מגן אברהם תע״ד

מהדורה: מגן אברהם

1 הגהות רבי עקיבא איגר פתח ↗

מג"א סק"א על כל א' וא' במרדכי כיון דכל חד למלתי' אתקין מסיח דעתו ממנו עד שיגיע זמנו:

1 הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אורח חיים פתח ↗

ט"ז סק"י והנה יש תימא למנהגינו. גם בדרישה הרגיש בזה וכ' קצת לחלק כמ"ש הט"ז והמג"א סי' תע"ד:

1 מחצית השקל פתח ↗

אע"ג דהרא"ש דחה גם טעם הראשון ע"ש:

1 על כל כוס וכוס. אף על גב דהגדה לא הוי הפסק כמ"ש סו"ס קע"ח מ"מ כיון דכל חדא וחדא הוי מצוה בפ"ע מברכין על כל אחד ואחד וכ"פ ביש"ש פ"ו דחולין סי' י':

1 פרי מגדים פתח ↗

על עמ״א בסימן קע״ח ס״ו המתפלל תוך הסעודה א״צ לברך המוציא אח״כ והב״י כתב דלרי״ף דמברך על כל כוס דהגדה הפסק ה״ה תפלה הפסק והלכה כרא״ש ומש״ה המתפלל א״צ לברך המוציא ועל הר״ב קשה דשם בקע״ח אודי ליה וכאן פסק דמברך על כל כוס ע״כ תירץ מהרש״ל בפרק כיסוי הדם סי׳ י׳ ודרישה בקע״ח דכאן ד׳ מצות הוי כאלו התנה שלא לצאת בפה״ג א׳ על כוס שני כו׳ וכ״כ הט״ז. וביש״ש תי׳ עוד דהגדה א״א שלא לומר מפסיק משא״כ תפלה אפשר שיאכל ויתפלל אח״כ הוי כדבר הרשות שאין מפסיק והמ״א השמיט זה דכתב המחבר בקע״ח אף שאין לו שהות להתפלל אח״כ אפ״ה לא הוי הפסק. ומ״מ יש לחלק ביניהם עמ״א שם י״ג מ״מ צריך נט״י ויראה בלא ברכה וראייתו מטור נכונה דלמי שצריך המוציא מצריך ג״כ נט״י ולמה צריך נט״י אלא משום דהוי היסח הדעת ומ״ש ביש״ש שם ובסימנים דא״צ נט״י מיירי בשמר ידיו ולא הסיח ופסחים קי״ב ב׳ נטל בטיבול א׳ יטול בטיבול ב׳ דלמ״א אסח דעתיה הוי ספק לא ודאי ועא״ר שם ולמ״ש א״ש ועמ״ש שם:

1 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

ונראה עט״ז. הרא״ש כ״כ פרק ערבי פסחים ק״ח א׳ ועמ״א אות ז׳ פירש דכל שצריך לברך הוי כמוסיף על הכוסות הלכך בין א׳ לב׳ דרשאי לשתות כמבואר בגמרא פסחים קי״ז א׳ ותע״ג ס״ג אין נראה כמוסיף דבלא ברכה שותה ואף לדידן דמברכין על כל כוס הטעם דכל חד מצוה בפ״ע עסי׳ תע״ד ובת״פ ובמ״א משא״כ בין ג׳ לד׳ דאסור לשתות ואם ישתה יצטרך לברך הוי כמוסיף וע״ז מסיים הרא״ש דאין חשש מוסיף על הכוסות כיון דהוברר כו׳ וע״ז הקשה הט״ז דנהי דהרא״ש נקיט תחלה הוי כמוסיף מ״מ לפי מ״ש אח״כ כל שעושה מחמת שלא יצא תחלה אין כאן מוסיף כלל א״כ ל״ב קשה דיותר היה לומר הטעם בין שלישי לרביעי לא ישתה שלא ישתכר ולא יאמר הגדה כמבואר במשנה קי״ז ב׳ וירושלמי משא״כ ב׳ כוסות ראשונות יין שלפני המזון אין משתכר ועסי׳ תע״ט. וכ״כ האגודה פרק ע״פ סימן ל״ב חשש זה ולמה נקט חשש כמוסיף דלא הזכיר במשנה ואין ברור כ״כ דכל שעושה מספק שלא יצא אין חשש מוסיף ועח״י אות י״ד ולמ״ש א״ש.ויש לי קצת קושיא במ״ש הרא״ש כוס רביעי אם שתה בלא הסיבה צריך לברך פה״ג על כוס חמישי משמע על כוס שלישי א״צ לברך והא אסור לשתות בין הכוסות וצריך לברך גם אכוס שלישי דהא תחלה כ״כ הרא״ש דג׳ וד׳ לא ישתה דהוי כמוסיף מה״ט כמ״ש המ״א אות ז׳ ואיך סיים בכוס ד׳ דיברך ולא בכוס ג׳ ויש ליישב דסובר הרא״ש ז״ל דבכוס ג׳ אם שתה תחלה בלא הסיבה אין מברך פה״ג כשחוזר ושותה הואיל ודעתו לשתות כוס רביעי ולהרא״ש על כוס רביעי אין מברך פה״ג עסי׳ תע״ד ה״ה כשחוזר ושותה כוס שלישי ומ״ש תחלה בין ג׳ לד׳ אין לחזור ולשתות הטעם דבין שלישי לרביעי לא ישתה וכמ״ש האגודה ואחר כוס ד׳ הטעם דהוי כמוסיף דיצטרך לברך פה״ג וא״כ שפיר הקשה הט״ז אמאי לא נקיט טעם כולל לתרוייהו. ועמ״א ז׳:

1 אליה רבה על שלחן ערוך אורח חיים פתח ↗

י ועמד והתפלל וכו'. כן כתב בשולחן ערוך ואפשר דאפילו לכתחילה מותר, וכתב עולת תמיד נראה לדעת המחבר דוקא עמד ומתפלל במקומו, אבל הלך לבית הכנסת להתפלל פשיטא דהוי היסח הדעת, וכן כתב בספר ברכת אברהם סימן ק"ד עד כאן לשונו. משמע דלדעת רמ"א אף בהולך לבית הכנסת להתפלל לא הוי היסח הדעת וכן מבואר כמו שכתבו רמ"א ולבוש סוף סעיף ב' מיהו לצורך מצוה וכו', וכן כתב בשל"ה דף רס"א בסעודת פורים. שוב נדפס ספר ט"ז וראיתי שהאריך לדקדק דהוי הפסק וצריך לברך אם לא שהניח בבית מקצת חברים וראיותיו קלושין ובקל יש לדחותן ובפרט מה שתמה מסימן תע"ד דמברכין על כוס וכוס לא קשה מידי, דהתם טעמא משום דכל חדא מצוה בפני עצמה הוא כמו שכתב הוא גופיה ומגן אברהם שם. מכל מקום לכתחילה אפשר ליזהר בזה, מיהו בדברים שאין טעונין ברכה במקומן הוי היסח הדעת לכולי עלמא וכן כתב בספר ברכת אברהם שם, מיהו כתב בסימן קי"ד דאם היה דעתו לחזור למקומו כשיצא אין צריך לחזור ולברך כשחוזר למקומו עיין שם, ואין להקשות ממה שכתבתי בס"ק ב' דהתם כשאוכל במקום אחר מיירי אבל הכא אינו אוכל במקום אחר אלא חוזר למקומו, ועיין לעיל סימן ח' ס"ק ט"ו, וסימן כ"ה ס"ק י"ד וצריך עיון:

מגן אברהם תע״ג » « מגן אברהם תע״ה