רש"י על בבא בתרא כ״ו

1 כדנייד נכתמא אפומא דחצבא - שאם יניחו כד על חומה וכיסויה עליה ינוע הכיסוי מחמת הרעדה:

2 רקתא - מה שמנערין מן הפשתן:

3 מאי שנא מזורה - בשבת דחייב ואע"פ שהרוח מסייעתו חשיב ליה עושה מלאכה אלמא גירי דיליה נינהו:

4 היינו זורה ורוח מסייעתו - כי היכי דלענין שבת הוי כחו לענין נזקין נמי כחו חשיב ליה:

5 ולרבינא מאי שנא כו' - בשלמא זורה ורוח מסייעתו לא הויא ליה פירכא דקסבר ממונא מאיסור שבת לא ילפינן דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה וכה"ג מתרצינן ליה להא פירכא בב"ק בהכונס צאן לדיר ב"ק דף ס.:

6 גץ - אטנצייל"א היוצאת מן הברזל כשהפטיש מכה עליו:

7 חייב - והרי הוליכן הרוח:

8 ניחא ליה דליזיל - לחוץ שלא ידליק את ביתו:

9 מתני' סמוך לשדה חבירו - בין שדה הלבן בין שדה האילן וטעמא כדי עבודת הכרם שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרישתו לתוך שדה חבירו:

10 מעמיק - להן בעל השדה שיצאו לתוכו:

11 קוצץ - בעומק ג' טפחים:

12 והעצים שלו - בגמרא מפרש של מי:

13 גמ' אבל בבבל שתי אמות - שמחרישתן קצרה:

14 פרדיסא - כרם:

15 והא ארחיקי לי - ד' אמות:

16 שכחת ברי - כך שמו:

17 אשכחיה - רב פפא לרב הונא דקא חפר וקייץ שרשין:

18 מאי האי - אמאי קייצתא:

19 אמרי ליה כולהי - הבאתי לו ראיות הרבה שלא יקוץ:

20 שהחזיקו בו רבים - לעשותו להן דרך אסור לקלקלו אע"פ שהוא של יחיד ואנא נמי הא אחזיקי ליה:

21 לבתר דנפק - רב פפא:

22 אמר - רב הונא אמאי לא אמרי ליה:

23 בתוך שש עשרה אמה - לאילן הויא חזקה דאילן אבל חוץ לשש עשרה אמה אין חזקתו חזקה שאע"פ ששרשיו מתפשטין כ"ה אמה אינן יונקין אלא בתוך ט"ז אמה סמוך לאילן וכדאמרינן לקמן ואנא הוא חוץ לט"ז אמה קייצנא:

24 הדייבא - דמן הדייב:

25 לא נהנין - מדרבנן:

26 ולא מועלין - אם נהנה לא מעל אלמא לא קדשי:

27 מידי איריא - מסקנא דקושיא הוא כלומר מכולה לאו איריא היא לא למשמע מינה בתר אילן ולא למשמע מינה בתר קרקע דטעמא משום דהנך שרשים גידולים הבאים לאחר שהוקדש האילן הוא ואיכא למ"ד במס' מעילה אין מועלין בגידולין אפי' שרשי הקדש בשדה הקדש. לא נהנין איצטריכא ליה:

28 רבינא אמר ל"ק - רישא דקתני בתר אילן אזלינן היינו בתוך ט"ז אמה וסיפא דקתני של הקדש באין בתוך של הדיוט לא מועלין היינו חוץ לט"ז:

29 גזלן הוא - שיונק משדה חבירו:

30 ואין מביאין ממנו בכורים - אין צריך להביא ממנו בכורים דבעינן אשר תביא מארצך דברים כ״ו:ב׳:

31 עשר נטיעות מפוזרות בבית סאה - לארכו ולרחבו כולן בשוה יונקות מכל בית סאה וכולם צריך להם ומותר לחורשו ערב שביעית עד ראש השנה שהלכה למשה מסיני הוא ובית סאה חמשים אמה על חמשים אמה שחצר המשכן קרוי בית סאתים והוא מאה על חמשים:

32 כמה הוי להו - בית סאה כי עבדת להו רצועה של אמה רוחב:

33 תרי אלפים וחמש מאה גרמידי - שהרי יש כאן נ' רצועות של חמשים אמה ועולות לאלפים וחמש מאות אמה חלוק אותן לעשר אילנות תמצא צירוף קרקע יניקת כל אילן ואילן בין הכל מאתן וחמשין אמה אורך באמה רוחב:

34 הא לא הוי כדעולא - דשיעור עולא נפיש דאמר דאילן יונק שש עשרה לכל צד הרי ל"ב על ל"ב עשה מהן רצועה אחת של אמה רוחב כאשר עשית מבית סאה תמצאנה של אלף וכ"ד אמה שהרי יש כאן שלשים ושתים רצועות כל אחת ואחת ל"ב אמה:

35 ואלא מדתנן שלשה אילנות - גדולים שיונקים יותר מן הנטיעות ומפוזרין בבית סאה לארכו ולרחבו בשוה אע"פ שאינו של אדם אחד אלא של שלשה בני אדם מצטרפין להיות שדה אילן ולחרוש כל בית סאה בשבילן ערב שביעית עד עצרת כדין שדה אילן ואם לאו אין חורשין אלא כל אחד כדי צרכו דהיינו תחתיו וחוצה לו כמלא אורה וסלו והשאר הוי שדה הלבן ואין חורשין אותו אלא עד הפסח: