ביאור שטיינזלץ על עירובין פ״ט

1 לא שנו אלא שלא עירבו, אבל עירבו — מותרין.

2 ושואלים: וכי וכאשר לא עירבו מאי טעמא מה הטעם שלא? אמר רב אשי: גזירה דילמא אתי לאפוקי ממאני דבתים להתם שמא יבוא להוציא מים מהכלים שבבתים לשם לשפוך לעוקה, וכיון שלא עירבו — אסור להם.

4 א משנה כל גגות העיר רשות אחת הם ומותר לטלטל מגג לגג, גם אם לא עירבו דיירי הבתים ביניהם. שלא גזרו חכמים איסור טלטול בין הגגות, כיון שאין הטלטול בהם מצוי. ובלבד שלא יהא גג אחד גבוה עשרה או נמוך עשרה מן הגגות האחרים, אלו דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: כל אחד ואחד מן הגגות רשות בפני עצמו הוא, ואין לטלטל מזה לזה אלא אם כן עירבו בעלי הבתים שתחתיהם ביניהם.

5 ר' שמעון אומר: אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות — כולם רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן. שכל כלי שנשאר עם כניסת השבת באחד מאלו, מותר לטלטלו ממקום למקום בין אלה. ואולם לא לכלים ששבתו בתוך הבית שאם היה כלי בבית עם כניסת השבת וטלטלו אותו לחצר, שוב אין מטלטלים אותו מחצר לחצר אלא אם כן עירבו.

6 ב גמרא יתיב ישב אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין, ויתיב וישב אביי גבייהו עמם, ויתבי וקאמרי וישבו השנים ואמרו: בשלמא נניח, מובן כי רבנן סברי חכמים סבורים כשם שדיורין חלוקין למטה ואין מטלטלים בלי עירוב, כך דיורין חלוקין למעלה, וכשם שאין מטלטלים מבית לבית בלא עירוב כך אין לטלטל בין הגגות.

7 אלא ר' מאיר מאי קסבר מה הוא סבור מה נימוקו בזה? אי קסבר אם הוא סבור: כשם שדיורין חלוקין למטה, כך דיורין חלוקין למעלה, אמאי מדוע מתיר הוא בטלטול ביניהם, משום שרשות אחת הן? הלוא כל אחד רשות לעצמו הוא! ואי קסבר ואם הוא סבור שאין חלוקין, שכל מקום למעלה מעשרה טפחים מן הקרקע רשות אחת היא, אם כן אפילו גג גבוה עשרה ונמוך עשרה מחביריו, כיון שהוא גבוה מעשרה טפחים נמי גם כן יהא מותר לטלטל בו!

8 אמר להו להם אביי: האם לא שמיע לכו הא שמעתם דבר זה שאמר רב יצחק בר אבדימי, אומר היה ר' מאיר: כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות, כלומר מקומות הנבדלים זה מזה בגובה או בגבולות כהבדל שבין שתי רשויות, אף שהן רשות אחת מבחינת הגדרתן ההלכתית, כגון עמוד המצוי ברשות היחיד גבוה עשרה ורחב ארבעה טפחים, הרי כיון שיש במדותיו כדי הגדרתו כרשות היחיד לעצמה — אסור לכתף עליו. וטעם הדבר: גזירה משום תל ברשות הרבים, שהרי תל גבוה עשרה ורחב ארבעה ברשות הרבים הרי הוא רשות היחיד, והמטלטל מרשות הרבים אליו חייב מן התורה, ולכן אסר ר' מאיר בכגון זה אף בתוך רשות היחיד. הכי נמי כך כאן בגגות גם כן, אסר לטלטל לגג הנבדל מחבריו בגובה עשרה טפחים, גזירה משום תל ברשות הרבים.

9 סבור מינה סברו ממנה, מהלכה זו אביי וחנינא בר אבין שאפילו מכתשת ואפילו גיגית ההפוכות ומצויות ברשות היחיד ויש בהן כדי שיעור רשות היחיד לעצמן, אסור לכתף עליהן לשיטת ר' מאיר.

10 אמר להו להם אביי: הכי כך אמר מר אדוני הוא רבה רבו; לא אמר ר' מאיר לאסור אלא בעמוד וכן באמת הריחיים המקום המוגבה שמעמידים עליו את הריחיים, הואיל ואדם קובע להן מקום ואינו מטלטלם תדיר, דומים הם לתל שברשות הרבים. אבל דבר הראוי לטלטול, לא גזר בו.

11 ומקשים: והרי כותל שבין שתי חצרות שקבוע הוא, ואמר רב יהודה: כשתימצי לכשתמצא לומר, לכשתמצה ותדקדק בשיטתו, הרי לדברי ר' מאיר: כל גגין רשות לעצמן, כל חצירות של רבים רשות לעצמן, וכן כל קרפיפות רשות לעצמן. ומטלטלים בין חצר לחצר, אף שאין מטלטלים מחצר לגג.

12 מאי לאו האם לא נלמד מכאן דשרי לטלטולי שמותר לטלטל מחצר לחצר דרך הכותל המפריד ביניהן, אף שכותל זה גבוה מעשרה טפחים, וקשה לשיטת ר' מאיר שאסר לטלטל למקום הנבדל בגובה עשרה טפחים!

13 בתירוץ קושי זה אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: לא כפי שהבנו עד כה, אלא הכוונה היא שמותר להכניס ולהוציא מחצר לחצר או מקרפף לקרפף דרך פתחים שביניהם, אבל לא מעל הכותל שהוא כרשות מיוחדת לעצמה.

14 ג נאמר במשנה שחכמים אומרים שכל אחד ואחד מן הגגות רשות בפני עצמו. איתמר נאמר שנחלקו אמוראים בענין זה. רב אמר לשיטת חכמים: אין מטלטלין בו בכל גג אלא בתוך ארבע אמות, שכיון שחכמים דנים את הגגות כדין חצירות ממש, כיון שאסורים בטלטול מזה לזה והם פרוצים זה לזה, לפיכך אוסרים בטלטול גמור גם בתוכם. ושמואל אמר: מותר לטלטל בכל גג בפני עצמו בכולו.

15 ומעירים: במחיצות הניכרות שהיו בכל גג מחיצות או אופן היכר אחר להבחין בין גג לגג השכן — כולי עלמא הכל לא פליגי חלוקים שמותר לטלטל בכל שטח הגג. כי פליגי כאשר נחלקו — הרי הוא במחיצות שאינן ניכרות בין גג לגג, שאף שהבתים חלוקים בין בעלים שונים אבל למעלה נראים כגג אחד.

16 רב אמר: אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות בלבד כי לא אמר, לא קיבל את העיקרון של "גוד אסיק מחיצתא" משוך והעלה את המחיצות שבין הבתים מלמטה, שנדון בהם כאילו נמשכו והגיעו עד למעלה מהגג ויעשו כמחיצות בין הגגות. ושמואל אמר: מותר לטלטל בכולו, כי אמר סבר: "גוד אסיק מחיצתא" משוך והעלה את המחיצות.

17 תנן שנינו במשנה, וחכמים אומרים: כל אחד ואחד

18 רשות לעצמו משמע מכאן לכאורה שכל גג הוא רשות מיוחדת לעצמו ומותר לטלטל בכולו. בשלמא נניח לשיטת שמואל ניחא נוח הדבר, אלא לשיטת רב קשיא קשה.

19 ומשיבים: אמרי בי אמרו בני בית מדרשו של רב משמיה משמו של רב: הכוונה שם אינה להתיר טלטול בכל הגג כולו, אלא להחמיר שלא יטלטל שתי אמות בגג זה, ושתי אמות בגג זה, שאף ההיתר לטלטל ארבע אמות הוא בגג אחד בלבד.

20 ומקשים: והא והרי אמר ר' אלעזר: כי הוינן כאשר היינו בבבל הוה אמרינן היינו אומרים: בי בני בית מדרשו של רב משמיה משמו של רב אמרו: אין מטלטלין בו בגג זה אלא בארבע אמות, והני דבי ואותם תלמידים של בית מדרשו של שמואל תנו שנו ברייתא לפי מסורת שבידם: אין להן אלא גגן.

21 מאי מה משמע "אין להן אלא גגן" — לאו דשרו לטלטולי בכוליה האם לא שמותר לטלטל בכולו? וקשה מברייתא זו על דברי רב! ודוחים: ומי אלימא ממתניתין והאם תקיפה ברייתא זו ממשנתנו?! דאוקימנא שהעמדנו, הסברנו אותה שכוונתה להחמיר שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה, הכי נמי כך גם כן את הברייתא נפרש שבאה ללמדנו שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה.

22 א אמר רב יוסף לאחר שחלה ונשכח ממנו תלמודו: לא שמיע לי הא שמעתא שמעתי הלכה זו שאמר שמואל בענין מחיצות. אמר ליה לו אביי: את אתה אמרת אותה ניהלן לנו, ואהא ועל דבר זה אמרת אותה ניהלן לנו: שנינו כי גג גדול הסמוך לקטן — הגדול מותר משום שניכרים מחיצותיו לצידי הקטן ואינו פרוץ אליו במלואו, והקטן אסור, שהוא פרוץ בכל רוחבו לגג השני האסור לו.

23 ואמרת לן עלה לנו עליה, על כך: אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו נשנתה הלכה זו אלא שיש דיורין על גג זה ודיורין על גג זה, דהויא לה הא ונעשית לה זו גגו של קטן מחיצה נדרסת, שהרי עוברים דרכה מאחת לשניה, והריהו כחצירות שנפרצו זו לזו.

24 אבל אם אין דיורין על זה ועל זה — שניהן מותרין, ומסתמא טעמו משום שמחיצות הבתים שלמטה נחשבות כמגיעות מעל גגות הבתים.

25 אמר ליה לו רב יוסף: עכשיו אני נזכר במה שהיה, אנא הכי אמרי לכו אני כך אמרתי לכם: לא שנו אלא שיש מחיצה על זה ומחיצה על זה חוץ ממקום חיבורם, שגדול מישתרי בגיפופי מותר על ידי שרידי הגדר, שהרי מצד הגדול נראים שרידי הגדר. והקטן נפרץ במלואו, ולכן נאסר. אבל אין מחיצה לא על זה ולא על זה — שניהן אסורין.

26 והקשה לו אביי: והא והרי דיורין אמרת לן לנו ודבר זה זכור לי בבירור! ענה לו: אי אמרי לכו דיורין, הכי אמרי לכו אם אמרתי לכם והזכרתי דיורים, כך אמרתי לכם: לא שנו שהקטן אסור כלל בטלטול אלא שיש מחיצה ראויה לדירה על זה ומחצה ראויה לדירה על זה, שגדול מישתרי בגיפופי מותר על ידי שרידי הגדר והקטן נפרץ במלואו.

27 אבל יש מחיצה ראויה לדירה על הגדול, ואין ראויה לדירה על הקטן — אפילו קטן שרי מותר לבני גדול. מאי טעמא מה טעם הדבר? כיון שלא עבוד עשו מחיצה גמורה משמע שסלוקי סליקו נפשייהו מהכא סלקו עצמם מכאן ונתנו רשותם לבני הגג הגדול.

28 כהא כמו זה שאמר רב נחמן: עשה סולם קבוע לגגו — הותר בכל הגגין כולן. ואילו שאר בעלי הגגות, כיון שלא עשו סולם, סימן שויתרו על רשות גגם לזה שעשה סולם קבוע.

29 ב אמר אביי: מי שבנה עלייה על גבי ביתו ועשה לפניה כלומר, לפני פתחה דקה מחיצה גבוהה ארבע אמות לפתחה לצד הגגות — הותר בכל הגגין כולן, כי על ידי עשיית המחיצה הוכיח שקובע מקום דירתו על הגג. ושאר גגות שלא עשו כך, בטלים לגגו של זה.

30 אמר רבא: פעמים שהדקה לאיסור, שייתכן שהמחיצה תעשה דוקא צד איסור לדעת כולם, היכי דמי כיצד הוא בדיוק מקרה כזה — כגון דעבידא להדי תרביצא דביתיה שעשויה שתהא פתוחה לצד גינת ביתו ולצד הגגות הניח סתום, דאמר שהוא אומר שמובן על ידי מה שעשה