רש"ש על קידושין ס״ט

1 רש"י ד"ה מאי ניהו. מה שהקשה הרש"א דהרי האדון כשישחררו עובר בעשה. נ"ל דמוכח מדברי הר"ן בפ' השולח דף קסד דבניתן לי כסף דמי העבד אין בו איסור והאושפזיכן היה נותן לו דמיו:

2 במשנה נתיני. וכ' התוי"ט לא אמר בגמרא מנלן כו'. ול"נ דהגמרא סמיך על הא דמייתי על כהני כו' קרא דוישבו הכהנים כו' והנתינים כו':

3 רש"י בד"ה לויי. וגיורת כו' בחזקת זונה. לכאורה קשה דהא לקמן בגמרא עח מפיק לה מקרא דיחזקאל דבעינן מזרע ישראל. ועי' יבמות סא תד"ה אין זונה שדברו בזה:

4 רש"י ד"ה מלתא. עפ"י דרכו כו' ומדבר דבריו ליוחסין כו'. כצ"ל:

5 גמרא דכתיב כו' אשר העלה ואשר הביא כו'. ק"ק כיון דכתיב ג"כ ואשר הביא משמע אדרבה דיש ג"כ ארצות גבוהות מא"י דאין נופל עליהן לשון העלה:

6 שם עד עמוד הכהן לאורים כו'. בעזרא כתיב כהן בלא ה רק בנחמיה ז' איתא הכהן:

7 רש"י ד"ה מסייע ליה לר"א. דנקט תנא דידן לישנא לאשמועינן כו'. כצ"ל. ומלת יתירא נראה יתירא:

8 בא"ד יושבים מייחסי כהונה כו'. כצ"ל:

9 רש"י ד"ה כל הארצות. וארץ ישראל עיסה לבבל. כצ"ל:

10 רש"י ד"ה ואבינה. ומן הכשרים לא מצא כו'. כצ"ל: