1ריח רע שיש לו עיקר. כגון צואה מכוסה. רב הונא אמר מרחיקה עד מקום שכלה הריח וקורא. פירוש ואפילו הוא רחוק טפי מד' אמות. רב חסדא אמר מרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח וקורא ותניא כותיה וכו' היה מקום גבוה עשרה או נמוך עשרה יושב בצדו וקורא דכל עשרה רשות אחריתי הוא:2צואה עוברת. שמעבירין אותה לפניו. אביי אמר מותר מדתנן הטמא עומד תחת האילן, פי' במצורע מיירי שהוא טומאה חמורה ומטמא באהל כמת ובעינן שיהא עומד שאינו מטמא אלא בעכוב כדכתיב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו והוא מלשון ותשבו בקדש ימים רבים שהוא מלשון עכוב. הטהור עומד תחת האילן וטמא עובר כיון שאינו מעכב טהור ומכאן ראיה לאביי:3ואם עמד טמא הטהור טמא. יש אומרים דלא גרסינן ליה דהיינו רישא ולנוסחי דגרסי ליה בא להשמיענו דכיון דאיכא עכוב ל"ש קדם טמא לא שנא קדם טהור מטמא, ודוקא באהל דעלמא כגון אילן הוא דבעינן עכוב אבל באהל דבית אפילו בהעברה בעלמא מטמא דהכי תנן טמא שהכניס ראשו ורובו לבית טמאהו וטומאת מצורע לא כטומאת מת לגמרי דטומאת מת מביא טומאה בפותח טפח אבל מצורע במחיצה עשרה סגיא לבטל טומאתו שאינה בוקעת ועולה כדאיתא באהלות טמא שנכנס לבית הכנסת עושין לו מחיצה עשרה וכן באבן המנוגעת, פי' דלא מטמאה אלא בעכוב והא קמ"ל דלא תימא כיון דאבן אין בה כח בעצמה לילך כמאן דמנחא דמיא:4א"ד אמר רב יהודה ספק צואה בבית מותר. דאין דרך להניח צואה בבית: באשפה אסור חזקת אשפה שיש בה צואה. ספק מי רגלים אפי' באשפה נמי מותר כדרב המנונא דלא אסרה אלא כנגד העמוד בלבד כלומר בשעת קילוח השתן אבל אחר קילוח השתן אינו אסור, כדכתיב ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ ולא הצריך כסות ובצואה כתיב ושבת וכסית את צאתך. ויש מפרשים דהאי כנגד העמוד הוא שתן היוצא כנגד העמוד של צואה כדאמרינן לעיל עמוד החוזר דמיירי בגדולים וסילון מיירי בקטנים:5היכי דמי צואה כחרס וכו' איכא דאמרי כל זמן שגוללה בנחת ואינה נפרכת אסורה אע"ג דאם זורקה בכח היתה נפרכת:6לימא כתנאי כלי שנשפכו ממנו מי רגלים אסור לקרוא ק"ש כנגדו. דאינו מתבטל במים ומסקנא דכ"ע רישומן ניכר שרי והכא בטופח ע"מ להטפיח איכא ביניהו ת"ק סבר לא נבלעו כגון שיש בהן טופח ע"מ להטפיח כלומר שאם מניח ידו עליהם ואח"כ מניחו על דבר אחר מקבל ממנו ליחות אסורין נבלעו דאין בהן טופח ע"מ להטפיח מותרין ור' יוסי סבר כל זמן שיש בהם טופח לחוד אסורין והלכתא כת"ק דבטופח לחוד שרי:7מתני' ירד לטבול כו' ואם לאו יתכסה במים ויקרא.8גמרא אמר רבא צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא ק"ש. תרתי אשמעינן דאעפ"י שכל גופו עומד על הצואה מותר ועוד דאע"ג דזה הכיסוי אינו קבוע והוא עומד לינטל חשבינן ליה כיסוי מעליא:9דבוקה בסנדלו מהו מילתא דרבא גופיה מיבעיא ליה. שמא הא דאמר רבא דוקא בגומא שאינה דבוקה בסנדלו או דילמא אורחא דמילתא נקט בגומא משום דמכסיא שפיר וה"ה לסנדלו תיקו:10ת"ר כמה יטיל לתוכן מים. פירוש לתוך מי רגלים כל שהוא ר' זכאי אומר רביעית. אמר ר' נחמן מחלוקת לבסוף, פירוש שקדמו מי רגלים והטיל מים לבסוף אבל לכתחלה שקדמו המים דברי הכל כל שהוא דראשון ראשון בטל אצל המים שהיו שם מתחלה:11עייל לי רביעתא במשכלתא כר' זכאי. יש אומרים דכלי שעמדו בו מי רגלים והוא קבוע לכך ודאי אסור לעולם ואין לו ביטול במים כדאיתא לעיל כלי שנשפכו ממנו מי רגלים אסור לקרוא ק"ש כנגדו ואינו מועיל נתינת המים להכשיר גוף הכלי וטעמא משום דכיון שהוא רגיל בכך הוי מזוהם טפי וכן נראה בסמוך ולפי זה האי משכלתא לא היה קבוע לכך אלא דזימנא חדא איתרמי הכי. ואי נמי דדוקא כלי חרס אין להם ביטול משום דמאיסי טפי אבל שאר כלים של מתכות או של זכוכית אם נתן בהם מים מותר. והלכתא כר' זכאי ובין בתחלה בין בסוף רביעית וכדאמר ליה רב יוסף לשמעיה ולא אמרינן בכי הא ראשון ראשון בטל וודאי רביעית מים בתוך מי רגלים מרובין מדינא בטילי אלא דרבנן הקלו בדבר הואיל ומי רגלים עצמן שלא כנגד העמוד לא אסירי אלא מדרבנן:12בין לפני המטה בין לאחר המטה. פירוש דלעולם אסור לקרוא ק"ש בעוד שאלו בבית. רשב"ג אומר לאחר המטה קורא וכו', ומסקנא דהכי קאמרינן לאחר המטה קורא מיד, כלומר כיון שהמטה מפסקת ביניהם אעפ"י שאין בה רוחב ד' אמות אבל לפני המטה דליכא הפסק מרחיק ד' אמות וקורא. רשב"א אומר אפי' בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או יניחם תחת המטה דסבר דכולו בית כד' אמות דמי. בעיין איפשיט מתניתא קשיין אהדדי שהסברות הפוכות דמאי דאמר רשב"א לעיל אמר רשב"ג הכא. איפוך בתרייתא דתיקום כקמייתא:13מאן שמעת ליה דאמר כולו בית כד' אמות דמי רשב"א היא. כתב רש"י ז"ל לא ידענא באיזה מקום אמר רשב"א האי סברא, ורבינו חננאל ז"ל פירש דשמעינן ליה התם במס' עירובין פרק שני דאמר רשב"א התם כל היקף שתשמישו לדירה כגון הדיר והסהר והגינה אפי' בת חמשת כורין הרי הן כרשות אחד ומותר לטלטל בכולו כיון שהוקף מתחלה לדירה דכוליה חשיב כד' אמות. ומקשין בתוס' להאי פירושא מתרי אנפי חדא דאיך נלמוד לק"ש מטלטול שבת שזה אינו תלוי בזה כלל ועוד דהתם בעירובין הל' כרשב"א דליכא מאן דפליג והכא פסק רבא דלא כותיה הילכך היכי ילפינן זה מזה, ולאו מילתא היא דלאו קשיא היא כלל דמה שהקשו שאין ללמוד ק"ש מטלטול שבת והוא אם לא היה אומר רשב"א לענין ק"ש כלום והיינו רוצים לידע דעתו בק"ש מה יאמר בה ונשמעינה מהתם האמת הוא שלא היינו יכולים להוכיח משבת דלא דמי אבל השתא דשמעינן דאיירי רשב"א הכא בק"ש והתם נמי וספק לנו איזה סברא אמר מסתמא יש לתלות דמה שסובר התם סובר הכא ויכולין אנו להוכיח דעתו מהתם דכיון דלא הוי תחלת הוכחה איפשר לעשות כן והקושיא אחריתי דהתם הלכה כרשב"א וכאן לית הלכתא כותיה מקושייתם הראשונה אנו למידים תירוצה שאין תלויה זו בזו כלל ומפני זה התם הלכתא כותיה והכא לא:
