רש"ש על קידושין נ״ט

1 גמרא זבוני לא מזבנינא כו' ולא מסמנא מלתא. עמש"כ בב"מ כז ב בתד"ה כיס בס"ד:

2 תד"ה לקדושי. ומיירי דארצויי ארצי קמי' כו' ואיכא למימר דסמיך עליו. כצ"ל:

3 תד"ה עני. ראה את המציאה כו' או שפירש טליתו עליה אינו לפנינו שם כו'. מזה אין קושיא די"ל דאף שקנה השני מ"מ רשע מיקרי וכמו שפי' הרשב"ם בב"ב נד ב ד"ה ה"ה כמדבר. וברא"ש ור"ן לא מייתו מזה:

4 בא"ד מי שליקט מקצת פאה כו' ופירש טליתו כו'. כצ"ל:

5 גמרא מה יתן דניחא ליה כו'. עמש"כ בזה בב"מ בס"ד:

6 שם ונימא רב הלכה כרבנן כו'. קשה מאי פריך דלמא לא שמיע להו הברייתא. וי"ל משום דסתם מתניתין בגיטין עב ומובאה לקמן והמהרש"א דקראה שם ברייתא ל"ד כחכמים ולולי דשמיע להו הברייתא ל"ל לרב למימר מקודשת וא"מ לעולם ושמואל איך יפלוג על מתניתין. אלא ע"כ שמיע להו וס"ל לשמואל כרבי. ורב נמי הוצרך לפרש מתניתין דהכא כחכמים לאפוקי מדשמואל:

7 רש"י ד"ה גט ואינו גט. ולכשימות נמצא גט למפרע. כצ"ל:

8 רש"י ד"ה אבל הכא. דלא רצה לקדשה מעכשיו שמא דעתו כו'. ק"ל דאפי' הוה תנאה אם לא ירצה בתוך ל"י אינן קדושין. טפי ה"ל לפרש דנ"מ אם תזנה בתוך למ"ד לא תיאסר עליו:

9 תד"ה מיד. תימה ליפרוך כו' ואפי' תרם השליח במחשבה כו' אלמא לא אתי דיבור כו'. לע"ד י"ל כיון דע"י מחשבתו נתפסת שם תרומה ה"ל כמעשה וכדאריו"ח בתמורה ג ב גבי מימר דבדיבורא עביד מעשה ע"ש. ועי' גיטין סז תד"ה דיבורא: