רש"י על בבא בתרא י׳ א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא בתרא י׳ ע״א:ב׳ רש"י על בבא בתרא י׳ ע״א:ז׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

100 מדגיש שוב שלא מדובר בפירות מוחשיים, אלא ב"נתינת שפע הברכה והפרנסה" כמבואר למעלה הערה 96, וכיסודו שחז"ל דיברו על המהות, ולא על המוחש ראה למעלה פמ"ז הערה 297. ועל פי תתיישב קושית גלוני הש"ס תענית כד:, שהקשה איך הכהנים נתפרנסו מפירות אלו, הרי אין נהנין ממעשה נסים תענית כד:. אך לפי המבואר לק"מ, כי לא מדובר באכילת פירות ממשית, אלא בשפע היוצא מבת המקדש. והמהר"ל מוסיף כאן תיבת "הפרנסה", כי כך אמרו במאמר יומא לט: "ומהן היתה פרנסה לכהונה", וכמו שיבאר בהמשך. ואמרו חכמים כתובות י: "'מזבח' מזיח, ומזין, מחבב, מכפר", ו"מזין" פירושו "מפרנס" רש"י ב"ב י. "מזונותיו של אדם - שכר שיתפרנס ממנו". ולמעלה פ"ס תמט. כתב: "האכילה הוא העיקר, והיא חיותו של אדם, שממנו יתפרנס האדם, ואם לא היה פרנסת האדם במזון, היה נפסד". ואודות שביהמ"ק משפיע פירות, כן נמצא בגמרא ערוכה סנהדרין ק.: "עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים, ועליו כל מיני מגדים "כל מיני פירות מתוקים" רש"י שם, שנאמר יחזקאל מז, יב 'ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר "בכל חדש וחדש יתבשלו בו פירות" רש"י שם כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה'". ובנצח ישראל פנ"ב תתלא: הביא מאמר זה, וכתב: "ביאור ענין זה, לפי מעלתו העליונה שיהיה בית המקדש דבק בעולם העליון הנסתר, שממנו הושפע ומשתלשל המציאות, ונטיעת העולם משתלשל ממנו. ולפיכך יוצא מן הקדוש הפנימי השפע, הוא הנחל, שיוצא מן המקום העליון. ומורה זה על הברכה העליונה בלי קץ, והבן זה" ראה למעלה פי"ב הערה 112, ופס"ד הערה 384. ובח"א לסנהדרין ק. ג, רל. כתב: "משם השפע בעולם, והוא הנחל היוצא מבית המקדש, ויציאת השפע בעולם אל הפעל, הדבר המתחייב מזה נקרא 'אילנות', שהם יוצאים על שפת הנחל". ואע"פ שבגמרא בסנהדרין מדובר על בית המקדש השלישי שיהיה לעתיד "עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים", ואילו בגמרא ביומא לט: מדובר על הבית שבנה שלמה "בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאין פירות בזמניהן", אך זה כבר השריש שמלכות דוד והתחלת מלכות שלמה עומדות בבחינת מלך המשיח, וכלשונו בנצח ישראל ר"פ לג תרלב.: "כבר התבאר לך כי העולם הזה אין ראוי שיהיה העולם אחד, עד זמן המלך המשיח, ואז 'לא ישא גוי אל גוי חרב' ישעיה ב, ד, ויהיה העולם אחד, בלא שום חלוק ופירוד. ומפני כך ישראל שהם אומה יחידה, קודם ביאת המשיח היתה מחולקת לשתים; שבט יהודה, ועשרת השבטים לבד, ומלך לכל אחד ואחד. ועם שראוי לאומה היחידה האחדות ולא החלוק, עם כל זה מפני שאין עולם הזה מסוגל לאחדות גמור, היה לישראל חלוק המלכות. ולא היה מלך אחד רק בימי דוד, מפני שדומה היה מלכותו לזמן מלך המשיח... כי אחר שלמה מיד התחיל החלוקה מן ירבעם ואילך, וכדכתיב מ"א א, כט 'ויצא ירבעם מירושלים', ואז נתן לו אחיה השילוני לירבעם מלכות שם פסוק לא. שלא היה ראוי העולם הזה לאחדות, כי אם בימי דוד שהיה מעין דוגמא של מלך המשיח. ואחר דוד היה ראוי שיהיה נחלק, רק מפני כי שלמה בנה בית המקדש, שהוא אחד ואין כיוצא בו, לכך היה מלכותו גם כן אחד... ומלכות שלמה לא היה מלכות אחד רק זמן מעט" הובא למעלה פ"ס הערה 116. הרי בשעה שבנה שלמה את בית המקדש היתה מלכותו בבחינת מלכות מלך המשיח, ולכך ניתן להשוות את יציאת הפירות שהיתה בזמנו ליציאת הפירות שתהיה לעתיד לבא.

2 בבא בתרא פתח ↗

דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שָׁלוֹם: כְּשֵׁם שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִין לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּךְ חֶסְרוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִין לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. זָכָה – ״הֲלֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ״. לֹא זָכָה – ״וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת״.

3 בבא בתרא פתח ↗

6 שמזונותיו של אדם - שכר שיתפרנס ממנו:

7 חסרונותיו - הפסד שעתיד להפסיד:

8 זכה - למזל טוב יתן אותו חסרון לעניים:

« רש"י על בבא בתרא י׳ ע״א:ב׳ רש"י על בבא בתרא י׳ ע״א:ז׳ »