מגן אברהם נ״ז

מהדורה: מגן אברהם

1 פרי מגדים פתח ↗

ועונין עמ״א. קשה דשאני התם דשמע רק מהש״צ משא״כ כאן דשמע ציבור עונין ברוך ה׳ המבורך דהיינו שהיחיד עומד רחוק מש״צ וא״א לו לשמוע מש״צ ברכו רק שומע מציבור עונין למה לא יענה עמהם כבסימן נ״ו ס״א בהג״ה וקכ״ד סי״א שוב ראיתי בא״ר קל״ט אות ט׳ הרגיש בזה ואי״ה יבואר שם יע״ש: שאלני אחד מהלומדים על מה שהנהיג א״א הרב ז״ל פה לרוב בביה״מ מח״ל כשחוזר הש״צ ואומר ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד אומרים הקהל אמן מנ״ל הא השבתי לו לכאורה מקב״ה ס״ו ורט״ו ס״ב במ״א ג׳ ופקדנו לברכה יאמר אמן כ״ש כאן יש הזכרת השם ואמנם עתה מבואר הוא מקל״ט ס״י שוב ראיתי כיון שכבר אמרו ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד למה יאמרו פ״ש אמן ומאמין הרי אמרו כן ומה בכך דגדול העונה אמן יותר מהמברך ובקל״ט נמי אם לא שמעו מהמברך רק מש״ץ יאמרו אמן משא״כ אם שמעו לו מהמברך ואמרו ברוך א״צ אמן. והגה בקצ״ח בזימון בט״ז א׳ ולבוש שם ע״כ לא פליגי אלא הנכנס אומר אמן יע״ש אבל המסובין אין עונין אמן אף להלבוש משמע גם כאן אין הציבור צריך לומר אמן ואדרבא הש״צ י״ל אמן על מה שאמרו הקהל ברוך ה׳ המבורך כיון שעדיין לא בירך הוא רק אומר ברכו ומ״מ יראה רשות הוא אם ירצו הציבור עונין אמן וכעת לא מצאתיו. ואי״ה בקצ״ח יבואר עוד מזה ובקונטרס קטן שלי העירותי בזה וע׳ סי׳ ס״ו במ״א אות ו׳ יעוין שם:

1 לבושי שרד פתח ↗

מ"א סק"א בהג"ה אמת כן היא שם בהג"ה אבל בס"ס תכ"ד בהגה"ה מבואר דאם שמע הצבור אומרים ברוך ה' המבורך עונה עמהם אף שלא שמע ברכו ע"ש וראיתי בפרי מגדים שעמד בזה הא"ר ומחלק דבשמע מפי יחיד בסי' קל"ט אין עונה עמו משא"כ בסי' ך"ד ששמע מפי צבור עונה עמהם והשיג מזה על

2 פרי מגדים פתח ↗

וחוזר עמ״א. כי אומר שיברכו בעשרה ולכך צריך גם הוא לעכב זמ״ש בט״ז בנ״ו שייך לסי׳ זה:

3 פרי מגדים פתח ↗

בעוד שהוא מאריך עמ״א וע׳ סי׳ קכ״ח במ״א א׳ וט״ז אות א׳ ואי״ה שם יבואר לענין קדושה אם יאמרו עם הש״ץ או לאו:

1 ועונין אחרין. נ"ל דאם הש"ץ אומר בלחש ולא שמע ממנו ברכו רק שמע הקהל עונים אומר אחריהם אמן כמ"ש סי' קל"ט ס"ו בהג"ה:

2 וחוזר ש"ץ ואומר. וכתוב באגודה אם אין שם עשרה בלא הוא אם לא ענה עמהם לא יצא י"ח:

3 בעוד שהוא מאריך. דוקא בשעת הניגון אבל בשעה שאומר התיבות לא יאמר כלום הגהת י"נ ולבוש ועמ"ש סי' ס"ח וסוף סי' קכ"ה:

1 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

בלחש עמ״א הנה בטור רק ברכו בקול רם כדי שיענו אחריו ברוך כו׳ אבל שאר ברכות אדרבה ממה שנסתפק הרר״י בטור מוכח דלחשדי אבל ב״י בשם מהרי״א בשם רבינו יונה דברכות ג״כ בקול רם דבציבור ניתקנו וז״ש המחבר והברכות ולפ״ז מ״ש הר״ב כדי שישמעו העם הוא טעם הדבר דבציבור ניתקנה ומ״ש ויענו ענין בפ״ע משום סיפא נקטיה דבלא שמעו עונין אמן. והמחבר בס״ז אחר שענו העם ברכו א״ת ט״ס וצ״ל ברוך ה׳ כו׳ ובד״מ דפוס פיורדא ט״ס מה שהעתיק דברי הב״י בשם הרר״י מצאתי דצריך לחזור ולברך בקול רם כדי שיענו העם. וצ״ל כדי שישמעו העם ובציבור. עמ״ש סימן נ״ז וכאן בא״ר ט׳:

1 אליה רבה על שלחן ערוך אורח חיים פתח ↗

ט לא יענו עמו וכו'. קצת קשה דלעיל סימן קכ"ד סעיף ה' משמע דעונה, ואפשר לחלק דשם עונין הציבור מה שאין כן כאן דרק החזן עונה, ולפי זה מה שכתב עולת תמיד דמשמע ממה שכתב רמ"א כדי שישמעו וכו' דאף ששמעו עשרה צריך לחזור ולברך משום הנותרים דהא אפשר להם לענות כששומעין עונין מאותן ששמעו ודוחק לחלק בין עשרה לציבור. שוב ראיתי במגן אברהם בסימן נ"ז שכתב דאם שמע הקהל עונין ברוך וכו' אומר אחריהם אמן כמו שנתבאר סימן קל"ט סעיף ו', עד כאן. ולא הרגיש בכל זה כי נראה לעניות דעתי דאם שמע מהקהל עונה נמי ברוך וכו', גם קשה לי למה השמיט הלבוש מה שכתב בשולחן ערוך יש אומרים דאם בירך בלחש צריך לחזור ולברך בקול רם. ונראה דסבירא ליה מדכתב השולחן ערוך סעיף ח' באם איחר לבוא וכו' דמשום כבוד התורה וכו' תיפוק ליה דצריך לחזור ולברך בקול רם, אלא דסבירא ליה לעיקר דאין צריך ואינו מעכב בדיעבד וכן משמע בדברי הלבוש, וכן דקדק הבית יוסף בשם מהר"י אבוהב מדברי הטור. ובאמת תמיהני עליהם דבטור לא הזכיר אלא שיאמר ברכו בקול רם כדי שיענו הציבור ברוך ה' וכו' ובזה אפשר דמודה בטור דמעכב, אבל בסעיף ח' מיירי בברכת אשר בחר בנו ושכבר בירך לכן צריכין לטעם דכבוד התורה, וכן משמע באבודרהם, וכן משמע מדהגיהה רמ"א כדי שישמעו העם ברוך וכו', משמע דוקא ברכו הוא דצריך לחזור ולברך בקול רם ולא אשר בחר בנו, וכן לעיל סימן מ"ט הראיתי פנים לזה, גם על הב"ח ועולת תמיד ס"ק ט"ז קשה מזה, גם מה שכתב מהר"י אבוהב שמצא בשם רבינו יונה שצריך לחזור הברכות בקול רם, נראה לי דשלא בדקדוק הוא כי עיינתי בכלבו דף י' שכתב דברים אלו ממש בשם רבינו יונה ולא כתב אלא צריך ליאמר בקול רם, וכן הביאו מטה משה ושל"ה, גם הטעמים שכתבו אפשר לפרשן על ברכו דוקא כי תמוה לי לכאורה שסיים מהר"י אבוהב זה לשונו, על כן טוב לאומרו בקול רם, משמע דכל הטעמים שכתבו אינה אלא לכתחילה, אבל דיעבד אינו מעכב, ואין צריך לחזור ולברך וכן משמע בכלבו שם וכן משמע קצת בריש סימן שאחר זה, ואפשר דמשום הכי השמיטו הלבוש וצריך עיון. ומכל מקום לכתחילה צריך ליזהר לומר כל ברכות בקול רם. ועיין בספר חסידים סימן רנ"ד ומנענעים הספר תורה כשאומרים ונתן לנו את תורתו וכן כשאומרים תורת אמת מטה משה:

3 מגן אברהם פתח ↗

האר"י ז"ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקלירי שנתקנו ע"ד האמת, אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה אין לשנות ממנהג מקומו כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד מה שנזכר בגמרא שוה לכל הכוונות וז"ל הגמרא ירושלמי אף על פי ששלחנו לכם סדר התפלות אל תשנו ממנהג אבותיכם עכ"ל וכ"כ בס"ח סי' רנ"ו וכתב שגם הפסוקים שאומרים על הפיוטים צריך לנגן כמו שמנגנים הקרוב"ץ - ובש"ל האריך בשם גאונים שמצוה לומר פיוטים וכשפייט ר"א וחיות אשר הנה וכו' ליהטה אש סביבותיו עכ"ל: אין לאדם לפרוש כו. וכ"כ רמ"מ סי' פ"ז רק כתב שמנהגו לומר הפייט ואח"כ מתחיל בברכת יוצר אור שלא להפסיק באמצע הברכה ואם התפלל ביחיד לא יאמר שום פיוטים באמצע הברכה עכ"ל, מיהו בסוף סימן נ"ד כתב רמ"א דאסור להפסיק בין ישתבח ליוצר דבשלמא כשאומר אותו באמצע הברכה הוי מעין הברכה ועיין סי' קי"ט ס"א בהג"ה מיהו בפסח שהחזנים מאריכין הרבה בניגונים מוטב לומר הפיוט קודם שיתחיל הברכה דהרוב הוי שלא מעין הברכה כנ"ל, ונ"ל דאם שכח לומר הפיוט עד שגמר הברכה אסור לאומרו דלא עדיף מעל הניסים בחנוכה ופורים עסי' רצ"ד ועוד דבשלמ' כשאומרו באמצע הברכה הו"ל מעין הברכה אבל בין ברכה לברכה אסור להפסיק:

מגן אברהם נ״ו » « מגן אברהם נ״ח