רד"ק על דברי הימים א׳ ד׳

1 בני יהודה פרץ חצרון וכרמי. בא להשלים מיחש יהודה מה שלא הזכיר למעלה, והזכיר דרך קצרה בנים ובני בנים על הסדר:

2 וחור ושובל. זהו חור שהזכיר למעלה: "כלב בן חור בכור אפרתה" ב,נ. והיה חור זה בן כלב בן יפנה; והיה אבי כלב שהיה אבי שובל כמו שהזכיר למעלה שם. ובכאן השלים יחשו:

1 וראיה בן שובל. ראיה זהו הרואה שהזכיר למעלה: "ויהיו בנים לשובל...הרואה חצי המנחות" ב,נב; ו"הרואה" ו"ראיה" אחד, כי כן דרך השמות להתהפך בהם האותיות:

2 אלה משפחות הצרעתי. הוא שהזכיר למעלה "מאלה יצאו הצרעתי והאשתאולי" ב,נג. והזכיר הנה יחת ואחומי ולהד שהיו עקרי משפחות הצרעתי:

1 ואלה אבי עיטם. פי': ועוד אלה בנים משובל ומחור: אבי עיטם, יזרעאל כו':

2 ושם אחותם הצללפוני. מה שהזכיר אחותם, וכן הזכיר למעלה בבני זרובבל "ושלומית אחותם" ג,יט – אולי לא היתה להם עוד והזכירם; או היו בעלות השם בדורם ונשים חשובות – לכך הזכירם, כמו סרח בת אשר דה"א ז,ל:

1 אבי בית לחם. קצר ולא זכר שלמא שהיה אבי בית לחם; ואמר "בני חור...אבי בית לחם", כי חור היה אבי שלמא, ושלמא אבי בית לחם לעיל ב,נ-נא:

1 ולאשחור אבי תקוע. הוא שהזכיר למעלה ב,כד בן חצרן, שהיה לו מאביה אשתו. ולא הזכיר למעלה עוד מיחשו, אלא שאמ' "אבי תקוע" שם; והנה השלים יחשו:

1 ויהי יעבץ נכבד מאחיו. אולי יעבץ הוא אחד מהנזכרים והיו לו שני שמות. או הוא אחר, ואע"פ שלא הזכירו בסדר התולדה הזכיר ענינו:

2 יעבץ. אע"פ שהוא הפוך אל הענין, כי היה לו לומר לפי הענין "יעצב", אינם מקפידים העברים על זה, כמו "נח" מן "ינחמנו" בר' ה,כט, "קין" מן "קניתי" בר' ד,א, "שמואל" מן "מיי' שאלתיהו" הש' ש"א א,כ:

1 ויקרא יעבץ. אולי חשש על שמו, שהיה מענין עצב כמו שאמ' לבלתי עצבי, וחשש שלא יבאו עניניו על הנכונה ושיעצב בעניני העולם; ונדר נדר: אם יצליחהו השם ויברכהו יעשה כך וכך – ולא הזכיר הנדר. וכן "וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי" בר' כח,כ לדעת קצת המפרשים; וכן "וידר ישראל נדר...ויאמר אם נתן תתן את העם הזה" וגו' במ' כא,ב:

2 ועשית מרעה לבלתי עצבי. פי': ועשית עמי לבלתי עצבי מרעה, כלומ' שתעשה אות עמי שלא אעצב מרעה בעולם, ולא יהיה שמי גורם לי שום עצב. ו"עצבי" הוא מקור פעל עומד, והכנוי והמקור באחד; אין בו פועל ופעול. או יהיה פעל יוצא; פי': ועשית עמי להצילני מרעה לבלתי עצב אותי:

1 וכלוב אבי שוחה. אע"פ שלא הזכירו בסדר התולדה, הזכירו לספר תולדותיו. וכן תמצא בספר בהרבה מקומות, כי מקצר היה בתולדות:

1 אבי עיר נחש. כמו "אבי קרית יערים" לעיל ב,נ, כי מבניו נתישבה העיר הנקראת "עיר נחש":

2 אלה אנשי רכה. כל אלה בני כלוב שהזכיר היו נקראים "אנשי רכה" על ענין ידוע אצלם:

1 ובני קנז עתניאל. אע"פ שלא הזכיר קנז, הזכיר תולדותיו, כמו שכתבנו לעיל פס' יא:

1 אבי גיא חרשים. כמו "אבי קרית יערים" לעיל ב,נ, כמו שכתבנו לעיל פס' יב. והזכיר למה נקראה העיר "גיא החרשים" – כי חרשים היו; פי': אומני אבן ועץ וברזל, כי הכל יקרא "חרש":

1 ובני כלב בן יפנה. כבר כתבנו לעיל ב,יח כי דעת רבותי' ז"ל שהוא כלב בן חצרן, ואם הוא הזכיר עוד מתולדותיו מה שלא הזכיר למעלה לעיל ב,יח ואי':

2 ובני אלה וקנז. כך היה שמו: "וקנז", בוי"ו:

1 ובן עזרה יתר ומרד וגו' ותהר את מרים. ופרוש "ותהר" כמו "ותלד"; וכן "על ברכות הורי" בר' מט,כו – כמו "יולדי". ועל אשתו של מרד אומר שילדה לו – למרד – את מרים ואת שמי וגו':

2 מרים. בן הוא, כמו האחרים; כי הרבה נמצאים בשם אחד זכר ונקבה, כמו אביה אשת חצרן לעיל ב,כד, ועיפה פלגש כלב לעיל ב,מו, ואחרים רבים. וסוף הפסוקים מוכיח כי "ותהר את מרים" על אשתו של מרד הוא אומר; וכן "ואשתו היהודיה ילדה את ירד" להלן פס' יח פי': אשתו של מרד:

1 היהדיה. מכלל שהראשונה שהזכיר לא היתה יהודיה; והיא בתיה בת פרעה שהזכיר בסוף הענין:

2 את ירד אבי גדר. יש מפרשי' כל אלה "אבי" – אדון, ומפר' "גדור" ו"שכו" ו"זנוח" שם הערים שהיו אלה מושלים עליהם. והנכון שהם כמשמעם, וכלם שמות בנים הילודים לכל אחד ואחד; וכן תראה כמה במה שהקדמנו לעיל ב,מב, שהוא מיחש האב אל הבן להודיעו ולפרסמו כשהיה הבן נכבד וידוע מאביו:

3 ואלה בני בתיה בת פרעה. פי': ואלה שזכרנו תחלה – מרים ושמי וגו' פס' יז – היו בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד בן עזרא מבני כלב בן יפנה. ורבותי' ז"ל דרשו ב' סנה' יט,ב; מגילה יג,א כי מרד הוא כלב בן יפנה. ולמה נקרא שמו "מרד"? שמרד בעצת מרגלים. ודרשו כל אלה השמות – "ירד" ו"אבי גדור" ו"חבר" – כלם על משה רבנו; ואמ' "ילדה" כמו "גדלה", שהיה לה כבן:

1 ובני אשת הודיה. אע"פ שלא נזכר עד הנה הודיה זה, הזכיר תולדותיו; וכן מנהג הספר כמו שכתבנו לעיל ד,יא. ומאשתו שהיתה אחות נחם היו לו אלה הבנים – אבי קעילה הגרמי ואשתמוע המעכתי:

1 בני שלה בן יהודה. כל התולדות שהזכיר עד הנה היו מפרץ ומזרח; ומבני שלה לא הזכיר עד עתה. ועתה בהשלימו יחש יהודה הזכיר קצת מבני שלה:

2 ומשפחות בית עבדת הבץ. פי': שהיו אותם משפחות עובדי פשתים:

1 ויוקים ואנשי כזבא. יש דרשות הרבה באלה השמות. ודרשו ב' ב"ב צא,ב יואש ושרף שהם מחלון וכליון, אשר בעלו למואב שלקחו להם נשים מואביות, וישבי לחם שהיו מבית לחם יהודה; וכן בפסוק "המה היוצרים" להלן פס' כג הרבה דרשות ב' שם. ולפי פשט הפסוק כל אלה מבני שלה ומבני בניו: ואנשי כוזבא כלם היו מבניו – ואפשר שכוזיבא הוא כזיב בר' לח,ה; ויואש ושרף גם כן מבניו – ופי' "אשר בעלו למואב": שנלחמו למואב והיו אדנים להם; ו"ישבי לחם" גם כן שם אחד מבניו:

2 והדברים עתיקים. פי': זה שאמרנו כי יואש ושרף בעלו למואב, אע"פ שלא נמצא זה בספרי הנבואה, הדברים הם ידועים בקבלה ובמסרה ונעתקים איש מפי איש. ויש מפרשי' כי "והדברים עתיקים" חוזר על כל מה שכתב עזרא עד הנה מיחש התולדות: אומ' כי הדברים הנכתבים הנה, אע"פ שלא תמצאם נכתבים בספר מספרי הנבואה, לא תאמר איך ידע כל זה עזרא דברים שלא היו בימיו – כי הדברים מקובלים כלם:

1 המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה. יתכן שחוזר לאנשי כוזיבא שזכר פס' כב, ואומר כי אלה האנשים המה היוצרים הידועים, שהיו יוצרים אומני כלי חרס; והיו יושבים חוץ לעיר במקום הנטעים לטעת נטעים ולעבוד האדמה ולעשות שם הכלים. גם כן אולי אותו המקום היה העפר שלו טוב למלאכת החרש, והיו יושבים שם ונוטעים נטיעות וגודרים גדרות:

2 עם המלך במלאכתו. וכן היו עם המלך במלאכתו בחוץ בענין הנטעים והגדרות; וישבו שם מפני הכנת מלאכתם:

1 בני שמעון. הזכיר יחש שמעון בקצרה אחר יחש יהודה לפי שהיו שכנים בנחלה – והוא זוכר נחלתם עם יחשם להלן פס' כח-מג – כמו שכת' "מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם" יה' יט,ט. כי לא היה לו חלק בפני עצמו כמו לשאר שבטים; וזהו שאמ' "אחלקם ביעקב" בר' מט,ז:

2 נמואל וימין. נמואל הוא ימואל הנזכר בפרשת "ויגש אליו" בר' מו,י ובפרשת וארא שמ' ו,טו; ונזכר גם כן בפרשת פנחס "נמואל": "לנמואל משפחת הנמואלי" במ' כו,יב. וכן תראה ברב השמות בעברי, בשמות בני אדם ובשמות הערים; כי אינם קפדים בחלוף אות אחת או שתים בשם. ופעמים קוראים אותם בשני שמות שאינם דומים זה לזה, וקורא אותם במקום אחד בשם אחד ובמקום אחר בשם אחר:

1 וכל משפחותם לא הרבו עד בני יהודה. לפי שהיו שוכנים בתוך בני יהודה, אמר כי לא הרבו משפחותם שיגיעו למספר בני יהודה – לפיכך היו יושבים בתוכם ונספחים אליהם, וישבו בקצת ערי יהודה. וכן תמצא הערים אשר מזכיר הנה בספר יהושע בכלל ערי יהודה יה' טו,כ-לו; ומזכיר אותם גם כן בנחלת בני שמעון שנפלה להם בתוך נחלת יהודה שם יט,א-ו. לפיכך אמר הנה אלה עריהם עד מלך דויד – אבל כשמלך דוד וחזקו בני יהודה, גרשום בני יהודה מנחלתם. והם בקשו להם נחלה, כמו שאומ' "וילכו למבוא גדור עד למזרח הגיא" וגו' "ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר" וגו' דה"א ד לט-מב; כי הלכו הנה והנה לבקש נחלה. ומה שאמ' זאת מושבתם והתיחשם להם, ר"ל כי אלה חמש ערים וחצריהן נשארו להם, ולא גרשום משם בני יהודה, והתיחשו אליהם, כלומ' כי היו נקראים על שמם כל הימים. ואיננו רחוק בלשון לזכור "יחש" בענין הערים, כי עקר מלת "יחש" הוא גלוי המשפחה להודיע על האיש מאי זה משפחה הוא ומאי זה שבט הוא – כן מיחש הערים אל האדם או האדם אל הערים להודיע ולגלות הדבר. וכן קראו ליו"ד "צוֹרי" מ"א ז,יד "יו"ד היחש", שמיחש אותו אל צוֹר שהוא שם העיר, כמו שקראו ליו"ד "עברי" בר' לט,יד "יו"ד היחש", שמיחש אותו אל עבר. ומה שאמ' "זאת מושבתם" ולא אמ' "אלה", כן דרך הלשון בהרבה מקומות, יחיד בלשון רבים ורבים בלשון יחיד: "כי תקראנה מלחמה" שמ' א,י, "ויבא משה ואהרן" שמ' ז,י, והדומים להם, כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ו,ב-ז,א. או יהיה פרושו: זאת הארץ:

1 ומשובב וימלך וגו'. כל אלה שזוכר היו נשיאי משפחות לשבט שמעון וראשי בתי אבות, והלכו לבקש נחלה אחר מלוך דוד; והארץ היתה מן בני חם שהיו יושבים שם לפנים, ובאו אלה והכום והחרימום עד היום הזה וישבו תחתיהם פס' מ-מא:

1 ואת המעוּנים. בשר"ק במקום חול"ם; והוא קבוץ מן "מעוֹן" שהוא מקום הדירה. ומה שאמ' עד היום הזה, כי עד ימי עזרא לא שבו עוד בני חם באלה המקומות אע"פ שגלו משם בני שמעון:

1 בני ישעי בראשם. אלה ארבעה בני ישעי שהיו ראשים לאלה חמש מאות אנשים אמרו רבותי' ב' ב"ב קכג,ב כי ממנשה היו; כי ישעי ראינו שהיה משבט מנשה, כמו שאמר "ואלה ראשי בית אבותם ועפר וישעי" דה"א ה,כד. ואמרו זה לפי שאמרו ב' שם שאין זרעו של עשו נופל אלא ביד זרעו של יוסף, דכת' "ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" עו' א,יח, והקשו: והכת' "ומהם מבני שמעון הלכו להר שעיר" וגו' ו"בני ישעי בראשם"? ותרצו: ישעי נמי ממנשה קאתי, דכת' "ועפר וישעי":

1 ויכו את שארית הפלטה לעמלק. פי': מה שנשאר שלא החרימום שאול ודוד; כי בדוד הוא אומר "עד הכרית כל זכר באדום" מ"א יא,טז, ועמלק מבני אדום היה בר' לו,ט-יב. ומה שאמ' וישבו שם עד היום הזה, פי': עד היום שגלו. או פיר': עד היום הזה, אע"פ שגלו בני שמעון, מבני עמלק לא שבו שם; ועד היום הזה הוא בחזקת בני שמעון: