חכמת שלמה על עירובין ה׳

1 רש"י בד"ה אם יש שם כו'. נ"ב כצורה זו :

2 בד"ה בקרן זויות כו' נ"ב כצורה זו :

3 בד"ה לחי הבולט כו' נ"ב כצורה זו:

4 תוס' בגליון והנה עינינו כו' מגיע אפילו לאלכסון כו' כצ"ל ונ"ב יש מפרשים שאין האלכסון של ג' טפחים על טפח מגיע לאלכסון של כל טפח על טפח ג' פעמים ועל כן מציירים כזה ד ונ"ל טעות חדא דזהו פשיטא דפשיטא ועוד לישנא דתוספות לא משמע הכי דלפירושם היה להם לומר אין אלכסון של שלש על טפח מגיע לאלכסון של כל טפח על טפח אלא ה"פ כי התוספות רוצים לברר להדיא שלא דק רש"י וה"ק עיניך רואות שאין אלכסון של ג' על טפח כזה ה מגיע אפילו לאלכסון של טפח על טפח אחד פי' שאם יהיה לך רבוע שלשה טפחים על טפח ותמדוד ב' טפחים לארכן ורק טפח השלישי באלכסון כזה ו שאז יוסיף האלכסון של טפח על טפח ב' חומשי טפח ואם כן סכום הכל ג' טפחים וב' חומשי טפח וכשאתה מודד כל הג' טפחים באלכסון א' לא יעלה כל כך וא"כ הקשו התוס' הלא ידוע כשאתה מודד אלכסון של טפח על טפח וב' טפחים לארכן אי אפשר שיעלה ד' טפחים כי איך אפשרי שאלכסון של טפח יעלה עוד טפח א"כ ק"ו כשאתה מודד אלכסון של ג' טפחים על אחד כגון לפירש"י שלא יעלה ד' טפחים דהא עיניך רואות שאלכסון של טפח א' ושנים לארכן יעלה יותר מאלכסון של ג' טפחים על א' וזהו בדוק ומנוסה נ"ל עיין במהרש"א:

5 תוס' בד"ה פחות כו' ואינו סותמו דנידון משום כו' כצ"ל:

6 בד"ה תאמר במבוי כו' כדי לקיים הק"ו לא אמר נ"ב לפום ריהטא יש כאן תימה גדולה דסוף סוף ממ"נ נילף ק"ו מבוי מחצר דמהני עומד מרובה דאם באת למיפרך מה לחצר שפירצתו בעשר כו' א"כ נימא היא גופא נילף בק"ו ואם באת להשיב היא הנותנת כו' א"כ אינה פירכא דאל"כ היא גופא נילף ואם לא תאמר כן הוי תרי דסתרי אהדדי בפרט בק"ו אחד מיניה וביה ונראה בעיני ליישב דה"פ דבודאי למילף ק"ו אמרי' היא הנותנת ומ"מ שפיר אמרינן יוכיח שאם תאמר היא הנותנת כדי לקיים ק"ו אמרינן א"כ נימא נמי היא הנותנת דמשום דאקילו במבוי לענין לחי וקורה נחמיר בעומד מרובה במבוי יותר מחצר כמו שהחמירו בפרצת עשר ודו"ק:

7 בד"ה שפרצתו בד' וא"ת ונעשה ק"ו כו' נ"ב פי' ולא תילף מבוי מחצר מה חצר כו' דאז איכא למיפרך מה לחצר כו' אלא נילף עומד מרובה בתורת לחי כו' ומשני אפ"ה איכא למימר תוכיח ודו"ק:

8 בא"ד דגמירא לה מסיני דמהני כו' נ"ב ויש מתמיהין הלא מבוי וחצר מן התורה שריין ומדרבנן הוא דאסירי וא"כ איך שייך לומר בכאן הלכה למשה מסיני וצריך לומר דהכי גמירי להו מסיני היכא שיבואו ליגזור ולאסור המבוי והחצר אזי יתקנו המבוי בלחי וקורה והחצר בעומד מרובה כו' וכמדומה לי שמצאתי כעין זה:

9 בא"ד וממבוי נמי ליכא למילף כו' נ"ב פירוש פשיטא שאם תילף לחי וקורה בק"ו מדין עומד מרובה וכו' אז שפיר איכא למיפרך מה לעומד כו' אבל נילף חצר ממבוי ולומר מה מבוי שאינו ניתר בעומד מרובה מותר בלחי חצר כו' ואז ליכא למיפרך מידי דגם כן במבוי הלחי אינו מתיר אלא דופן רביעי ומשני דאיכא למימר מה למבוי שכן פרצתו בד' על כן הקילו כנגדו בלחי כדאיתא לעיל ודו"ק. ומה שמסיק בסוף דמה למבוי שפרצתו בד' זה אינו מיושב לסוגיא דהכא דרב הונא ס"ל אף מבוי פרצתו בעשר ומש"ה יליף ק"ו מבוי מחצר דעומד מרובה מהני וא"כ נילף אדרבה דלחי וקורה מהני בחצר ובע"כ צריכין אנו לומר אוקי ולא נילף חדא אלא עיקר תירוצו הלכה למ"מ הוא והאי ועוד דקאמרי התוס' היינו ר"ל שאינו קשה לפי אותן דסבירא להו פרצתו בד' ומש"ה לא נילף עומד מרובה מק"ו דליכא למיקשי א"כ נילף חצר ק"ו ממבוי משום דאיכא למיפרך מה למבוי שפירצתו בארבע ודו"ק עיין במהרש"א:

10 בד"ה מבוי כו' עקום נ"ב כזה: