רש"י על דברי הימים ב ט׳:א׳

« רש"י על דברי הימים ב ח׳:ט״ז רש"י על דברי הימים ב ט׳:ב׳ »

1 וּמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א שָׁמְעָה֮ אֶת־שֵׁ֣מַע שְׁלֹמֹה֒ וַתָּב֣וֹא לְנַסּוֹת֩ אֶת־שְׁלֹמֹ֨ה בְחִיד֜וֹת בִּירוּשָׁלַ֗͏ִם בְּחַ֣יִל כָּבֵ֣ד מְאֹ֡ד וּ֠גְמַלִּ֠ים נֹשְׂאִ֨ים בְּשָׂמִ֧ים וְזָהָ֛ב לָרֹ֖ב וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֑ה וַתָּבוֹא֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה וַתְּדַבֵּ֣ר עִמּ֔וֹ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־לְבָבָֽהּ׃

פירוש רש"י על דברי הימים ב ט׳:א׳

1 לְנַסּוֹת אֶת שְׁלֹמֹה. אִם אֱמֶת מַה שֶּׁשָּׁמְעָה מֵחָכְמָתוֹ, וּבָאָה לְנַסּוֹתוֹ:

2 בְּחִידוֹת. כְּמוֹ ״אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה״ דְּשִׁמְשׁוֹן שופטים יד:יב:

« רש"י על דברי הימים ב ח׳:ט״ז רש"י על דברי הימים ב ט׳:ב׳ »