ביאור שטיינזלץ על עירובין ב׳

1 א משנה מבוי סימטא, רחוב צר הסגור משלושה צדדים, מותר לטלטל בו בשבת על ידי הנחת קורה בגובה פתחו. במקרה שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה — ימעט גובה זה, באופן שיהא פחות מעשרים אמה. ר' יהודה אומר: אינו צריך למעט, כיון שאף בגובה זה מתירה הקורה את הטלטול במבוי.

2 ואם היה פתח המבוי רחב יותר מעשר אמות — ימעט. ואם יש לו למבוי צורת הפתח, כלומר, שיש בשני צידיו שני עמודים, ועליהם עמוד נוסף, והרי זה כדלת שיש לה שתי מזוזות ומשקוף על גביהן, אף על פי שהוא רחב מעשר אמות — אין צריך למעט, שכן הפתח מכשיר את המבוי בטלטול בשבת, אפילו הוא רחב ביותר.

3 ב גמרא תנן התם שנינו במשנה שם במסכת סוכה: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה — פסולה, ור' יהודה מכשיר. ההלכות דומות איפוא בעיקרן, אלא שהן שונות בסגנונן. ושואלים על כך: מאי שנא גבי במה שונה אצל סוכה דתני ששנה בה במשנה לשון "פסולה" וגבי ואצל מבוי תני תקנתא שנה לשון תקנה שימעט?

4 ומשיבים: סוכה, כיון שמצוותה דאורייתא מן התורה, תני שנה בה "פסולה", שכן אם לא עשאה כראוי אינה מצווה. ואילו היתר מבוי, שכל עיקרו הוא דרבנן מדברי חכמים, תני תקנתא שנה תקנה, שהרי היתר המבוי אינו אלא לתקנה, ואינו מצוה מן התורה.

5 ואיבעית אימא: דאורייתא נמי תני תקנתא ואם תרצה אמור הסבר אחר: בדברים שמן התורה גם כן שונה במשנה תקנה אלא, בענין סוכה דנפישין מיליה שמרובים דבריו, הלכותיו — פסיק ותני פסק ושנה "פסולה", שהרי לא די בהכשר סוכה שתהיה בגובה המתאים, אלא דרוש שיהא בה שטח מספיק ודפנות וסכך כהלכתם. ואילו מבוי דלא נפישי מיליה שאין מרובים דבריו, הלכותיו — תני תקנתא שנה תקנה, שאם ימעטו את גובה הקורה, יותר המבוי בטלטול.

6 ג אמר רב יהודה אמר רב: חכמים לא למדוה להלכה זאת שפתח הגבוה למעלה מעשרים אמה אינו קרוי פתח, אלא מפתחו של היכל שבמקדש. ור' יהודה לא למדה לשיטתו, שאף הגבוה משיעור זה קרוי פתח, אלא מפתחו של אולם שבמקדש.

7 דתנן שכן שנינו במשנה: פתחו של היכל גבהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות, ושל אולם גבהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמות.

8 ושניהן חכמים ור' יהודה מקרא אחד דרשו: "וסמך ידו על ראש קרבנו ושחטו פתח אהל מועד וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב" ויקרא ג, ב דרבנן סברי שחכמים סברו: קדושת היכל לחוד, וקדושת אולם לחוד. שיש הבדל בדרגות הקדושה בין היכל ואולם, ועיקרו של המקדש בהיכל הוא ולא באולם. וכי כתיב וכאשר נאמר "פתח אהל מועד" — אהיכל כתיב על פתח ההיכל נאמר ומכאן נלמד שהמושג 'פתח' מתייחס על פי הכתוב לפתחו של היכל בלבד, שגובהו עשרים אמה, והגבוה מזה איננו יודעים אם קרוי פתח כלל.

9 ואילו ר' יהודה סבר: היכל ואולם, קדושה אחת היא. וכי כתיב ומה שנאמר "פתח אהל מועד" אתרוייהו הוא דכתיב על שניהם הוא שנאמר, והמושג 'פתח' יכול להתייחס גם לפתח גדול יותר.

10 ואיבעית אימא ואם תרצה אמור הסבר אחר: לר' יהודה נמי גם כן קדושת אולם לחוד וקדושת היכל לחוד. והכא היינו טעמא וכאן זהו הטעם של ר' יהודה — שמצירוף לשונם של כמה פסוקים יחד כתיב נאמר מתקבל הביטוי "אל פתח אולם הבית", נמצא שפתח האולם קרוי אף הוא במקרא 'פתח', ומשיעורו אנו למדים.

11 ורבנן וחכמים אומרים: אי הוה כתב אילו היה נאמר "אל פתח אולם" — היה זה כדקאמרת כמו שאמרת, השתא דכתיב עכשיו שנאמר "אל פתח אולם הבית" הרי אנו מבינים: פתחו של הבית הפתוח לאולם, והוא ההיכל, ומשיעור פתחו נלמד.

12 ומקשים על תחילתה של הראייה: והא כי כתיב האי והרי כאשר נאמר ביטוי זה "פתח אוהל מועד" במשכן כתיב נאמר! וכיצד למדים אנו דברים האמורים במקדש מדברים האמורים במשכן?

13 ומשיבים: אשכחן מוצאים אנו משכן דאיקרי שנקרא מקדש, ומקדש דאיקרי שנקרא משכן, והלכותיהם נלמדות זו מזו. דאי לא תימא הכי שאם לא תאמר כך שמשכן ומקדש אחד הם לענין הלכה, הא הלכה זו שאמר רב יהודה אמר שמואל: שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל שבמקדש — פסולין, שנאמר "ושחטו פתח אהל מועד" ונלמד: בזמן שפתוחין פתחי אוהל מועד, ולא בזמן שהן נעולים, והא כי כתיב ההיא והרי כאשר נאמר אותו פסוק במשכן כתיב נאמר אלא, על כרחנו עלינו לקבל כי להלכה אשכחן מוצאים אנו מקדש דאיקרי שנקרא משכן ומשכן דאיקרי שנקרא מקדש.

14 ושואלים: בשלמא נניח מקדש דאיקרי שנקרא משכן יש מקרא המוכיח כן, דכתיב שנאמר — "ונתתי משכני בתוככם" ויקרא כו, יא, והמדובר במה שיהא כשיישבו ישראל בארצם. אלא משכן דאיקרי שנקרא מקדש מנלן מנין לנו? אילימא מדכתיב אם תאמר ממה שנאמר "ונסעו הקהתים נשאי המקדש והקימו את המשכן עד באם" במדבר י, כא

15 ההוא אותו פסוק בארון כתיב נאמר. ומשמעות 'מקדש' בפסוק זה הריהי הדברים המקודשים שבמשכן, כגון ארון הברית, שהרי בני קהת נשאו רק את כלי הקודש ולא את גוף המשכן. אלא מהכא מכאן "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" שמות כה, ח.

16 א מקשים: בין לרבנן לשיטת חכמים ובין לשיטת ר' יהודה לילפו שילמדו מפתח שער החצר שבמשכן, דכתיב שנאמר: "ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וקמה חמש אמות" שמות כז, יח, וכתיב ונאמר: "וחמש עשרה אמה קלעים לכתף עמודיהם שלשה ואדניהם שלשה" שמות כז, יד, וכתיב ונאמר: "ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים חמש עשרה אמה עמודיהם שלושה ואדניהם שלשה" שמות לח, טו. שאם היו הקלעים שלשים מתוך רוחב כללי של חמשים אמה הרי ששער החצר היה עשרים אמה רוחב, וגובה חמש אמות. ונאמר: מה להלן, במשכן — חמש ברוחב עשרים קרוי פתח, אף כאן, לדיני עירובין, חמש ברוחב עשרים, יהא הגודל הראוי עבור פתח!

17 ודוחים: מכאן אין להוכיח, כי שער זה "פתח שער החצר" איקרי נקרא אבל פתח סתמא סתם — לא איקרי נקרא, ואין ללמוד ממנו לשאר מקומות שנאמר בהם פתח סתם.

18 ואיבעית אימא ואם תרצה אמור: כי כתיב כאשר נאמר: "קלעים חמש עשרה אמה לכתף" — בגובהה הוא דכתיב שנאמר, והיה גובה הקלעים לא חמש אלא חמש עשרה אמה ואילו רוחב החצר לא נתפרש בכתוב כל עיקר.

19 ותוהים: גובהה?! כיצד אפשר לפרש כן, והא כתיב והרי נאמר במפורש "וקמה חמש אמות"! ודוחים כי שם הכוונה שההוא משפת מזבח ולמעלה, שהמזבח היה גבוה עשר אמות, וקלעי החצר היו מוגבהים מעליו עוד חמש אמות.

20 ב ושואלים: וכי ר' יהודה מפתחו של אולם גמר למד? והא תנן והרי שנינו במשנתנו שהפתח הרחב מעשר אמות ימעט ולא פליג חלק ר' יהודה! והרי פתח האולם היה רחב מעשר אמות!

21 אמר אביי: פליג חלק ר' יהודה בברייתא, דתניא שכן שנינו: מבוי הרחב מעשר אמות ימעט, ר' יהודה אומר: אינו צריך למעט.

22 ועדיין שואלים: וליפלוג במתניתין ושיחלוק במשנתנו! ומדוע לא הובא בה הדבר? ומתרצים: פליג חלק בגובהה, והוא הדין לרחבה, ומה שאמר 'אינו צריך' — מתייחס גם לגובה וגם לרוחב.

23 ושואלים: ואכתי ועדיין האם אפשר לומר כי ר' יהודה מפתחו של אולם גמר למד? והתניא והרי שנינו בברייתא: מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה — ימעט, ור' יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה. ותני ושנה בברייתא אחרת בר קפרא בדברי ר' יהודה: עד מאה אמה.

24 בשלמא נניח לדברי בר קפרא אפשר לומר 'עד מאה' איננו מדויק אלא גוזמא, ורצה לומר שר' יהודה מכשיר בגבוה הרבה מעשרים. אלא לשיטת רב יהודה בשם רב מאי מה הגוזמא שבדבר? ודאי למספר מדויק נתכוון, אכן בשלמא נניח לדברי ר' יהודה ארבעים אמה — דבר זה גמר למד מפתחו של אולם, אלא חמשים מנא ליה מנין לו? אלא עלינו לזנוח את דרך ההסבר הזאת ולומר שלא למדו ר' יהודה מפתחו של אולם אלא טעם אחר היה לו.

25 אמר רב חסדא: הא מתניתא אטעיתיה לרב ברייתא זו היא שהטעתה את רב ובשל זה הסביר כך את השיטות, דתניא ששנינו בברייתא: מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה, יותר מפתחו של היכל — ימעט. הוא רב סבר: מדרבנן מכיון שחכמים מפתחו של היכל גמרי למדו, הרי שר' יהודה — מפתחו של אולם גמר למד. ולא היא, אלא ר' יהודה מפתחא דמלכין גמר מפתח של מלכים למד שנוהגים לעשות פתחיהם רחבים וגבוהים ביותר.

26 ג ושואלים: ורבנן וחכמים, אי אם מפתחו של היכל גמירי למדו — ליבעו שיצטרכו להכשרת המבוי דלתות כשם שהיו בהיכל, אלמה תנן ומדוע שנינו הכשר מבוי, בית שמאי אומרים: לחי וקורה, ובית הלל אומרים: לחי או קורה! שאף בית שמאי אינם סבורים שיש צורך בדלתות!

27 ומשיבים: דלתות היכל לצניעות בעלמא בלבד הוא דעבידן שנעשו, אבל אין להן שימוש ממשי, ופתח ההיכל כשלעצמו אינו צריך לדלתות והריהו פתח גמור גם בלעדיהן.

28 ושוב מקשים: אלא מעתה, שלמדו חכמים מפתח ההיכל, לא תיהני ליה לא תועיל לו למבוי צורת הפתח אם הוא רחב מאוד, דהא שהרי היכל צורת הפתח הויא ליה היתה לו, אפילו הכי כך עשר אמות בלבד הוא דרויח שרחב. אלמה תנן מדוע שנינו: אם יש לו למבוי צורת הפתח, אף על פי שרחב מעשר אמות — אינו צריך למעט!

29 ומשיבים: מידי הוא טעמא הרי דבר זה אינו טעם אלא לשיטתו של רב, שלמדים מפתח ההיכל, והא מתני ליה והרי היה שונה לו רב יהודה לחייא בר רב קמיה לפני רב במשנתנו זו, שאם היתה לו צורת הפתח אינו צריך למעט. ואמר ליה לו רב: אתנייה למד אותו בגרסה אחרת "צריך למעט" הרי שלשיטת רב אף צורת הפתח אינה מועילה ברחב מכדי פתח ההיכל ואין להקשות כלל לפי שיטתו.

30 ומקשים עוד: אלא מעתה