רש"ש על קידושין ע״ו ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על קידושין ע״ו ע״א רש"ש על קידושין ע״ז ע״א »

1 קידושין פתח ↗

מוֹקֵים לַהּ בִּלְוִיָּה וּבַת יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא מַתְנִיתָא נֵימָא פְּלִיגָא? לָא, מַאי ״עוֹד אַחַת״ – זוּג אַחַת.

2 קידושין פתח ↗

אֵימָא מוּמָא מַמָּשׁ! אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אָמַר קְרָא: ״וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ״, ״עִמָּךְ״ – בְּדוֹמִים לָךְ.

3 קידושין פתח ↗

וְדִלְמָא מִשּׁוּם שְׁכִינָה? אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר קְרָא: ״וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ״ – בְּדוֹמִים לָךְ.

4 קידושין פתח ↗

כׇּל מִי שֶׁהוּחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים. לְמֵימְרָא דְּלָא מוֹקְמִינַן מִפְּסוּלִים? וּרְמִינְהוּ: הַכֹּל כְּשֵׁרִים לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִים לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת. וְהָוֵינַן בָּהּ: ״הַכֹּל״ לְאֵיתוֹיֵי מַאי? וְאָמַר רַב יְהוּדָה: לְאֵיתוֹיֵי מַמְזֵר! אָמַר אַבָּיֵי: בִּירוּשָׁלַיִם. וְכֵן תָּנֵי רַב שִׁמְעוֹן בַּר זֵירָא בְּקִידּוּשֵׁי דְבֵי לֵוִי: בִּירוּשָׁלַיִם.

5 קידושין פתח ↗

אוּשְׁפִּיזְכָּנֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה גִּיּוֹרָא הֲוָה, וַהֲוָה קָא מִנְּצֵי אִיהוּ וְרַב בִּיבִי, מָר אָמַר: אֲנָא עָבֵידְנָא סְרָרוּתָא דְמָתָא, וּמַר אָמַר: אֲנָא עָבֵידְנָא סְרָרוּתָא דְמָתָא. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף אֲמַר לְהוּ: תְּנֵינָא: ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ... מִקֶּרֶב אַחֶיךָ״, כׇּל מְשִׂימוֹת שֶׁאַתָּה מֵשִׂים – לֹא יִהְיֶה אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ.

6 רש"י פתח ↗

כל משימות - מריבוייא דמשמעות דקרא קא יליף משום תשים מקרב אחיך תשים כל משימות ואפי' סנהדרי קטנה:

1 גמרא לא מאי עוד אחת זוג אחת. כצ"ל:

2 שם עמך בדומין לך. עי' ב"מ סב וחי אחיך עמך חייך קודמין ובמה שציינתי שמה:

3 שם ודלמא משום שכינה. עתוי"ט במש"כ בישוב דברי הרמב"ם. ותימה דהלא שם בסנהדרין מסקינן אליבא דרבנן דדומין לך ילפינן מן ונשאו אתך דיתרו ע"ש:

4 שם למימרא דלא מוקמינן מפסולים ורמינהו כו'. ק"ק דהרי שוטרים המה החובטין במקלות עפ"י השופטים כו' כדפרש"י שם טז ב וכ"פ בנימוקיו וי"ל הטעם כדמפרש לקמן בגבאי צדקה:

5 שם אנא עבידנא סדרותא כו'. בר"ן הגי' שררותא:

6 רש"י ד"ה כל משימות. מריבוייא דמשימות דקרא כו' ואפילו שררה קטנה. כצ"ל וכ"ה בר"ן:

2 בבא מציעא פתח ↗

וְרַבִּי יוֹחָנָן, הַאי ״וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּבְיַד אֶחָד מֵהֶן קִיתוֹן שֶׁל מַיִם, אִם שׁוֹתִין שְׁנֵיהֶם – מֵתִים. וְאִם שׁוֹתֶה אֶחָד מֵהֶן – מַגִּיעַ לַיִּשּׁוּב. דָּרַשׁ בֶּן פְּטוֹרָא: מוּטָב שֶׁיִּשְׁתּוּ שְׁנֵיהֶם וְיָמוּתוּ, וְאַל יִרְאֶה אֶחָד מֵהֶם בְּמִיתָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִימֵּד: ״וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ״, חַיֶּיךָ קוֹדְמִים לְחַיֵּי חֲבֵירֶךָ.

« רש"ש על קידושין ע״ו ע״א רש"ש על קידושין ע״ז ע״א »