' - מאתים ועשר דכתיב איוב מ״ב:י׳ ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה אף שנותיו הוכפלו דכתיב ויחי איוב אחר זאת מאה וארבעים שנה למדנו שהיה בן שבעים כשבאו יסורין עליו הרי מאתים ועשר ולעולם מעולי גולה היה:
25 נתנבאו לאומות העולם - אלמא נכרי היה:
26 אליהוא - על כרחך מדייחסיה קרא בשמו ושם אביו ושם משפחתו ישראל הוה ואית דאמרי ממשפחת רם היה היינו אברהם:
27 שכולו הבל - הטובים שבהן לא היו כלום כדאמרינן לקמן שהנשפט היה לו פתחון פה לשפוט את שופטו ומוכיחו:
28 בימי מלכות שבא היה - ובא גדוד מכשדים עליו:
29 וחכ"א בימי מלכות כשדים - בימי נבוכדנצר היה ובא גם משבא גדוד עליו:
30 וכולהו הני תנאי כו' - מסקנא דתירוצא הוא דתריץ לעיל תנאי היא ההוא מתניתא דלעיל ס"ל עובד כוכבים הוה והני תנאי דהך מתניתא כולהו סבירא להו דישראל הוה בר מיש אומרים דאמרי בימי יעקב הוה:
31 והא אמר מר - בפ"ק דברכות דף ז.:
32 ונפלינו - ונבדלנו בלכתך עמנו מכל האומות:
33 ונחזה בך - לשון זימה הוא זה להסתכל בנשים שעובדי כוכבים אומרים לישראל שובי לתורתנו ותזני עמנו:
34 ששופט את שופטיו - שהיו השופטין עצמן מקולקלים והיה פתחון פה לנשפט להוכיח את מוכיחו שאם אמר לו השופט טול קיסם מבין עיניך הסתלק ופרוש מעבירה קטנה שבידך יכול זה לומר טול קורה מבין עיניך פרוש מעבירה חמורה שבידך:
35 סבאך - יינך כמו אל תהי בסבאי יין משלי כ״ג:כ׳:
36 מהול - מעורב וכן כל לשון הוללות שבתורה לשון ערבוב:
37 קום התהלך - היינו דקאמר ומהתהלך בה מאותו שאמרת לו התהלך בארץ אני בא:
38 ה"ג מנהג עולם נותן חצי פרוטה לחנוני - מי שיש לו מלאכה מועטת לעשות אומר לפועל חצי פרוטה אני נותן לך ונלך אצל חנוני ונקנה בפרוטה ככר או ביצים ונחלוק ואיוב ויתרה לחצי השני משלו ונותן לו כל הפרוטה שהיה רע בעיניו לדקדק בדבר קל שאינו ממון:
39 והאתונות רועות וגו' - ע"י הבקר דריש ליה לקרא שאוכלת חזיז מתלם המענה שהזרע צומח בשעתו: