ריטב"א על ברכות ל״ג

1 נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת. ויתירו אשתו להנשא:

2 לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת. או עקרבים קאמר דאי לא תיפוק ליה משום עקרבים:

3 שאני התם דאגב איצצא מזקי. פי' מפני שמכביד עליהם ודוחקן מזיקין אותו:

4 ראה שוורים פוסק. פי' באותם שוורים שלא נסתרסו קאמר שהם רעים ומזיקים, אבל אותם סריסים כעין שלנו אין צריך לפסוק דלית בהו סכנה:

5 מתני' מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. פי' מתוך שענין גשם הוא דבר פלא ויורדין בגבורה אמר גבורות גשמים ולהכי פותחין באותה ברכה באתה גבור שכל עניני אותה ברכה נסים ותקנוה בתחיית המתים מפני שהגשם הוא כמו תחיית המתים שעל ידי כן העולם חי וניזון:

6 ושואלין את הגשמים בברכת השנים. מפרשינן בגמ' מתוך שהיא פרנסה קבעוה בברכת פרנסה: והבדלה בחונן הדעת. מפרשינן בגמרא מתוך שהיא חול דהיינו הבדלה בין קודש לחול קבעוה בברכת חול דהיינו אמצעיות וקבעוה בראשונה מפני זריזין מקדימין, ואיכא דאמרי מתוך שהיא חכמה להבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור קבעוה בברכת חכמה שעל ידי הדעת מכירין מעלת המנוחה ואני יודעין להבדיל בין קודש לחול:

7 רבי אליעזר אומר בהודאה. פי' קודם שיחתום בברכת מודים וטעמא דידיה מפני שמודה לשם שזיכה אותו להכיר ולהבדיל בין קודש לחול, ור' עקיבא אומר ברכה רביעית בפני עצמה, פי' אומרה להבדלה ברכה רביעית כלומר אחר ג' ראשונות והיינו דקרי לה רביעית:

8 דאמר עולא שתי הופעות אלו למה. פי' דהופיע חוזר על שתי נקמות והוו להו תרי הופעות:

9 אחת לטובה ואחת לרעה. כלומר אחת לטובה שהוא שילום שכר לצדיקים ואחת לרעה שהוא נקמת הרשעים:

10 לטובה מנין. פי' מנין שהוא לשון טובה דכתיב הופיע מהר פארן. לרעה דכתיב אל נקמו' הופיע לאבד הרשעים אלמא נקמת הרשעים טובה גדולה היא כמו שילום שכר טוב לצדיקים ולפיכך נתן בין שני שמות:

11 נחזי עזרא היכי תקון. פי' דבדברים שרגילין כל יום כמו אלו ליכא לאפלוגי. אמר ליה בתחלה קבעוה בתפלה העשירו והיה להם יין קבעוה על הכוס ועקרוה מן התפלה ומתוך שהיתה ברכה זו מטולטלת פעמים בתפלה פעמים בכום שכחו באיזה מקום נתקנה תחלה ונחלקו בה:

12 חזרו והענו קבעוה בתפלה. והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס, פי' היכא דאפשר ליה דאית ליה כוס אבל היכא דלית ליה פוטר עצמו בהבדלת תפלה. ומהא דאמרינן דחזרו והענו קבעוה בתפלה שמעינן דאין מבדילין על הפת דאמאי לא תקנוה על הפת דל"ל דהענו דלא הוה להו פת דא"כ במאי חיו וכן בדין דלא דמי לקידוש דקידוש מתוך שהוא בא על סעודה מקדשין על הפת מה שאין כן בהבדלה ואפילו למ"ד יש קידוש שלא במקום סעודה מכל מקום חייב אדם לאכול לכבוד שבת:

13 הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס. אלמא דבחדא מינייהו סגיא דהכי משמע לישנא. אימא הואיל ואומרה על הכוס. וכן הלכתא. וכתב רבינו סעדיה גאון ז"ל שאם אין לו כום חוזר ומתפלל:

14 כוס דלאו עיקר תקנתא לא כש"כ. ואע"ג דכוס חשיב טפי כדמשמע לעיל דעקרוה מן התפלה כשהעשירו וקבעוה על הכוס מ"מ עיקר תקנתא בתפלה הואי:

15 כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא וכו'. פי' מדרבנן קאמר ואסמכתא בעלמא הוא והכי משמע ממאי דאמרי' לעיל בפ' מי שמתו ספק אמר או"י ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מ"ט אמת ויציב מדאורייתא ואי אמרת ברכה שאינה צריכה אסורה מדאורייתא הרי מכניס עצמו בספק איסורא דאורייתא ועדיף ליה דלא לימא כלל בספק לו שאינו אלא שב ואל תעשה מלעבור בספק לאו דאורייתא אלא ודאי מדרבנן הוא וטוב לו שיוציא עצמו מספק דאורייתא אף על פי שעובר בספק איסורא דרבנן:

16 ודאי דאמריתו משמיה דר' יוחנן הלכה כר"א ביום טוב שחל להיית באחד בשבת. משום דליכא אמצעות אומר אותה בהודאה:

17 אטו כל השנה כולה עבדינן כרבי עקיבא דהשתא נעביד. פי' דכיון דלא עבדינן כוותיה לעולם לא חשבינן פלוגתייהו לכלום ביו"ט אבל אי הוו פליגי רבנן עלי' דר"א כיון דעבדינן כוותייהו כולי שתא חשיב' פלוגת':

18 ר' חייא בר אבא אמר נראין דברי ר"א וכ'. א"ר יוסף אנן תקינו לן רב ושמואל מרגניתא בבבל ותודיענו משפטי צדקך. ואתיא כרבנן דאמרי דכוללה בברכה ראשונה של חול והכי נמי בתחלת ברכה הסמוכה לשלש ראשונות אמרינן לה וכן הלכה:

19 מתני' האומר יברכוך טובים הרי זה דרך צדוקים. פי' אותם שהשפעת עליהם טובה והם שבעים מלשון ונשבע לחם ונהיה טובים וזהו דרך צדוקים דמשמע שמפני שאמרה תורה ואכלת ושבעת הוא אומר שהשבעי' יש להם לברך ולא האחרים ואינו כן. ואיכא דלא גרסי הכא יברכוך טובים דהתם במגלה הוא דגרסינן ליה משום דאיירי בדרכי הצדוקים אבל הכא לא איירי אלא מענין תפלה ולא גרסי אלא האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' שאומר כך בתפלתו אב הרחמן שהגיעו רחמיו על קן צפור שצוית לא תקח האם על הבנים. ומודים מודים כו' פי' כשהגיע בתפלתו למודים כופלו:

20 מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית. פי' שאומר שחס על אלו יותר משאר מעשיו. ואיכא דאמרי מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות וכמו שהמלך גוזר ויש על העבדים לעשות כך יש לנו לעשות כל מה שצוה עלינו ואפילו המצות שהם גזירות ולא ידעינן טעמייהו כגון כלאים ופרה אדומה וכיוצא בהן ועוד דטעמא דקן צפור לאו משום חמלה הוא דמאי שנא משחיטה שהותרה בהן ולאכול בשרן הילכך האומר כך טועה הוא:

21 אמשול לך משל לה"ד למלך שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף לא גנאי הוא לו. ואמר הרמב"ם ז"ל לא אמר והיו מקלסין אותו באלף דינרי זהב שיהיה המשל בין מועט למרובה אלא החילוק בין כסף לזהב שהם מינין חלוקין לגמרי כך כל השבחים שאנו יכולים לומר אינן כלל ממין שבח ותהלות הבורא יתעלה כי גבהו ויקרו למעלה למעלה מאלה. והני מילי לאדכורי מעין שבחיה הילכך שתיקותא עדיפא לן, אבל לספר נפלאותיו ונסיו וגבורותיו כל המוסיף הרי זה משובח וזהו כל ספר תהלים ותשבחות הצדיקי':

22 אמר ר' חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. פי' כל ענין האדם אם יהיה עשיר או עני או ארוך או גוץ אוכם או חיור או חכם או טפש חוץ מיראת שמים, ומצינו סיוע לר' חנינא מדאמרינן בנדה דמלאך הממונה על ההריון כו' כעור או יפה ארוך או קצר ולא אמר צדיק או רשע:

23 אטו יראה מלתא זוטרתא היא. דקאמר כי אם ליראה את ה' וכו':

24 לא קשיא הא דאמר מלתא מלתא וכופלה. משתקין ליה דדמי כשתי רשויות כהאומר מודים מודים הא דאמר פסוקא פסוקא וכופלה אחר כך מגונה הוא דהוי אבל שתוקי לא משתקינן ליה. ויש שפירש הפך עיין שם בתוספות ד"ה אמר פסוקא וכו':

25 אמר ליה חברותא כלפי שמיא. פי' שלא יכוין בתפלתו כאדם שמדבר עם הדיוט חבירו שאינו משגיח: