רש"ש על שבת קנ״ד ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על שבת קנ״ד ע״א רש"ש על שבת קנ״ה ע״א »

1 תוספות על שבת פתח ↗

כבר תירגמ' רב הונא לשמעתיך - בפרק בתרא דף קנד: משמע דאית ליה נמי לרב הונא דאסור לבטל כלי מהיכנו דפריך אמילתיה דקאמר התם רב הונא היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהן והא קמבטל כלי מהיכנו ומשני בשליפי זוטרי וא"ת אכתי תקשה ליה התם דהא רב הונא סבר הכא דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל וי"ל דמיירי בצריך למקומו וא"ת וכי פריך ליה התם מההיא דהיתה בהמתו טעונה טבל ועששית לימא דמיירי באין צריך למקומו וי"ל דהוה מצי לשנויי הכי דה"נ הוה מצי לשנויי בשליפי רברבי ור"י מתרץ דאיסור דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל שרי . היכא דאיכא הפסד מרובה וכן משמע דקאמר התם מהו דתימא כי היכי דלהפסד מרובה חששו כו' משמע חששו והתירו לטלטל אף לדבר שאינו ניטל דמה חששו להתיר אם לא זה האיסור:

2 שבת פתח ↗

וְיַתִּיר חֲבָלִים וְיִפְּלוּ שַׂקִּין! מִיצְטְרוּ זִיקֵי. וְיָבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וְיַנִּיחַ תַּחְתֵּיהֶן! מִטַּנְּפִי, וְקָמְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ. וְהָאִיכָּא צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים! קָסָבַר: צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּרַבָּנַן.

1 גמרא מיתיבי היתה בהמתו כו' התם בכולסא. לכאורה המ"ל בשליפי רברבי שוב נזכרתי שכ"כ התוס' לעיל מ"ג ב ד"ה כבר :

2 שם והאיכא צער בע"ח. עפירש"י וזה ל"פ דיטלם בידים. משום דמוקצה חמירא כעין תורה כמ"ש המהרש"א בביצה ג ב' בשם ת"י. אבל קשה מדוע לא התיר החבלים ויפלו אף שיבקעו משום צער בע"ח דרבנן. ואולי בשוא"ת לא החמירו משום הפסד ממון:

« רש"ש על שבת קנ״ד ע״א רש"ש על שבת קנ״ה ע״א »