רש"ש על שבת ל״א

1 רש"י ד"ה גייריה. שלא היה כופר כו' אלא שלא היה מאמין כו'. נ"ל כוונתו דכופר לא מיקרי אלא אחר החקירה בכל חלקי הסותר אבל זה לא חקר ולא נוכח אלא שלא היה מאמין כו' לכן הובטח שלאחר שיברר אליו אמיתת הדברים ישוב מאמין:

2 רד"ה אפיך ליה. כגון תשר"ק. הן לולי פירושו הנל"פ דאפיך היינו שא"ל על א' שהוא ב' וכן כולם. ואולי יש לכוון גם פירושו לזה כי כ"נ בדבור שאח"ז:

3 גמרא משל כו' כור חטים כו' קב חומטין. ק"ק דקב הוא אחד מק"פ בכור ומדמה הכא היראה לחומטין ובאבות אמרי' כל שמעשיו מרובין מחכמתו כו':

4 גמרא מי שאכל שום כו'. כן איתא ג"כ בברכות נא והמציינים שכחוהו:

5 במשנה ובהדלקת הנר. בתור"ע בשם ש"ל דקדק מדוע לא תני ובנר סתם כאינך. ולענד"נ דזה אין סברא דליהוי להו עונש מיתה בעבור שאינן נזהרות להדליק אה"נ. שהוא אינו רק מד"ס ע' רמב"ם רפ"ה דבשלמא נדה היא בכרת עיסה הטבולה לחלה במיתה ביד"ש אמת הוא שכל העובר עד"ח חייב מיתה ביד"ש ועמש"כ בהרא"ש למו"ק סי' נ' בס"ד אבל לחשבה בהדי הני אין לנו ע' מו"ק כד בתד"ה הא וברא"ש שם לכן נ"ל דהכוונה בכאן על שאינן זהירות בהדה"נ מבעו"י ומחללות אה"ש באיסור סקילה. דומיא דא"ר אחא לקמן בברייתא בעון שמכבסות כו' בשבת . ולזאת סמך לה ג"ד צא"ל כו' עם חשיכה כו' הדליקו אה"נ. וכן ספק חשיכה כו' ואין מדליקין אה"נ. דנדחק רש"י לומר דזו ואצל"ז קתני. והגהמ"ר והרע"ב פי' דהיינו ע"י נכרי אבל למש"כ א"ש משום דכולן לא תני הכא רק אגב דאין מדליקין דבה עסיק תנא ואזיל וע' לעיל כה ב' בתד"ה הדלקת נר:

6 שם גמ' כיון דכתיב על פי ה' יחנו כו'. כה"ג בעירובין נה ב' :