רש"ש על קידושין פ׳

1 גמרא מלקין על החזקות סוקלין ושורפין עה"ח. ר"ל יש חזקות שמלקין וסו"ש עליהן דהיינו חזקות טובות כמו כרוכין אחריה. וא"ש תרומה עה"ח. פי' ויש חזקות שאפי' תרומה א"ש עליהן כמו חזקת טיפוח דתינוק לפי שאיננה חזקה טובה כמש"כ התוס':

2 שם אר"ל משום ר"א זו היא כו'. נראה דצ"ל ואר"ל כו' בו':

3 שם אם רוב שרצים טמאה אם רוב צפרדעים טהורה. נראה דסיפא ל"ד דאפי' מחצה ע"מ טהורה דהוה ספק בדבר שאין בו דעת לישאל ולא תני רוב אלא איידי דרישא וכזה איתא בברכות נג וע"ש במה שציינתי:

4 רש"י ד"ה אבל ליוחסין. עד שיביאו ראיה שהן בנותיה ש"ז. כצ"ל:

5 רש"י ד"ה ואין שורפין. ולא מתוך ראיה. כצ"ל:

6 רש"י ד"ה זו היא. שמוחזקין לטפח כו'. כצ"ל:

7 תד"ה ל"ש. וי"ל דרבי תנא כו' ור"ת פי' דרבי סבר כו'. כצ"ל:

8 תד"ה שדרכו. ובכה"ג פליגי בתוספתא כו'. ל"מ בתוספתא. ואדרבה המשנה בפ"ג דטהרות במ"ז סתמה בדין זה דטהור. ואח"כ במשנה שאחריה שנאה פלוגתת ר"מ וחכמים דלפנינו משמע דהתם כ"ע מודו. וכן הרמב"ם פסק כסתמא דמשנה ראשונה והכא פסק כחכמים. ועי' לשון התוס' בחולין ובנדה:

9 בא"ד או אדם טהור נתנן לו. ר"ל שלקטן ממקום אחר ולפ"ז ר"מ מטהר ממש אפי' מטומאת עפר ערב . ומיירי שהתינוק היה ודאי טהור כמש"כ התוס' שם ושם. ולחנם הניח הרש"א דבריהם כאן בקושיא:

10 גמרא אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו. ונראה דמזה נפקא ג"כ היתר האב עם בתו דחדא קורבה נינהו:

11 שם בשעת אנינות תביר יצרי'. לכאורה קשה מהא דסוכה ר"ד נב דאפי' בעת ההספד א"ק אנשים לבד ונשים לבד. ואולי שעת אנינות דהיינו ביום המיתה תביר ליבי טפי:

12 רש"י ד"ה הגדילו. נראה דצ"ל הד"א:

13 רש"י ד"ה אבל לא באיש. שלא היו בה"ק סמוכין לעיר. אבל מ"מ לא היו רחוקין כ"כ דאל"כ ליבעי ג' אנשים כבדרך:

14 רש"י ד"ה והוציאוה י' אנשים. ואשת איש היתה. ל"י מאי דחקו לזה:

15 רש"י ד"ה מוסרים לו. ואחד לבועל ואם בא עליה. כצ"ל בו':

16 תד"ה ר"ש. וה"ג רש"א כו' ובזמן שאשתו עמו כו' ואתאן כו'. ברי"ף ורא"ש הגי' הא דבזמן שאשתו עמו במשנה בפ"ע:

17 תד"ה כי. ועוד פי' כו' כלומר מה יתרעם אדם על מדותיו דיו כו'. כצ"ל: