1קשיא דר"מ אדר' מאיר. דלעיל אמר ר' מאיר משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן דהוא בשעה שקדש היום דהכי מסתבר' דכיון שקדש היום כל אחד נכנס לאכול והכ' אמר משעה שטובלין דהוא מאוחר דליכא למימר חד שיעור' הוא דשעות שבני אדם נכנסין לאכול פתן אינן מכוונות שיהיו כולן עם חשכה:2אי בעית אימא מדסיפא ר' אליעזר דהיינו עד סוף האשמורה ריש' דמאימתי לאו ר' אליעזר. וא"ת למאי דאוקימנא השתא דריש' דמתניתן לאו ר"א אלא רבנן אמאי לא עירב ותני סברות דרבנן בהדי הדדי ולימא הכי משעה שהכהנים נכנסין לאכול עד חצות. י"ל דתנינהו כסדר הלילה מתחלה סוף אשמורה הראשונ' ואח"כ חצות ואח"כ עמוד השחר. ואי בעית אימא תרי תנאי ואליבא דר' אליעזר:3ליתני עד ד' שעות. פירוש דאע"ג דלישנא דאשמורה דנקט לישנא דקרא. מ"מ טפי הוה עדיף ליה לפרושי במתניתין ולמנקט לשון מבואר:4לעולם קא סבר שלש משמרות הוי הלילה והא קמ"ל דכי היכי דאיכא משמרות ברקיעא איכא נמי משמרות בארע'. שידועה לבריות כדאמרינן לקמן משמרה ראשונה בסופה חמור נוער משמרה שניה בסופה כלבים צועקים שלישית תינוק וכו', וקמ"ל למאן דגני בבית אפל דכי חזי הני סימנים לידע דהוא יום:5שאוג ישאג וכו'. יש מפרשים שלש שאיגות כנגד שלש משמרות. אי נמי ישאג חד קולו תרי שאוג ישאג תלת דכפל לשון הוא:6ואומר אוי שהחרבתי. כלומר אוי להם לרשעים שבשביל עונותם שרפתי את היכלי והגליתי את בני אפילו כשרין שבהן וכו':7ת"ר מפני ג' דברים אין נכנסין לחורבה. קס"ד דכולהו הני טעמי איכ' בחורבה אחת. ומשום הכי מקשה למה לי תלתא טעמי ותיפוק ליה וכו', ואיכא דקשי' ליה מאי קא קשיא ליה ותיפוק ליה משום מפולת דילמ' להזהירו בא ולהחמיר עליו שאם יכנס לחורבה יפשע בעצמו מפני ג' דברים הללו. וי"ל דאי הוה אמר מפני חשד ומפולת ומזיקין כדקאמרת אבל השתא דאמר מפני הפסיק הענין ומשמע שכל אחת טענה בפני עצמה:8באתרא דשכיחי. כלומר בחורבה שהיא חורבה מזמן גדול חיישינן אפי' בתרי:9ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה. היינו לשון תיכון שהוא ממוצע בין שתים שכמותו ממש:10וכ"ש מילי דעלמ'. מפני שיהו עסוקין בהספדו. ויש מפרשים מפני שהמת יודע כל מה שאומרים לפניו עד שיסתם הגולל ומצטער כששומע שמדברים שלא מצרכיו וכתיב ועשית הישר והטוב ואין טוב כשמצטער המת:11ודוד בפלגא דליליא וכו'. ואסיקנא דתרי נשפי הוו נשף יממא כלומר קפץ ונסתלק היום בא הלילה מיד כמו לינשוף מדוכתיה נשף. לילה אתא יממא ויש אומרים נשף כמו נשב וכן נשפת ברוחך כמו נשבת והוא לשון פריחה כדכתיב וישב אותם אברם ומתרגמינן ואפרח וכך הוא זה פרח היום ובא הלילה פרח הלילה ובא היום:12אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי. דקומץ אחד ממאכל אינו משביעו. ויש אומרים דמשום הכי נקט ארי שדרכו של ארי כשהוא רעב מלחך את קומצו לצורך מאכל ואינו שבע אם אינו צד מאכל אחר. ע"א אין הקומץ לשון ארבה כלומר אם אוכל הארי ארבה אחד אינו שבע בכך. כחגבים, כקומצין:13א"ר יוסף מאי קראה. כלומר שיהיה הסדר כך אחיתופל תחלה והדר סנהד' והדר אורים ותומי':
