רש"ש על קידושין מ״ד

1 גמרא בו ובשלוחו אין בה ובשלוחה לא. נ"ל משום דבו לא איצטריך אלא לדיוקא דבו ולא בה דאילו לגופי' דמצוה בו יותר מבשלוחו כבר שמעינן ליה מבבא דבה ובשלוחה דהשתא איהי דלא מיפקדא אפ"ו מצוה בה. אב דמיפקד מדברי קבלה ואת בנותיכם תנו לאנשים לא כש"כ:

2 בסה"ע ארנב"י אנא לא ר"א בר"ח כו'. כה"ג אמר איהו בפסחים קז:

3 רש"י ד"ה השתא דאתית להכי. אולי צ"ל דיהיב ריב"ח אליבא דריו"ח למילתייהו כו':

4 תד"ה צווח בסופו. אבל לקבל גיטה יש לה יד כיון שנשאת. ר"ל אם נשאת דתו אין עליה רשות אב וה"ה אם מת האב דודאי יש לה יד כדמוכח ממתניתין קטנה כו' עד שיגיע גט לידה שהובאה לקמן בע"ב ומוקמינן לה כשאין לה אב. וכן מעדותו של ריו"ח בן גודגדא בר"פ חרש. משא"כ בקדושין שאין קידושי קטנה כלום אפי' במקום שאין אב. והרש"א נדחק מאד בהבנת דבריהם. אח"ז ראיתי שכוונתי בזה להפ"י. והנה לפי טעמא בתרא דלעיל אליבא דריו"ח דקדושין דמדעתה אביה ולא היא גירושין דבע"כ א"ש דלא אשגחו ביה דכמו דלא מקשינן לענין בע"כ ה"נ לענין זה כיון דתליין אהדדי:

5 גמרא ואי ס"ד כחצר אביה כו' דה"ל חצר המשתמרת שלא לדעת אביה. נראה דה"ה דה"מ למיפרך והא חצר מהלכת היא:

6 שם איתיביה קטנה שאמרה כו' הא נערה ה"ז גט הב"ע בשאין לה אב כו'. הפ"י הוכיח מכאן לפשוט ספיקייהו דהתוס' לעיל י דע"כ גם קטנה שנשאת שוב אין האב יכול לקבל את גיטה דאל"כ לוקמה בשנשאת ולא נצטרך לומר חסורי כו'. ול"נ דאין ראיה כלל. דאם תוקמה כן אכתי יש לדייק טעמא דאין קטן עושה שליח וכדמסיים שם במשנה אבל מה שרשות אביה עליה עדיין לא היה מעכבה מלעשות שליח וא"כ יהיה מוכח דנערה שנתארסה יכולה לעשות שליח ונכון בעז"ה:

7 שם אמר קרנא דברים בגו. כה"ג אמר בכתובות קיא וע"ש:

8 רש"י ד"ה לא יחזור. ומשבא גט לידו נתגרשה. כצ"ל:

9 רש"י ד"ה הא מר עוקבא. בא ונשאל למר עוקבא. ק"ל דלפ"ז ה"ל להש"ס לאסוקי דשלחו ליה ומה היתה תשובתו. לכן נל"פ דכוונת קרנא באמרו דברים בגו היינו שלא האמין דאמר שמואל כזה. וא"ל הא מר עוקבא דברירי ליה שמעתתיה דשמואל דלמד קמי' כדאיתא במו"ק טז ב בסמוך לנו ולכן ודאי לא היה משקר מי שאמר זה בשם שמואל והוא ע"ד פי' ר"ח בהא דכמין ימא לטיגני דלעיל וכמו שאמרו ביבמות עז הא שמואל וב"ד קיים:

10 רש"י ד"ה אפכוה. ומשום דרב אוהבו של שמואל כו'. תימה וכי משוא פנים יש בכזה והרי הש"ס מלא בפלוגתות דרב ושמואל. ובגיטין נט פי' דאפכוה ע"י טעות:

11 רש"י ד"ה והוא ששדכו. שמא נתרצה כששמע וה"ל קדושין למפרע. ונראה דטעמא משום דיש ברירה להחמיר. עי' ביצה לט בפרש"י ד"ה כרגלי הממלא. ושידכו בעינן כמו בר"פ כיצד משתתפין דבעינן הודיעוהו מבעו"י. אך ק"ק דלפ"ז הל"ל צריכה מיאון דלמא אין ברירה. וי"ל משום דמצינו לרב בביצה לז ב די"ב אפי' להקל ומשמע שם דאפי' בדאורייתא. אבל לכאורה יל"פ כאן דשמא נתרצה מאז ששידכו וה"ל כא"ל צאי וקבלי קידושיך מפלוני לעיל יט ועי' בר"ן:

12 רש"י ד"ה וכולן. או נתגרשו דכשמת ונפלה כו' לא צרת ערוה היתה לא פטרה כו'. כ"נ דצ"ל:

13 תד"ה קטנה. והא דנקיט קטנה כו'. לכאורה י"ל דלרבותא נקיט אע"ג דאין שליחות לקטן מ"מ בתו שאני דכיד אביה דמיא וכהא דלעיל יט שהבאתי למעלה: