חכמת שלמה על עירובין מ״ח

1 רש"י בד"ה של קדש כו' שנעשו למדת אמתו של משה. נ"ב פי' לענין זה שהיו כולן בת ו' טפחים אבל לא שוין ממש לשל משה עיין לעיל בריש פרק קמא עירובין דף ד':

2 בד"ה ה"ג כו' הוו להו חדא וקס"ד כגון שנתנו כו' כצ"ל והשאר נמחק:

3 תוס' בד"ה ר' יהודה כו' דאלפים דר"י הוו לכל רוח דהיינו כו' כצ"ל:

4 גמ' בהדי הדדי לא עירבו. נ"ב נ"ל לומר שלא נתנו עירובן באמצעית דאי כפשוטו אם כן אפילו נתנו עירובן באמצעית נמי לתסר ודו"ק:

5 תוס' בד"ה רשות אחת כו' מדלא קתני אוסרת על שניהן. נ"ב נראה דה"ק מאחר שלא קתני אוסרת על שניהן כלומר אי הוה תני הכי א"כ הוה משמע להדיא שגם הם אינם מותרים עמה אבל כל זמן שלא תנא הכי אלא אסורה עם שניהן שפיר דייקינן בודאי שהן מותרין עמה אבל התוס' אינן מדייקין מהאי קושיא מדלא קתני אוסרת כמו שכותבין התוס' אח"כ ודו"ק: