1 מִצְוַת שְׁבִיתָה בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח – לִשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁל חַג הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כג ח וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה מצוה רצז סָמוּךְ לְמִצְוָה זוֹ, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה מִקְרָא קֹדֶשׁ עִנְיָנוֹ לוֹמַר, קַדְּשֵׁהוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה, וְהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה, וְגַם שָׁם כָּתוּב רֶמֶז מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה עַל צַד הַפְּשָׁט. וּקְצָת דִּינֶיהָ, כְּמִנְהָגֵנוּ נִכְתֹּב בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בְּלָאו דְּאִסּוּר מְלָאכָה שֶׁבְּסֵדֶר זֶה מצוה רחצ, וְכָל עִנְיַן שְׁבִיתַת הַשְּׁבִיעִי כִּשְׁבִיתַת יוֹם רִאשׁוֹן, וּשְׁנֵיהֶם כְּרֶגֶל אֶחָד הֵם חֲשׁוּבִים לְעִנְיַן שֶׁאֵין אוֹמְרִים זְמַן בַּשְּׁבִיעִי, וְכֵן לְכָל דָּבָר, מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, שֶׁהוּא חָג בִּפְנֵי עַצְמוֹ יומא ב, ב. וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בִּמְקוֹמוֹ מצוה שכג בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.
