רש"ש על קידושין כ״ו

1 במשנה שאין להם אחריות א"נ אלא במשיכה. מה שהקשה בתור"ע מזה לר"נ בב"ק יא לפי' הרע"ב ע"ש. לדידי לק"מ כיון דכבר תני לעיל קנין עבדים בפ"ע שנקנין בכסף כו'. ואדרבה לדידי' ניחא טפי דנכללו גם בכאן לענין קנין משיכה דמהני בהו כדאמר שמואל לעיל כב ב:

2 גמרא במוכר שדהו מפני רעתה. עי' בזה לשון התו"ח. ול"ד דאדרבה שמואל סתמא קאמר במכר לא קנה. ולרב המנונא צ"ל דשמואל מודה בה ולר"א איכא לאוקמי מילתא דשמואל דאף מפני רעתה לא קנה:

3 רש"י ד"ה שיש להם אחריות. שאחריות כ"א המלוה והנושה כו'. כצ"ל. ועי' לשון רש"י שברי"ף:

4 רש"י ד"ה בחזקה. או דיש אמצרי. עי' ב"מ יד בתד"ה עד שלא. שחולקין עליו בזה:

5 תד"ה ולמה. עי' מהרש"א ועמש"כ עליו בב"ב נא. ועוד נ"ל דכוונת קושייתם הוא דלכתוב ליה לשון מכר בלחוד ושקבל כבר המעות לידו:

6 תד"ה ובוידוי בסופו. וגם משמע מי שאין לו קרקע מתודה. עי' מהרש"א ותוי"ט. ולכאורה נראה דט"ס הוא וצ"ל אינו מתודה. וז"ל הירושלמי ר"מ בעי ולמה לינן אמר מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכתיב ואת כצ"ל האדמה אשר נתת לנו. ר"י ברב בשם ר' יוחנן אמר שמועתא כן מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכתיב כו'. ולפמש"כ הר"ש דבירושלמי איכא פלוגתא משמע דמפרש דר"מ שאל למה לא נאמר דפטור מן הוידוי דכתיב כו' וממתניתין מוכח דחייב מדלא תני לי'. א"כ ר"מ ס"ל דבאמת חייב דלא יפלוג על המשנה רק דשאל מדוע לא נאמר כו' ולשאלה יש תשובה וכמש"כ רש"י. וריו"ח ס"ל דבאמת אינו מתודה והא דלא תני ליה במתניתין י"ל דתני ושייר. וכ"ת מאי שייר דהאי שייר. י"ל דריו"ח לטעמי' דאמר שם לעיל דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיון ושייר גם ראיון. והנה הרמב"ם לא הביא דוידוי צריך קרקע. מוכח דפסק כר"מ. ולדידיה צ"ל ע"כ דגם בראי' חייב מי שאין לו קרקע דאל"כ מאי שייר דהאי שייר. ומיושב ג"כ מה שהקשו המחברים על הא דהשמיט הרמב"ם הא דר' אמי בפסחים ח ב שכל שאין לו קרקע אינו עולה לרגל. ומהאמור נתיישב ג"כ הגי' שלפנינו בתו' ונכון בס"ד:

7 גמרא ת"ש א"ר אלעזר מעשה במדוני כו'. הוא ר"א בן שמוע התנא כי זהו ברייתא כדאיתא בב"ב:

8 שם מי סברת בית סלע ממש מאי סלע כו'. לכאורה לפי מאי דמסקינן לקמן דלא בעינן צבורין יש לן לפרש בית סלע ממש ולא כן פי' הרשב"ם בב"ב. ואולי דלישנא מי סברת משמע ליה דהוא לשון תמיהה כלומר איך ס"ד לפרש כן:

9 תד"ה מעשה. אדרבה גרע טפי שמא יאכלו ב"ב הכל ואף המעשר עצמו. תימה במאי גרע הא טבול למע"ר גם הוא במיתה כמו מע"ר שטבול לת"מ כדאיתא ביבמות פו וע"ש בתד"ה אי מהתם וכמו תרומה עצמה. ואדרבה תרומה עצמה לרב בסנהדרין פג ב אינה אלא בלאו לזרים. ועוד כשיאכלו הכל אין כאן מעשר דהא אמר שאני עתיד למוד ולא יבא לידי כך כמו בבקיעת הנוד בעירובין ס"ד לז וע"ש בתד"ה מיחל בסופו. וא"כ ודאי תקן באם ישיירו כדי המעשרות:

10 בא"ד וע"ק והלא לע"כ כיון שלא אמר שיהא מעשר. כצ"ל:

11 בא"ד ועוד ה"ל לפרש כמה מעשר כי ההיא כו'. לכאורה התם יודע שלקח מאה לוג לכן אומר שני לוגין כו'. אבל ר"ג ל"י כמה תבואה היה שם לכן אמר עישור כו' ובזה פירש הכמות:

12 בא"ד למה הוצרך לזה והלא לא ה"ל לירא כו'. מה שהעלה הרש"א בצ"ע. תמוה דהרי כתבו לעיל שהיה הרבה תבואה כו' וא"כ לא יאכלו מן המעשר כלום. ואם יאכלו קצת ממנו יהי' הכל טבל למפרע לפמש"כ לעיל:

13 בא"ד וע"ק כיון שלא קבע מקום לצפונו כו' מה הועיל בהפרשתו דהא תניא כו'. בעניי לא הבינותי מה בין שאני עתיד למוד דהכא להא דהלוקח יין כו' דאומר שאני עתיד להפריש דמהני ומועיל. וההיא דתוספתא הוא דוקא לענין חילול מע"ש עי' בדבריהם יומא נו ד"ה הלוקח וצ"ע:

14 בא"ד בד' כז וקריאת שם דהתם כו' שיבררו הבעלים למי יתנום כו'. הא ודאי דבבירור לחוד לא סגי אלא דצריך לזכותו כדעשה ר"ג וכדתנן נותנין תרומה ות"מ לבעלים כו' ולשון הר"ש שם שיזכה אותן לבעלים וכן לשונם בב"מ שיקנה אותם ללוי כו'. אלא דכאן הוסיפו דצריך ג"כ לברר לאיזה כהן ולאיזה לוי כו' כי כן משמע לשון קריאת שם: