1לא תימא מברך אלא מהרהר. פירוש דסבר ר' יהודה דאפילו בברכות דרבנן עבדינן מאי דאפשר כמו ק"ש דאורייתא שהעמידו חכמים דבריהם על דין תורה:2מהרהר בלבו ואינו מוציא בשפתיו דברי ר' מאיר. מהכא שמעינן דאע"ג דאמר ר' מאיר לעיל אחר כונת הלב הן הדברים לא כונה בלבד אלא צריך להוציא בשפתיו דאי לא מה בין בעל קרי לכל אדם דכל אדם נמי יוצא בהרהור ומאי שנא מפני שהוא בעל קרי: ר' יהודה אומר אף מוציא בשפתיו אלמא לית ליה הרהור. אמר רב נחמן עשאן ר' יהודה כהלכות דרך ארץ, פירוש אברכות דרבנן קאמר דכל מילי דרבנן עשאן כהלכות דרך ארץ, ואפי' ברכת מזון שהיא מן התורה דמ"מ מטבע שלה מדרבנן ור' יהודה אקצת מאי דאמר ת"ק קאי, ולא איפשר למימר דאק"ש קאי דהיכי אמר רב נחמן שעשאה כהלכות דרך ארץ אלא ודאי אברכות קאי:3מותרים לקרות בתורה וכו'. שהם כחולים ועומדים ברתת ובמורא:4ר' יוסי אומר שונה משניות הרגילות, הרגילין בפיו. ובלבד שלא יציע את המשנה, כלומר שלא יעכב בדקדוק ובפירוש המשנה אלא שונה במרוצה כאדם נבהל:5ואין מציע את המדרש. מפני שיש בו פסוקים ושמא יזכור שם:6שהיה מגמגם. כלומר שלא היה קורא התיבות בצחות אלא בגמגום אמר לו פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה. משמע מהכא דר' יהודה בן בתירא אפי' נתינת תשעה קבין לא מצריך, והא דאמר רב נחמן לקמן נהוג עלמא כתלת סבי כר' יהודה בן בתירא בטבילה לאו דוקא בטבילה דהוא הדין לנתינת ט' קבין אלא איידי דאמרינן לעיל בצרכי טבילה ואכתי לא מדכרינן ט' קבין קאמר בטבילה אבל ה"ה דנהגו כותיה להקל אף בט' קבין, וכן נהגו במקומות הללו וסמכו על הירושלמי דגרסינן התם בפ' יום הכפורים אסור בתשמיש המטה איתא חמי ברחיצה אסור לא כש"כ בתשמיש פירוש דאסור להתפלל עד שירחץ וכיון שאסור ברחיצה כש"כ שאסור בתשמיש כי איך יתפלל והוא בעל קרי ומשני במקום שאין טובלין. משמע דאפי' בט' קבין נהגו להקל דאי לא תימא הכי אכתי הדרא קושיא לדוכתא ברחיצה אסור לא כש"כ בתשמיש אלא ודאי כדאמרן, ועוד אמרו הנוטל ידיו ומתפלל כאלו טבל כדכתיב ארחץ בנקיון כפי ולא כתיב ארחיץ:7אמר מר מציע את המשנה ואינו מציע את המדרש מסייע ליה לר אלעאי. זו גרסת הספרים ורש"י ז"ל גריס א"ר אלעאי א"ר אחא הלכה וכו' ולא גריס מסייע:8מאן דתני שנאה משום ביטול תורה. דקל הוא למצוא תשעת קבין מארבעים סאה ומפני כך שנאה לתלמידים דסתם תלמידי חכמים נקראו חולים כדאמרינן מריעי רבנן:9שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין וכו'. אם יודעים שיטהרו בט' קבין:10א"ר ינאי שמעתי שמקילין בה, שטובלין בט' קבין. ושמעתי שמחמירין בה, במ' סאה:11וכי יש טבילה בכלים. ורב הונא עצמו לא היה מתיר אלא בטבילת בעל קרי שהיא קלה:12אמר רבא הלכתא בריא המרגיל מ' סאה. וחולה המרגיל. כלומר לדעתו ובריא לאונסו ט' קבין וחולה לאונסו פטור מכלום, טעמא דנצרך רבא לפסוק הלכתא משום דאיכא מאן דמחמיר בה ולא נהיג כר' יהודה בן בתירא. וקמ"ל דאפי' מאן דעביד כתקנתא דעזרא וכתקנת רבנן בתראי דבתר עזרא בחולה המרגיל ובריא לאונסו לא צריך אלא ט' קבין וחולה לאונסו פטור מכלום. ויש ספרים דגרסי הכי אמר רבא מדברי כולם נלמוד, והפירוש אפילו לדברי המיקל מודה דלא יפחתו לבריא המרגיל ממ' סאה ולחולה לאונסו ולבריא לאונסו ט' קבין*: הגה"ה בש"ס שלפנינו הגרסא בדברי רבא בריא המרגיל וחולה המרגיל מ' סאה.13בד"א ללמוד לעצמו. אבל לאחרים מ' סאה ר' יהודה אומר מ' סאה מכל מקום. ודאמרינן עלה לאתויי בכלים ולאתויי מים שאובין דוקא בטבילת בעל קרי שהיא קלה שרו אבל לא בשאר טבילות:14אלא איברוך אנא דנפל עלי מ' סאה. לאו דוקא דנפול אלא כלומר שטבלתי במ' סאה ואיידי דקאמר לעיל דנפול עלי ט' קבין קאמר הכא דנפיל עלי:15אמר להו רב הונא איברוך אנא דלא הא ולא הא. יש אומרים שאיני צריך טבילה ויש אומרים דפירושו שראה קרי ואמר לא טבלתי כלל דסבירא לי' דבטלוה לטבילותא ואינו צריך לטבול:16ולית הלכתא כותיה דרב חמא. שהיה טובל להוציא אחרים ידי הלל שבלילי פסחים משום דסבר דבטלוה לטבילותא לגופיה אבל להוציא אחרים דדמי כמלמד לאחרים לא בטלוה ואינו כן דאפילו לאחרים נמי בטלוה:17הואיל וחטא אין תפלתו תפלה. כלומר הואיל וחטא בשגגה קאמר דהא אמרינן לקמן שאינו חייב לבדוק אם יש צואה בבית אם לאו דהכי איתא לקמן בפרקין ספק צואה בבית מותר ומאי דאמר רבא האי זבח רשעים תועבה הוא לאו דוקא שהרי לא חטא אלא בשגגה אלא כזבח רשעים קאמר ומשום הכי אייתי האי קרא דתפלה כנגד קרבן היא באה:
