1אף אנן נמי תנינא. דעד ועד בכלל. שממאנים את הקטנות כגון שני אחים שנושאים שתי אחיות אחת גדולה וקדושיה מן התורה ואחת קטנה שהשיאוה אמה ואחיה שאין קדושיה מן התורה מפני שיכולה למאן בו כל זמן שלא הגדילה ורבנן הוא דתקינו לה קדושין כדי שלא תצא לזנות ומת בעלה של גדולה בלא בנים ונפלה אשתו קמי אחיו ליבום ואינו יכול ליבם מפני שהיא אחות אשתו ואם היתה אשתו גדולה דקדושיה מן התורה היה פטור מן הכל בין לחלוץ בין לייבם אבל השתא דהיא קטנה ואין קדושיה מן התורה יש לו לחלוץ וכיון שחלץ לאשת אחיו מתסרא אתתיה עליה דהוה לה אחות חלוצתו דהויא כאחות גרושתו ועל זה נאמר ביבמות אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו דשתיהן נאסרות עליו כיצד מתקנין מצוה על ב"ד ללמדה למאן בו ותעקור הקדושין לגמרי ואח"כ יכול ליבם אשת אחיו בהיתר. ושמשיאין את האשה על פי עד אחד שהעיד שמת בעלה. ושנסקל תרנגול בירושלים שהרג את הנפש שנקר מוחו של תינוק במקום שהוא רופף ונקבו. וקמ"ל דשור דאמרה תורה לאו דוקא דה"ה לכל שאר בהמה חיה ועוף שהרגו נפש דנסקלין. ועל היין בן ארבעים יום שנתנסך ע"ג המזבח דבארבעים יום הוא גמר עשייתו ויצא מכלל יין מגתו:2בבחירתא. היינו מס' עדיות:3אי בעית אימא רבנן האי וילקטו אותו בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים. והם היו לוקטין אותו בבקר ראשון דהיינו בג' שעות דלהכי אהני כפל לשון. אי בעית אימא ר' יהודה אהני בבקר יתירא להקדים ללקוט שעה אחת קודם לבקר דבקר שלם הוי עד ד' שעות והם היו מקדימים שעה אחת דהיינו עד ג' ותו לא:4איזו היא שעה שהשמש חם וצל צונן הוי אומר בד' שעות. וא"ת וכיון דמגופיה דקרא משמע אמאי דייקינן לעיל או אינו אלא בשש שעות ואיצטרכינן לאתויי ראיה מכחום היום דהא בקרא משמע דבד' שעות מיירי. יש לומר דאצטריך דאי לאו כחום היום הוה אמינא וחם השמש היינו חום היום והוא כשש שעות אבל השתא דשני קרא בלישניה בדוכתא אחרינא וחמר כחום היום ודאי משמע דחום היום וחם השמש אין הכל אחד וא"כ מסתמא חם השמש היינו בד' שעות:5מדרב צלי של שבת בע"ש כלומר בתר פלג מנחה קמייתא. ש"מ כר' יהודה ס"ל דמשם ואילך הוא שעת ערבית והוי ליליא ואפשר לקבל שבת דחייב להוסיף מחול על הקדש מן התורה ובודאי בתוספת כל שהוא יצא אבל אם רצה להוסיף יותר הוי תוספת ודוקא משעה זו דצלי רב והיינו ודאי משעת שקיעת החמה כיצד הרי אמרו חכמים שמהלך אדם בינוני עשר פרסאות ביום ונמצא שהולך פרסה בשעה וחומש דחמשה חומשין יש בשעה שתי שעות הנשארות הם עשרה חומשין ועוד אמרו דמהלך פרסה איכא משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים נמצא ששקיעת החמה בי"א שעות חסר חומש. וזמן ערבית לר' יהודה היא בי"א שעות חסר רביע ולמעלה ואותו זמן שיש בין רביע לחומש היה מתפלל רב והיה גומר תפלתו בשקיעת החמה ומשם ואילך כשנשקע החמה הוי ליה תוספת ואסור במלאכה מזמן זה וא"ל לר' ירמיה אין בדילנא ממלאכה אבל קודם לזה הזמן לא מהני קבלה שיאסר במלאכה ודוקא כשקבל השבת בתפלה אבל בדבור בעלמא לא הוי קבלה:6ולא פסקי' לצלותיה דר' ירמיה שלא פסע לפניו. וש"מ אסור לעבור כנגד המתפללין ודוקא כנגד פניהם אבל בצדם לא חיישינן בהעברה בעלמא:7אל יתפלל אדם לא כנגד רבו. פי' משום שמשוה עצמו לרבו, והנותן שלום לרבו פירוש כשאר בני אדם חבל ע"י שינוי משום כבודו מותר והמחזיר שלום רבו כדרך שאר בני אדם. והאומר דבר שלא שמע מפי רבו, פי' שלא שמע הדבר ממנו ואומר הדבר בשמו:8ההיא להזיע וקודם גזרה הוי. דקודם לכן היה מותר לרחוץ משרבו עוברי עבירה אסרו לרחוץ והתירו זיעה. ואח"כ אסרו הכל:9והא אביי שרי ליה לרב דימי וכו'. פירוש אחר שקבל שבת בתפלה אחר שקיעת החמה, ההוא טעותא הואי פירוש שהיה סבור שחשיכה והתפלל בטעות ומשום הכי התירו לו אבל ידי תפלה ודאי יצא כיון שהתפלל כראוי אחר שקיעה אבל קודם לכן לא:10וטעותא מי הדרא והאמר אבידן פעם אחת נתקשרו שמים וכסבורים העם שחשכה והתפללו של שבת בע"ש * הגה"ה לפנינו הגירס' של מוצאי שבת ואח"כ נתפזרו העבים וזרחה חמה ובאו ושאלו את רבי ואמר הואיל והתפללו התפללו ואין לך טעות גדולה מזו שאחר כך זרחה החמה ואפי' הכי אמר שתפלתם תפלה אבל ודאי מותרים היו במלאכה:11שאני צבור דלא מטרחינן להו לחזור ולהתפלל אבל ודאי מותרים היו במלאכה. וא"ת ולמקשה מי ניח' והיכי הוה ס"ד שיהא תפלתם תפלה כיון שזרחה החמה דכל מאי דאמרינן לעיל אינו אלא לאחר שקיעת החמה אבל מקמי הכי לא מהניא קבלה ואמאי לא קשיא ליה נמי האי. י"ל דאין הכי נמי דקשיא לי' האי אלא דתלמודא לא דייק בהכי והתירוץ שתירץ עולה לשניהם דצבור שאני ועבדינן בהו רבותא יתירא:12אומר קדושה על הכוס כלומר תיכף שהתפלל מבעוד יום או לא. ת"ש מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס מיד, ודוקא משקיעת החמה כדכתיבנא ואם תשאל וקידוש דאורייתא היכי מצי למימר מבעוד יום הא אמרן דתוספת מחול על הקדש משקיעת החמה ולהלן דאורייתא הוא:13רבי יאשיה צלי של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס מיד. ודוקא כשהוא טרוד לדבר מצוה הוא דשרי אבל כשאינו טרוד לדבר מצוה לא וכן הלכת'. והבדלה זו מהניא לעשות מלאכה בערב אבל לעשות מיד אסור בודאי דאי אפשר להוסיף מקדש על חול:14דתניא תפלת ערבית. ר"ג אומר חובה ור' יהושע אומר רשות אמר שמואל הלכה כדברי האומר חובה ורב * הגה"ה לפנינו איתא אביי ורבא. אמר הל' כדבר האומר רשות. והגאונים ז"ל פסקו כמ"ד רשות דתפלה כאיסורי והלכה כרב באיסורי ועוד דתפלה דרבנן ובשל סופרים הלך אחר המיקל. ואמרו בתוספת דאפילו למ"ד רשות לא מבטלינן לה בכדי והיינו דרב דאמר טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החודש אלא ביום, דמשמע דהא לאו הכי מחזירין אותו והיינו נמי דר' יוחנן דאמר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים וההיא דאמרינן ביומא פ' יום הכפורים אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית ופריך והאמר רב ת"ע רשות ולמה לי פטור, דמשמע דלמאן דאמר רשות פטור לגמרי, י"ל דהתם אינו מבטל אותה בחנם אלא מפני שהוא עיף ויגע מהתפלות ומאריכת התענית ומש"ה אמרו שתפלת נעילה פוטרת אותה, ויש לפסוק דת"ע חובה דהכי משמע מההיא עובדא דההוא תלמיד שעמד בבית המדרש באותו מעמד ושאל ת"ע רשות או חובה ואמר לו ר"ג חובה וא"ל ר"ג לחכמים כלום יש אדם שחולק בדבר זה ולא השיב אחד מהם דבר כנגד דעתו אלא דענה ר' יהושע דליכא מאן דפליג עליו בדבר זה. והא דקאמר בגמ' לעיל אלא מאי אין לה קבע כמ"ד ת"ע רשות דמשמע דמתניתין פוסק כמ"ד רשות לא תפסינן עיקר להך תירוצא דהא לעיל בברייתא דמסייע לריב"ל תניא ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה אלמא ש"מ דמה אין לה קבע דקאמרינן היינו דאין לה זמן קבוע כמו תפלת השחר דיש לה זמן קבוע אבל ת"ע אין לה זמן קבוע דזמנה כל הלילה וא"כ לא מוכח מידי מהא דת"ע רשות, ועוד דשמואל פסק כמ"ד ת"ע חובה ועל כל אלו הראיות נראה לפענ"ד דהלכה כשמואל דת"ע חובה:15עד שיכנסו בעלי תריסין. פירוש ת"ח המנצחים זה את זה בהלכה כגבורים אוחזי מגן וצנה:
