רש"ש על קידושין ז׳

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור קידושין ז׳
1 וְאֶקַּדֵּשׁ לָךְ״ – מְקוּדֶּשֶׁת, מִדִּין עָרֵב. עָרֵב, לָאו אַף עַל גַּב דְּלָא מָטֵי הֲנָאָה לִידֵיהּ – קָא מְשַׁעְבֵּיד נַפְשֵׁיהּ, הַאי אִיתְּתָא נָמֵי, אַף עַל גַּב דְּלָא מָטֵי הֲנָאָה לִידַהּ – קָא מְשַׁעְבְּדָא וּמַקְנְיָא נַפְשַׁהּ.
2 ״הֵילָךְ מָנֶה וְהִתְקַדְּשִׁי לִפְלוֹנִי״ – מְקוּדֶּשֶׁת, מִדִּין עֶבֶד כְּנַעֲנִי. עֶבֶד כְּנַעֲנִי, לָאו אַף עַל גַּב דְּלָא קָא חָסֵר וְלָא מִידֵּי – קָא קָנֵי נַפְשֵׁיהּ, הַאי גַּבְרָא נָמֵי, אַף עַל גַּב דְּלָא קָא חָסֵר וְלָא מִידֵּי – קָא קָנֵי לַהּ לְהַאי אִיתְּתָא.
3 ״תֵּן מָנֶה לִפְלוֹנִי וְאֶקַּדֵּשׁ אֲנִי לוֹ״ – מְקוּדֶּשֶׁת, מִדִּין שְׁנֵיהֶם. עָרֵב, לָאו אַף עַל גַּב דְּלָא קָא מָטֵי הֲנָאָה לִידֵיהּ – קָא מְשַׁעְבֵּד נַפְשֵׁיהּ, הַאי אִיתְּתָא נָמֵי, אַף עַל גַּב דְּלָא קָא מָטֵי הֲנָאָה לִידַהּ – קָא מַקְנְיָא נַפְשַׁהּ.
4 מִי דָּמֵי? עָרֵב, הַאי דְּקָא קָנֵי לֵיהּ קָא חָסַר מָמוֹנָא, הַאי גַּבְרָא קָא קָנֵי לַהּ לְהַאי אִיתְּתָא וְלָא קָא חָסַר וְלָא מִידֵּי! עֶבֶד כְּנַעֲנִי יוֹכִיחַ, דְּלָא קָא חָסַר מָמוֹנָא וְקָא קָנֵי נַפְשֵׁיהּ.
5 מִי דָּמֵי? הָתָם הָךְ דְּקָא מַקְנֵי קָא קָנֵי, הָכָא הַאי אִיתְּתָא קָא מַקְנְיָא נַפְשַׁהּ וְלָא קָא קָנְיָא וְלָא מִידֵּי! עָרֵב יוֹכִיחַ, אַף עַל גַּב דְּלָא קָא מָטֵי הֲנָאָה לִידֵיהּ מְשַׁעְבֵּד נַפְשֵׁיהּ.
6 בָּעֵי רָבָא: ״הֵילָךְ מָנֶה וְאֶקַּדֵּשׁ אֲנִי לָךְ״ מַהוּ? אָמַר מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: מְקוּדֶּשֶׁת. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְמָר זוּטְרָא: אִם כֵּן, הָוֵה לֵיהּ נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחְרָיוּת נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחְרָיוּת,
7 וַאֲנַן אִיפְּכָא תְּנַן: נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחְרָיוּת נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחְרָיוּת בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה! אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ דְּאָמְרָה לֵיהּ ״אַגַּב״? הָכָא בְּאָדָם חָשׁוּב עָסְקִינַן, דִּבְהָהִיא הֲנָאָה דְּקָא מְקַבֵּל מַתָּנָה מִינַּהּ גָּמְרָה וּמַקְנְיָא לֵיהּ נַפְשַׁהּ.
8 אִיתְּמַר נָמֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: וְכֵן לְעִנְיַן מָמוֹנָא. וּצְרִיכָא,
9 דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן קִידּוּשִׁין, מִשּׁוּם דְּהָא אִיתְּתָא נִיחָא לַהּ בְּכׇל דְּהוּ כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: ״טָב לְמֵיתַב טַן דּוּ מִלְּמֵיתַב אַרְמְלוּ.״ אֲבָל מָמוֹנָא – אֵימָא לָא.
10 וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן מָמוֹנָא, מִשּׁוּם דְּאִיתְיְהִיב לִמְחִילָּה, אֲבָל קִידּוּשִׁין, אֵימָא לָא, צְרִיכָא.
11 אָמַר רָבָא: ״הִתְקַדְּשִׁי לִי לְחֶצְיִי״ – מְקוּדֶּשֶׁת. ״חֶצְיֵיךְ מְקוּדֶּשֶׁת לִי״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: מַאי שְׁנָא ״חֶצְיֵיךְ מְקוּדֶּשֶׁת לִי״ דְּאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת – ״אִשָּׁה״ אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא חֲצִי אִשָּׁה, הָכִי נָמֵי – ״אִישׁ״ אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא חֲצִי אִישׁ!
12 אֲמַר לֵיהּ: הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם, אִיתְּתָא לְבֵי תְרֵי לָא חַזְיָא, אֶלָּא גַּבְרָא מִי לָא חֲזֵי לְבֵי תְרֵי? וְהָכִי קָאָמַר לַהּ – דְּאִי בָּעֵינָא לְמִינְסַב אַחֲרִיתִי – נָסֵיבְנָא.
13 אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: וְנִיפְשְׁטוּ לַהּ קִידּוּשֵׁי בְּכוּלַּהּ! מִי לָא תַּנְיָא: הָאוֹמֵר: ״רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה״ – תְּהֵא כּוּלָּהּ עוֹלָה?
14 וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אֵין כּוּלָּהּ עוֹלָה, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּמַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ, אֲבָל מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ – הָוְיָא כּוּלָּהּ עוֹלָה.
15 מִי דָּמֵי? הָתָם – בְּהֵמָה, הָכָא – דַּעַת אַחֶרֶת.
16 הָא לָא דָּמְיָא אֶלָּא לְהָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּהֵמָה שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין, הִקְדִּישׁ חֶצְיָהּ וְחָזַר וּלְקָחָהּ וְהִקְדִּישָׁהּ – קְדוֹשָׁה, וְאֵינָהּ קְרֵיבָה,
17 וְעוֹשָׂה תְּמוּרָה, וּתְמוּרָתָהּ כַּיּוֹצֵא בָּהּ.
18 שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת:
19 שְׁמַע מִינַּהּ בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים,
20 וּשְׁמַע מִינַּהּ דָּחוּי מֵעִיקָּרָא הָוֵי דָּחוּי, וּשְׁמַע מִינַּהּ יֵשׁ דִּחוּי בְּדָמִים.
21 בָּעֵי רָבָא: ״חֶצְיֵיךְ בַּחֲצִי פְרוּטָה, וְחֶצְיֵיךְ בַּחֲצִי פְרוּטָה״ מַהוּ? כֵּיוָן דְּאָמַר לַהּ ״חֲצִי פְרוּטָה״ – פַּסְקַהּ, אוֹ דִילְמָא מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ הוּא?
22 אִם תִּימְצֵי לוֹמַר מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ הוּא, ״חֶצְיֵיךְ בִּפְרוּטָה וְחֶצְיֵיךְ בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? כֵּיוָן דְּאָמַר לַהּ בִּפְרוּטָה וּפְרוּטָה – פַּסְקַהּ לְמִילְּתֵיהּ, אוֹ דִילְמָא כֹּל בְּיוֹמֵיהּ מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ הוּא?
23 אִם תִּימְצֵי לוֹמַר כֹּל בְּיוֹמֵיהּ מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ הוּא, ״חֶצְיֵיךְ בִּפְרוּטָה הַיּוֹם וְחֶצְיֵיךְ בִּפְרוּטָה לְמָחָר״ מַהוּ? כֵּיוָן דְּאָמַר לַהּ לְמָחָר – פַּסְקַהּ, אוֹ דִילְמָא הָכִי קָאָמַר לַהּ: ״קִדּוּשִׁין מַתְחֲלוּ מֵהָאִידָּנָא וּמִגְמָר לָא נִיגְמְרוּ עַד לִמְחַר״?
24 ״שְׁנֵי חֲצָיַיִךְ בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? הָכָא וַדַּאי בְּחַד זִימְנָא קָאָמַר לַהּ, אוֹ דִילְמָא אֵין אִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת לַחֲצָאִין כְּלָל? תֵּיקוּ.
25 בָּעֵי רָבָא: ״שְׁתֵּי בְנוֹתֶיךָ לִשְׁנֵי בָנַי בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? בָּתַר נוֹתֵן וּמְקַבֵּל אָזְלִינַן וְהָאִיכָּא מָמוֹנָא, אוֹ דִילְמָא בָּתַר דִּידְהוּ אָזְלִינַן וְהָא לֵיכָּא? תֵּיקוּ.
26 בָּעֵי רַב פָּפָּא: ״בִּתְּךָ וּפָרָתְךָ בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? מִי אָמְרִינַן בִּתְּךָ בַּחֲצִי פְרוּטָה וּפָרָתְךָ בַּחֲצִי פְרוּטָה, אוֹ דִילְמָא בִּתְּךָ בִּפְרוּטָה וּפָרָתְךָ בִּמְשִׁיכָה? תֵּיקוּ.
27 בָּעֵי רַב אָשֵׁי: ״בִּתְּךָ וְקַרְקָעֲךָ בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? בִּתְּךָ בַּחֲצִי פְרוּטָה וְקַרְקָעֲךָ בַּחֲצִי פְרוּטָה, אוֹ דִילְמָא בִּתְּךָ בִּפְרוּטָה וְקַרְקָעֲךָ בַּחֲזָקָה? תֵּיקוּ.
28 הָהוּא גַּבְרָא דְּאקַדֵּישׁ בְּשִׁירָאֵי, רַבָּה אָמַר: לָא צְרִיכִי שׁוּמָא. רַב יוֹסֵף אָמַר: צְרִיכִי שׁוּמָא. אִי דְּאָמַר לַהּ בְּכֹל דְּהוּ, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא צְרִיכִי שׁוּמָא.
29 אִי דְּאָמַר לַהּ ״חַמְשִׁין״ וְלָא שָׁווּ חַמְשִׁין – הָא לָא שָׁווּ. כִּי פְּלִיגִי, דְּאָמַר ״חַמְשִׁין״ וְשָׁווּ חַמְשִׁין. רַבָּה אָמַר: לָא צְרִיכִי שׁוּמָא, דְּהָא שָׁווּ חַמְשִׁין. רַב יוֹסֵף אָמַר: צְרִיכִי שׁוּמָא, כֵּיוָן דְּאִיתְּתָא לָא בְּקִיאָה בְּשׁוּמָא לָא סָמְכָה דַּעְתַּהּ.
30 אִיכָּא דְּאָמְרִי בְּכֹל דְּהוּ נָמֵי פְּלִיגִי. רַב יוֹסֵף אָמַר: שָׁוֶה כֶּסֶף הֲרֵי הוּא כְּכֶסֶף, מָה כֶּסֶף דְּקִיץ –
פירוש רש"ש על קידושין ז׳
1 גמרא א"כ ה"ל נכסים שיש להם אחריות נקנין עם נכסים כו'. כה"ג בב"מ מז:
2 שם ה"מ היכא דמקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו. כצ"ל:
3 שם מי דמי התם בהמה הכא דעת אחרת. ופרש"י וזו לא נתרצה אלא לחציה. תימה א"כ על ידה תתפשט הקידושין בכולה כי מי מעכב עליה. אח"ז מצאתי בחדושי הרשב"א שעמד בזה וע"ש ישובו:
4 תד"ה א"כ. אבל בן חורין לא איתקש כו'. אבל עבד אפילו עברי נמי כקרקע כדמוכח לקמן כח:
5 תד"ה וחזר. דלא שייך כו'. לכאורה מ"ל כגון שהקדישו להתכפר בה אחר עי' תמורה י ובתוס' שם ד"ה אמר רבא:
6 גמרא כיון דא"ל בפרוטה ופרוטה כו'. לכאורה נראה למחוק תיבת ופרוטה וכן ליתא ברש"י ורא"ש. ואולי דוקא נקיט בשאמר על חצייה השניה ג"כ פרוטה אבל אמר חצי פרוטה כיון דלאו בר תפיסה הוא ע"כ סיפא דמילתא ארישא קאי והוה בכלל בעייתו הראשונה:
7 בסה"ע א"ד בכל דהו נמי פליגי. עי' מהרש"א לקמן אדברי תד"ה מנא אמינא לה:
8 רש"י ד"ה אי דאמר. בדמיהם. הס"ד ומה"ד ושוו:
9 תד"ה ש"מ. ליפרוך מר"א דמתניתין כו' גבי מפריש נקבה לעולה כו'. כצ"ל:
10 בסה"ד משום דהוה יחידאה. עי' מהרש"א. ואולי יכוונו דלהכי מייתי מר"ש דהשתא לא הוי ר"א יחידאה כיון דגם ר"ש סבר כוותיה. ודר"א ל"צ לאתויי הואיל דבמתניתין הוא ומשניות היו שגורות בפי כולם כמש"כ התוס' במגילה י בד"ה ומ"ט:
11 תד"ה שתי. דאי בגדולות כו' פשיטא כו'. לכאורה י"ל דמיירי שאמרו שיהא שייך כסף הקידושין לאב דמקודשות מדין ערב. ודאתינון להכי י"ל דהאב דבנים נמי מיירי שהוא נותן משלו בעדם דמקודשות מדין עבד כנעני ויהי' בתר נותן דוקא ועי' בב"ש סי' ל"א סקט"ז: