ריטב"א על ברכות ל׳

1 היכי מצלי רב חסדא אמר מעומד. דכיון שהיא קצרה אינו עכוב גדול ורב ששת אמר אף מהלך אמר ליה רב ששת לשמעיה מאי קא עביד רב חסדא. דרב ששת סגי נהור היה. אמר ליה אוקמן לדידי נמי מהיות טוב אל תקרי רע:

2 וכי מטא לביתיה בעי מהדר צלויי. פירוש ואפי' עבר זמנה יש לו להתפלל. כדין טעה ולא התפלל שחרית או מנחה שמשלים בתפלה הסמוכה לה:

3 הביננו מעומד. פי' דכיון דיוצא בה ידי י"ח ברכות והיא קצרה ואינו מתעכב כל כך דין הוא שיתפלל מעומד מה שאין כן בתפלה קצרה שאינו יוצא בה ידי חובתו דהא אי הדר לביתיה בעי צלויי. נמצא שעלה בידינו ארבעה דיני תפלה. האחת היא תפלה שבעיר שהיא י"ח ברכות שלימות ומעומד ובמתא אינו יוצא י"ח באלו האחרות. שנית תפלת הביננו שהיא לדרך ונפיק בה ידי שמנה עשרה ברכות והיא מעומד. ג' תפלה קצרה שהיא בדרך במקום סכנה מפני שאין דעתו מיושבת עליו ותקנוה לו כדי שלא ילך בלא תפלה אע"פ שאינו יוצא בה והיא אפילו במהלך. ד' תפלת הדרך שהוא צריך לאומרה בכל דרך שילך והיא מעומד:

4 מתני' היה רוכב על החמור ירד וכו'. מפני שנראה גסות הרוח כשמתפלל רכוב. או באסדא. פירושו הוא רפסודו' האמור בדברי הימים והוא שקושרין קורות זו עם זו והולכין עליהם בים כמו בספינה:

5 אמר רבא הלכה כרבי. פי' ואינו צריך אפי' לעכב הבהמה אם השיירא הולכת דתפלה אפי' במהלך הוא עצמו על רגליו יכול להתפלל כדאיתא לקמן גבי רב ושמואל:

6 נמצא עומד במזרח. פי' שעומד במזרחה של ארץ ישראל שהוא מזרחו של עולם נמצא שאחוריו לארץ ישראל מה יעשה מחזיר את פניו למערב העולם שהוא מערב ארץ ישראל נמי ונמצאו פניו כנגד ארץ ישראל וכן מי שעומד בדרום ארץ ישראל שהוא דרום העולם מחזיר את פניו לצפון העולם כנגד ארץ ישראל וכן כולם נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם כנגד מקום אחד שהוא ארץ ישראל שבה ירושלים ובית המקדש. תל שהכל פונים לו והיינו בית ק"ק:

7 במאי קמיפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף. פי' שמתפלל בבקר בביתו. ועדיף משיתפלל בדרך במהלך אע"פ שסומך גאולה לתפלה, ומר סבר מסמך גאולה לתפלה עדיף אע"פ שמתפלל במהלך, ונקטינן מינה דכ"ע דתפלה בדרך במהלך הוא בין ברכוב בין במהלך ברגליו:

8 מרימר ומר זוטרא בשבתא דרגלא וכו'. פירוש שהיו מתפללין לאלתר לאחר שעלה עמוד השחר מפני שהיו דרשנים והיו צריכין לעיין בעוד שהצבור מתפללין וללחוש וללמד לתורגמן כדי שיהיה בקי ולפיכך לא היה להם פנאי להתפלל עמהם ומכנפי בי עשרה ומצלו בלא סמיכת גאולה לתפלה וכשמגיע זמן ק"ש היו קורין בעוד שהתורגמן משמיע לרבים:

9 רב אשי מצלי בהדי צבורא מיושב. פי' היה קורא ק"ש בזמנה כשהוא עם הצבור ומתפלל י"ח וכל זה היה עושה בעוד שהתורגמן משמיע לרבים וסומך גאולה לתפלה. ולא היה מתפלל כשהוא עם הצבור מעומד כדי שלא יכירו העם שהוא מתפלל ואין דעתו על התורגמן ולא היו סומכין על התורגמן ולפיכך מתפלל מיושב שהיו העם סבורים שדעתו על התורגמן ושומעין לו. ולכי הדר לביתיה מצלי מעומד, פי' חוזר ומתפלל ביחיד י"ח לצאת ידי תפלה מעומד, אמרי ליה רבנן נעביד מר כמרימר ומר זוטרא כלומר אמאי מצלי מר ביחיד ליכניף עשרה וליצלי ברבים, טריחא לי מלתא לכנוף עשרה ולעכבם כל כך אחר הדרשה. וליעביד מר כאבוה דשמואל ולוי דמקדמו ומצלו בביתם י"ח ברכות מעומד מכיון שעלה עמוד השחר ובתר הכי כשהגיע זמן ק"ש קרו, לא חזינא להו לרבנן קשישאי דעבדי הכי. פירוש בעידן פרקא דלא דמי לדאבוה דשמואל ולוי דהתם הוא כדנפקו לאורחא דטרידי וליכא שהותא כלל באורחא לצלויי מעומד אבל הכא כיון דאפשר לסמוך גאולה לתפלה ולהתפלל מיושב ואח"כ כשחוזר לבית לצאת ידי תפלה מעומד הכי עדיף:

10 מתני' רבי אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר. פירוש בצבור דס"ל דכיון שאין בה אלא שבח שאין בה תחנונים כמו בי"ח וגם אין אנו מתפללין אותה כנגד תפלת תחנונים של חול כמו שאנו מתפללים יוצר או מנחה כנגד אותן של חול די כשהצבור בלבד יתפללו אותה:

11 גמ' ר' יהודה היינו ת"ק. פי' דמתוך דברי שניהם משמע דעיקר חיובא על הצבור ומשני איכא בינייהו יחיד שלא בחבר עיר, פירוש דלת"ק יחיד לעולם אין מתפלל תפלת מוסף דלא נתקנה אלא בצבור ולרבי יהודה בשם ר"א ב"ע כל היכא שאין שם צבור היחיד חייב:

12 ודילמא לא כיון דעתיה מעיקרא. פי' מנין לך שהתפלל יוצר ומוסף כי שמא תפלת יוצר בלבד היא ומתחלה לא כיון דעתו באבות ונזכר אחר שהתפלל והוצרך לחזור ולהתפלל מראש וה"ה אי אדכר באמצע תפלה דפוסק, א"ל תא חזי וכו' דר' יוחנן לאשמעינן אתא דתפלת המוספין ביחיד וכיון דכן איהו ודאי הוה קים ליה דתפלת המוספין הוה:

13 לא הוו מצלו אלא ביני עמודי. פי' והוו מצלי תפלת המוספין ביחיד אף במקום שיש חבר עיר, ומהא משמע דהלכתא כרבנן:

14 והתניא טעה ולא הזכיר של ר"ח שחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוסף. ואיכא נוסחי דגרסי טעה ולא הזכיר של ר"ח במוסף אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במנחה. ולא גרסינן לה דהיכי איפשר דיתפלל מוסף ויטעה בר"ח ועוד דבמוסף לא שייך לומר טעה דכולי יומא הוא זמניה:

15 כדי שתתחונן דעתו עליו. שתתישב דעתו שיוכל להתפלל לאלהיו בלב שלם. ורב חסדא אמר וכו'. והענין הוא אחד אלא שחולקין בלשון ובירוש' אמרו שישהא כדי מהלך ד' אמות:

16 מסתברא מילתיה דרב בחודש מלא. פי' שהחודש שעבר היה מלא אין מחזירין אותו אבל ר"ח שעבר חסר מחזירין אותו:

17 מכדי רב טעמא קאמר דאין מקדשין החודש אלא ביום מה לי מלא מה לי חסר. ולעולם לא שנא דהלילה אינה בכלל ולא חשיבא למטרח ולמהדר עלה:

18 פרק אין עומדין אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. פירוש מתוך הכנעה וישוב הדעת לכוין הדברים שיצאו מפיו. ולאו דוקא כובד ראש אלא דרך משל הוא כלומר דמי שראשו שהוא עיקר כל אבריו מכביד עליו כל אבריו מוכנעי' ויושב בהכנעה ובתפלה שהיא שאלת צרכיו וחמור' מן הברכות ואף מק"ש דק"ש היא שנון, צריך שישב באימה והכנעה כדי שתהא תפלתו רצויה ומקובלת:

19 גמרא מנא הני מילי. דבעינן כובד ראש שנאמר והיא מרת נפש:

20 הוה מציין נפשיה. שהיה מקשט עצמו. וכן ראוי לעשות:

21 עבדו את ה' ביראה וגו'. ומרישיה דקרא דייק דלשון עבדו משמע תפלה כדדרשינן ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה:

22 מאי וגילו ברעדה. מדאייתה. קרא לראיה סיימיי: