10 וְעַתָּ֡ה הִנֵּה֩ בְנֵי־עַמּ֨וֹן וּמוֹאָ֜ב וְהַר־שֵׂעִ֗יר אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא־נָתַ֤תָּה לְיִשְׂרָאֵל֙ לָב֣וֹא בָהֶ֔ם בְּבֹאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כִּ֛י סָ֥רוּ מֵעֲלֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א הִשְׁמִידֽוּם׃
11 הִנֵּה בְנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר אֲשֶׁר לֹא נָתַתָּה לְיִשְׂרָאֵל לָבוֹא בָהֶם. לְהִלָּחֵם:
12 בְּבוֹאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וַעֲלֵיהֶם הָיָה לִזְכֹּר אֶת הַחֶסֶד וְלָבֹא בְּעֶזְרָתֵנוּ, וְהֵם לֹא דַי לָהֶם שֶׁאֵינָן זוֹכְרִין לָנוּ אוֹתוֹ הַחֶסֶד לִהְיוֹת עִמָּנוּ בְּכָל צָרוֹתֵינוּ, אֶלָּא שֶׁגּוֹמְלִין אֵלֵינוּ רָעָה וּבָאִין עָלֵינוּ:
