רד"ק על דברי הימים א׳ ה׳

« רד"ק על דברי הימים א׳ ד׳:מ״ג רד"ק על דברי הימים א׳ ו׳:א׳ »

1 רד"ק על דברי הימים א׳ פתח ↗

בני שמעון. הזכיר יחש שמעון בקצרה אחר יחש יהודה לפי שהיו שכנים בנחלה – והוא זוכר נחלתם עם יחשם להלן פס' כח-מג – כמו שכת' "מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם" יה' יט,ט. כי לא היה לו חלק בפני עצמו כמו לשאר שבטים; וזהו שאמ' "אחלקם ביעקב" בר' מט,ז:

12 במדבר רבה פתח ↗

אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר, קַעֲרוֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, מִזְרְקֵי כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר, כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, בָּקָר שְׁנֵים עָשָׂר, אֵילִים שְׁנֵים עָשָׂר, כְּבָשִׂים שְׁנֵים עָשָׂר, שְׂעִירִים שְׁנֵים עָשָׂר, כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת וּכְנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים לַחַמָּה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים לַלְּבָנָה, וּכְנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים וּשְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים וּשְׁנֵים עָשָׂר מַנְהִיגִים בַּנֶּפֶשׁ וּשְׁנֵים עָשָׂר לֶחֶם הַפָּנִים עַל הַשֻּׁלְחָן. במדבר ז, פה: כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת, מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד שֶׁהָיָה משֶׁה בֶּן שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה שֶׁהִתְחִיל לְהוֹרוֹת לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. במדבר ז, פו: כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, שֶׁהֵם שְׁקוּלִים מֵאָה וְעֶשְׂרִים, כְּנֶגֶד יְמֵי משֶׁה הֶחָסִיד. וְכֵן וכל קָרְבַּן נְפָשׁוֹת כְּנֶגֶד אֵלּוּ, פָּרִים כְּנֶגֶד מְלָכִים, אֵילִים כְּנֶגֶד נְשִׂיאִים, שְׂעִיר עִזִּים כְּנֶגֶד רוֹזְנִים וּסְגָנִים וּפַחוֹת, וּכְבָשִׂים כְּנֶגֶד פְּקִידִים שמואל ב ח, יח: וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי. פָּרִים שֶׁל זֶבַח הַשְּׁלָמִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים, וְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת, כַּפָּרָה עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁמֵּתוּ בְּבַעַל פְּעוֹר. אֵילִם שִׁשִּׁים עַתֻּדִים שִׁשִּׁים כְּבָשִׂים שִׁשִּׁים, כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וּכְנֶגֶד סוֹד שֶׁחֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁשִּׁים. וּכְנֶגֶד שיר השירים ו, ח: שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, וּכְנֶגֶד בַּיִת שֵׁנִי שֶׁנִּבְנָה שִׁשִּׁים עַל שִׁשִּׁים עזרא ו, ג: רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁתִּין, וכנגד אֱלִישָׁע שִׁמֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל שִׁשִּׁים שָׁנָה, וּכְנֶגֶד דברים ג, ד: שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב. בראשית כה, כו: וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה, וּכְנֶגֶד אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים שִׁשִּׁים, שֶׁנֶּאֱמַר שיר השירים ג, ז: שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ. קָרְבַּן כָּל נָשִׂיא וְנָשִׂיא הָיָה מִן הַשְּׁלָמִים מִן שְׁלשֶׁת הַמִּינִים, חֲמִשָּׁה עָשָׂר חֲמִשָּׁה עָשָׂר, כְּנֶגֶד פָּסוּק במדבר ו, כד: יְבָרֶכְךָ ה', שֶׁהוּא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת. כָּל מִין וּמִין הָיָה שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת חָמֵשׁ, שֶׁיִּתֵּר כָּל פָּסוּק וּפָסוּק עַל שֶׁל חֲבֵרוֹ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, כֵּיצַד, פָּסוּק יְבָרֶכְךָ הוּא שֶׁל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת, יִתֵּר עָלָיו הַפָּסוּק במדבר ו, כה: חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, שֶׁהוּא מִן עֶשְׂרִים אוֹתִיּוֹת, יִתֵּר עָלָיו במדבר ו, כו: יִשָֹּׂא ה' עַל פָּסוּק יָאֵר, חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, שֶׁהוּא מִן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת. וּלְפִי שֶׁחוֹתֵם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שָׁלוֹם, במדבר ו, כו: וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, לְכָךְ הִקְרִיבוּ שְׁלָמִים כְּנֶגְדָם. אֵילִם שִׁשִּׁים עַתֻּדִים שִׁשִּׁים כְּבָשִׂים שִׁשִּׁים, הֲרֵי מֵאָה וּשְׁמוֹנִים, כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁל יִצְחָק. במדבר ו, פח: זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ, אִי במדבר ו, פד: בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, יָכוֹל קֹדֶם שֶׁנִּמְשַׁח, תַּלְמוּד לוֹמַר: אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד בְּיוֹם שֶׁנִּמְשַׁח, וְאַחַר שֶׁנִּמְשַׁח הִתְחִילוּ הַנְּשִׂיאִים לְהַקְרִיב.

27 רד"ק על דברי הימים א׳ פתח ↗

ויחלקום בגורלות אלה עם אלה. רצה לומר כי לא נתן מעלה לאחד מהם על חברו, כי כלם היו שרי קדש ושרי האלהים מבני אלעזר ובבני איתמר. לפיכך לא נתן להם מעלה זה על זה להיות זה קודם לזה; אלא כמו שעלה הגורל להם כן היו, לבד הכהונה הגדולה שהיתה מבני אלעזר כמו שפרשנו למעלה ה,כז. וכתב שמעיה בן נתנאל הסופר עשרים וארבעה משמרות, וכתב ראשי הגברים, ונתנם בקלפי, ויצא הגורל הראשון ליהויריב וכו':

36 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

במדבר יח ו וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם וְגוֹ' נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מַתָּנָה נְתֻנִים לַה', לַה' הֵן מְסוּרִין וְאֵין מְסוּרִין לַכֹּהֲנִים. וַאֲנִי, מוֹסִיף עַל מַעֲשֶׂיךָ. "הִנֵּה", בְּשִׂמְחָה. כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר הִנֵּה הֲרֵי עִנְיַן שִׂמְחָה. וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי וְגוֹ' כְּמַעֲשֵׂר מִן הָעֲרֵמָה, וְאַתֶּם כִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, יָכוֹל הֵם לָכֶם וַדַּאי, תַּלְמוּד לוֹמַר לִי לַה', אֱמֹר מֵעַתָּה שֶׁלִּי הֵן שֶׁיְּהוּ שַׁמָּשִׁין לִפְנֵיכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר דברי הימים א' כג, יג "וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ" וְגוֹ'. במדבר יח ז וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ, מִכָּאן הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר כָּל דָּבָר שֶׁל מִזְבֵּחַ לֹא יְהֵא אֶלָּא בְּךָ וּבְבָנֶיךָ. "וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת", מִכָּאן אָמְרוּ מָקוֹם הָיָה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפֹּרֶת שֶׁשָּׁם בּוֹדְקִין יִחוּסֵי כְּהֻנָּה. "וַעֲבַדְתֶּם", שׁוֹמֵעַ אֲנִי מְעֻרְבָּבִין, תַּלְמוּד לוֹמַר "עֲבוֹדַת מַתָּנָה", מַה מַתָּנָה בְּפַיִס, אַף עֲבוֹדָה בְּפַיִס. עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם, לַעֲשׂוֹת אֲכִילַת קָדָשִׁים בִּגְבוּלִין כַּעֲבוֹדַת מִקְדָּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ, מָה עֲבוֹדַת מִקְדָּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְאַחַר כָּךְ עוֹבֵד, אַף אֲכִילַת קָדָשִׁים בִּגְבוּלִין מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל. תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם, מַגִּיד שֶׁעֲווֹן קָדָשִׁים אֵינוֹ מָסוּר אֶלָּא בְּיַד הַכֹּהֲנִים, אֵין לִי אֶלָּא עֲווֹן קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִים, קָדָשִׁים שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ". יָכוֹל אַף תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר "וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת", מַה בֵּית לַפָּרֹכֶת מְיֻחָד דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת צִבּוּר, יָצָא דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לָדַעַת צִבּוּר. "עֲבֹדַת מַתָּנָה" מַקִּישׁ עֲבֹדַת מַתָּנָה "לִכְהֻנַּתְכֶם", מַה זוֹ בִּנְטִילַת יָדַיִם, אַף זוֹ בִּנְטִילַת יָדַיִם. אִי מַה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא בְּקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, אַף זוֹ לֹא תְּהֵא אֶלָּא בְּקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, אָמַרְתָּ לֹא, זוֹ לְפִי צֹרֶךְ עֲבוֹדָה וְזוֹ לְפִי צֹרֶךְ הָעֲבוֹדָה. אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁהוּא נוֹתֵן תְּרוּמָה לְמִי שֶׁהוּא אוֹכְלָהּ כְּמִצְוָתָהּ, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי טַרְפוֹן, שֶׁהָיָה אוֹכֵל תְּרוּמָה בַּשַּׁחַר וְאוֹמֵר הִקְרַבְתִּי תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְאוֹכֵל תְּרוּמָה בֵּין הָעַרְבָּיִם וְאוֹמֵר הִקְרַבְתִּי תָּמִיד שֶל בֵּין הָעַרְבָּיִם. וּמִנַּיִן מִסְרוּ עַצְמְכֶם לִכְהֻנַּתְכֶם, אָמַרְתָּ עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם, הָא כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ וְגוֹ' וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וְגוֹ' וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וְגוֹ' וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ " וְגוֹ', עָלָיו הוּא אוֹמֵר דברי הימים א' ה, לו "וְיוֹחָנָן הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה הוּא אֲשֶׁר כִּהֵן בַּבַּיִת", וְכִי הוּא כִּהֶן בִּלְבַד, וַהֲלֹא קְדָמוּהוּ הַרְבֵּה וְשִׁמְּשׁוּ אַחֲרָיו, אֶלָּא בּוֹ נִתְקַיְּמָה מִצְוַת כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן" וְגוֹ'. הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב עַל הַמִּזְבֵּחַ פְּסוּלִין, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר, מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּכְתִיב דברים לג, י-יא "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ" אֲפִלּוּ חֻלִּין שֶׁבּוֹ "וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה". וְכֵן הָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר, דִּתְרוּמָה נַמִּי אִיקְרִי עֲבוֹדָה, דְּתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁלֹּא בָּא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, לְמָחָר מְצָאוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה לֹא בָּאתָ אֶמֶשׁ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, אָמַר לוֹ עֲבוֹדָה עָבַדְתִּי, אָמַר לוֹ כָּל דְּבָרֶיךָ אֵינָן אֶלָּא דִּבְרֵי תֵּימַה, וְכִי עֲבוֹדָה בִּזְמַן הַזֶּה מִנַּיִן, אָמַר לוֹ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם, עָשׂוּ אֲכִילַת תְּרוּמָה בִּגְבוּלִין כַּעֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רַב, אַרְבַּע עֲבוֹדוֹת זָר חַיָּב עֲלֵיהֶן מִיתָה, זְרִיקָה, וְהַקְטָרָה, וְנִסּוּךְ הַיַּיִן, וְנִסּוּךְ הַמַּיִם, וְלֵוִי אָמַר אַף תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן, מַאי טַעֲמָא דְּרַב, דִּכְתִיב "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם" וְגוֹ', עֲבֹדַת מַתָּנָה וְלֹא עֲבוֹדַת סִלּוּק, "וַעֲבַדְתֶּם" עֲבוֹדָה תַּמָּה וְלֹא עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֶיהָ עֲבוֹדָה, וְלֵוִי, אֲמַר רַחֲמָנָא לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ, וְרַב, הַהוּא לְאָתוּיֵי שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁבִּפְנִים וְשֶׁבִּמְצֹרָע, וְלֵוִי, נָפְקָא לֵיהּ מִדְּבַר לְכָל דְּבַר. וְרַב מִדְּבַר לְכָל דְּבַר לָא דָּרִישׁ. וְאֵימָא לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ כְּלָל, עֲבֹדַת מַתָּנָה פְּרָט, כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶׁבַּפְּרָט, עֲבֹדַת מַתָּנָה אִין עֲבוֹדַת סִלּוּק לָא, אֲמַר קְרָא וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת הוּא דַּעֲבוֹדַת מַתָּנָה וְלֹא עֲבוֹדַת סִלּוּק, הָא בַּחוּץ אֲפִלּוּ עֲבוֹדַת סִלּוּק. אִי הָכִי וַעֲבַדְתֶּם נַמִּי "וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת" הוּא דַּעֲבוֹדָה תַּמָּה וְלֹא עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֶיהָ עֲבוֹדָה, הָא מִבַּחוּץ אֲפִלּוּ עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֶיהָ עֲבוֹדָה, "וַעֲבַדְתֶּם" הָדַר עַרְבֵיהּ קְרָא. רַבִּי אוֹמֵר, לַעֲשׂוֹת אֲכִילַת קָדָשִׁים בִּגְבוּלִין כַּעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ, מָה עֲבוֹדַת מִקְדָּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְאַחַר כָּךְ עוֹבֵד, אַף אֲכִילַת קָדָשִׁים בִּגְבוּלִין מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל וְכוּ', נִמְצִינוּ לְמֵדִין נְטִילַת יָדַיִם מִן הַתּוֹרָה. וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, לַעֲבוֹדָה". אוֹ לַעֲבוֹדָה וְשֶׁלֹּא לַעֲבוֹדָה, אָמַרְתָּ וּמַה בַּעַל מוּם שֶׁלֹּא עָנַשׁ בּוֹ מִיתָה לֹא עָנַשׁ בּוֹ אֶלָּא לַעֲבוֹדָה, זָר שֶׁעָנַשׁ בּוֹ מִיתָה אֵינוֹ דִין שֶׁלֹא יֵעָנֵשׁ בּוֹ אֶלָּא לַעֲבוֹדָה, הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" לַעֲבוֹדָה. וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, אֲפִלּוּ עָבַד בְּטָהֳרָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִלּוּ עָבַד בְּטֻמְאָה, אָמַרְתָּ אִם הַנִּכְנָס בְּטֻמְאָה שֶׁלֹּא לַעֲבֹד חַיָּב, קַל וָחֹמֶר לְעוֹבֵד, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" אֲפִלּוּ עָבַד בְּטָהֳרָה. יוּמָת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נֶאֱמַר כָּאן "יוּמָת", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "מוֹת יוֹמָת", מַה יּוּמָת הָאָמוּר לְהַלָּן סְקִילָה, אַף יוּמָת הָאָמוּר כָּאן סְקִילָה. רַבִּי יוֹחָנן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן "יוּמָת" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן דברים יג, ו "יוּמָת", מַה יוּמָת הָאָמוּר לְהַלָּן בְּחֶנֶק, אַף יוּמָת הָאָמוּר כָּאן בְּחֶנֶק. וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְזָר לֹא יִקְרַב" וְגוֹ'. וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַף מִיתַת בֵּית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כד, טז "וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוֹמָת", אָמְרוּ לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר "כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן ה' יָמוּת". זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בְּחֶנֶק, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. תַּנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, נֶאֱמַר כָּאן "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שם "כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן ה' יָמוּת", מַה לְהַלָּן בִּידֵי שָׁמַיִם אַף כָּאן בִּידֵי שָׁמַיִם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן דברים יג, ו "וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת" מַה לְהַלָּן בִּסְקִילָה, אַף כָּאן בִּסְקִילָה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר מַה לְהַלָּן בְּחֶנֶק אַף כָּאן בְּחֶנֶק. בְּמַאי קָמִיפְלָגֵי, רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר דָּנִין יוּמָת מִ"יוּמָת", וְאֵין דָּנִין יוּמָת מִ"יָמוּת". וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר דָּנִין הֶדְיוֹט מֵהֶדְיוֹט, וְאֵין דָּנִין הֶדְיוֹט מִנָּבִיא. וְרַבִּי עֲקִיבָא, כֵּיוָן שֶׁהִדִּיחַ אֵין לְךָ הֶדְיוֹט גָּדוֹל מִזֶּה. בְּמַאי פְּלִיגֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, בִּפְלוּגְתָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנָן, דְּתַנְיָא נָבִיא שֶׁהִדִּיחַ בִּסְקִילָה, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בְּחֶנֶק. הָא אֲנָן תְּנַן רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בְּחֶנֶק, תְּרֵי תַּנָאֵי וַאֲלִיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא.

1 ובני ראובן. אחר שהזכיר שמעון מפני שהיה שכן ליהודה כמו שכתבנו לעיל ד,כד, חזר לראובן הבכור:

2 כי הוא הבכור. כלומ': הוא הבכור, ובו היה ראוי להחל ספור היחשים כי משפט הבכורה והמלכות היו ראויים לו, אלא שבחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל, כלומ' שהיה לאביו בן אהוב וחביב, ונתנה לו:

3 ולא להתיחש לבכרה. כלומר: כשנתן לו הבכורה, לא שיתיחש יוסף לבכורה מכל ויקרא בכור ישראל; שאם כן, היה לו המלוכה גם כן, כמו שהיה המשפט לראובן הכל:

4 כי יהודה גבר באחיו. ונתן לו יעקב המלוכה; ושאר משפט הבכורה, והוא לקחת פי שנים בארץ, נתן ליוסף:

5 ולנגיד ממנו. פי': מי שיהיה בישראל לנגיד אמ' יעקב שיהיה ממנו:

6 בני ראובן. לפי שהפסיק בענין, חזר לומר פעם אחרת "בני ראובן":

7 בני יואל. אע"פ שלא הזכירו בסדר התולדה, מזכירו עתה ליחש בניו אחריו; וכמהו רבים בספור היחשים:

8 שמעיה בנו גוג בנו וגו'. כלם אחד בן אחד. ואפלו היו לכל אחד בנים אחרים, אינו מזכיר אלא הראשונים; וכן תמצא בהרבה מקומות:

9 בארה בנו אשר הגלה וכו'. הוא היה נשיא לשבט ראובן בעת שהגלם תלגת פלאסר. והוא תגלת שמזכיר במלכים מ"ב טו,כט; והפוך האותיות בשמות הוא דרך הלשון, כמו שתראה רבים:

10 ואחיו למשפחתיו. כלומ': זה היה נשיא, וגם אחיו בהתיחש לתולדותם היו ראשי משפחות וידועים; והראש בהם יעיאל וזכריהו וגו':

11 בן שמע בן יואל. הוא שמעיה בן יואל שהזכיר למעלה פס' ד:

12 הוא יושב בערער. יש מפרשי' בי"ת "בערוער" במקום מ"ם, כי ערוער לא היה לבני ראובן כי אם לבני גד, כמו שאמ' "ויבנו בני גד את דיבון ואת עטרות ואת ערוער" במ' לב,לד. ונכון הוא; וכמהו מצאנו בי"ת במקום מ"ם: "והנותר בבשר ובלחם" וי' ח,לב, וכן "וירעצו וירוצצו את בני ישראל בשנה ההיא שמנה עשרה שנה" שו' י,ח. ויש לפרש עוד "בערוער" – בגבול ערוער, כי העיר לבדה היה לבני גד שבנו אותה, וגבולה היה לבני ראובן:

13 ולמזרח ישב. פי': למזרח ארץ גלעד; כי כל ארצם היתה מזרח לארץ ישראל, כמו שאמ' "עבר הירדן מזרחה" במ' לב,יט. אבל למזרח ארץ הגלעד התפשטו וישבו עד לבוא מדברה למן הנהר פרת, כלומ': עד נהר פרת, ו"מן הנהר" והנה הוא גבולם, כי נהר פרת הוא גבול ארץ ישראל למזרח, כמו שאמר "מן הנהר נהר פרת עד הים האחרון" הש' דב' יא,כד:

14 כי מקניהם רבו. כלומ': לכך היו צריכים להתפשט בארץ, כי מקניהם רבו:

15 עם ההגראים. הם בני הגר, והאל"ף במקום יו"ד היחש:

16 על כל פני מזרח לגלעד. פני מזרח אשר לגלעד:

17 ובני גד לנגדם ישבו בארץ הבשן עד סלכה. אינו אומ' בכל ארץ הבשן, שהרי אומר בתורה כי ארץ הבשן נתנה משה לחצי שבט המנשה, כמו שאמ' "ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה כל חבל הארגב לכל הבשן" דב' ג,יג. אלא מקצת הבשן היה לבני גד עד סלכה, ומסלכה ואילך כל הבשן היה לחצי שבט המנשה. ומה שאמר בתורה כי "כל הבשן" היה לחצי שבט המנשה, פרושו: כל הבשן שהיה ממלכת עוג וכל חבל הארגב שהיה נקרא "ארץ רפאים" שם. אבל היה מקצת מקומות בבשן שלא היה מולך עליהם עוג; ואע"פ שהיה נקרא "מלך הבשן" במ' כא,לג – לפי שרוב הבשן היה לו. ומקצת מן הבשן עד סלכה היה לאמורי, ואותו היה לבני גד. ומה שאמ' גם כן הנה "וישבו בגלעד בבשן ובבנותיה" פס' טז, באותו הבשן שהוא עד סלכה ובבנותיה ישבו בני גד. וכן אמר הנה פס' כג שחצי שבט המנשה ישבו בארץ מבשן עד בעל חרמון – ר"ל: מאותו הבשן שהיה לבני גד עד בעל חרמון. וכן אמ' ביהושע כב,ז "ולחצי שבט המנשה נתן משה בבשן", ולא אמר כל הבשן:

18 יואל הראש. היה ראש לבני גד. אלה הארבעה שזכר – ראשי משפחות וידועים בשבט – היו מושלים בבשן. ויש בדרש: "ושפט בבשן" הוא שפט אבי אלישע הנביא, וסמך לו "בבשן": מה בשן ששים עיר דב' ג,ד, אף אלישע בנו פרנס את ישראל ששים שנה:

19 ראש לבית אבותם. עבדיאל או גוני אביו:

20 וישבו בגלעד בבשן. פי': "ובבשן"; והוא חסר ו"ו, כמו "שמש ירח" חב' ג,יא:

21 כלם התיחשו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל. פי': כל אלה בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה התיחשו למלחמה הזאת שעשו עם ההגראים פס' יט, כלומ': התפקדו למשפחותם לבית אבותם בצאתם למלחמה. והיה זה בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל, והוא ירבעם בן יואש מבני יהוא. ואע"פ שנראה מן הפסוקים במלכים כי יותם מלך יהודה וירבעם מלך ישראל לא מלכו בזמן אחד, שהרי ירבעם מלך ארבעים ואחת שנה מ"ב יד,כג, ובשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עזריה בן אמציה מלך יהודה שם טו,א, והוא עוזיה, ומלך עזריה זה חמשים ושתים שנה שם טו,ב, הנה עזריה מלך יהודה מלך אחר מות ירבעם מלך ישראל שלשים ושמנה שנה – ואע"פ שיש לדקדק בחשבונות אלו כמו שאנו עתידים לבאר בספר מלכים שם טו,א, מכל מקום עזיהו האריך ימים אחרי ירבעם – ואם כן איך מלך יותם בן עוזיהו בימי ירבעם? אלא שיותם בן עזיהו מלך בחיי עזיהו אביו משהיה מצורע עזיהו, כמו שאמ' "וינגע יי' את המלך" וגו' "ויותם בן המלך על הבית שופט את עם הארץ" מ"ב טו,ה. ויתכן לפרש "בימי יותם...ובימי ירבעם" – עם כל אחד בזמנו, ועם כל אחד מהם התיחשו למלחמה:

22 ולמודי מלחמה. הוא תאר קל ואינו פעול, כי "למד" הוא פעל עומד ואין בו פעול כי אם על דרך התאר, כמו שבארתי בספר מכלל בחלק הדקדוק כ,א:

23 וכל שעמהם. וכל האומות שהיו עם ההגריאים – הכל נתנו בידם:

24 ונעתור להם. כמו "ונֶעְתַּר"; והוא לגזרת פָּעוּל, כמו "ונַחְתּוֹם בטבעת המלך" אס' ח,ח:

25 וישבו תחתיהם. במקומם. ואע"פ שאמר "וישבּו מקניהם" לעיל פס' כא, מקצתם ישבו שם, ומקצתם שבו לארצם עם השבי:

26 עד הגלה. עד שגלו על ידי מלך אשור:

27 ובני חצי שבט מנשה...המה רבו. כלומ': לפי שרבו, הרבו גבולם "עד בעל חרמון ושניר והר חרמון":

28 ועפר וישעי. ו"ו "ועפר" כו"ו "ואיה וענה" בר' לו,כד:

29 עד היום הזה. כי לא יצאו בצאת גולת יהודה מבבל:

30 בני לוי. הזכיר יחש בני לוי ג"כ, ועריהם שנתנו להם דה"א ו,לט-סו; והזכיר כי העמיד דוד מהם משוררים ומשרתים לפני יי' שם ו,טז-לח. והזכיר יחש אהרן עד הגולה להלן פס' כט-מא, והוא יהוצדק שהלך עם גלות יהודה ביד נבוכדנצר; ויהושע בנו עלה מבבל עם הגולה חגי פרק א. ובספר עזרא עז' ז,א-ה מזכיר זה היחש עד אהרן, כי עזרא היה בן שריה. ומיחשו עד אהרן, כמו שמיחש הנה יהוצדק אחיו עד אהרן. אבל שם מדלג בו חמשה בתי אבות שהזכיר הנה, מיוחנן אבי עזריה עד מריות; ולקצר דלג אותם בתי אבות. והזכיר יחש אלעזר ולא יחש איתמר, לפי שמבני אלעזר היו כהנים גדולים עד עולם. כי כן אמ' הב"ה לפנחס כאשר קנא בשטים: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם" במ' כה,יג – זו היא כהנה גדולה; כי גם בני איתמר היו כהנים, אלא שמבני פנחס היו כהנים גדולים לעולם. ובצדוק היה תחלת הברכה הזאת, כי עד צדוק היו כהנים גדולים גם מבני איתמר; כי עלי היה כהן גדול שהיה מבני איתמר, וכן אחימלך ואביתר בנו:

31 הוא אשר כהן בבית אשר בנה שלמה בירושלם. אם נאמר כי הוא היה ראשון אשר כהן בבית, לא היה כן, כי צדוק היה, כמו שאומר במלכים "צדוק הכהן ונתן הנביא" מ"א א,לד; ובזה הספר הוא אומ' גם כן "וימשחו ליי' לנגיד ולצדוק הכהן" דה"א כט,כב! ואם נאמר כי לא רצה לומר כי היה מכהן ראשון בבית, אלא שכהן בבית, הנה גם האחרים כהנו – מה בא לומר? ואם בא לומ' כי כהן גדול היה, גם אחרים היו כהנים גדולים! ורבותי' ז"ל אמרו יל"ש קרח תשנד שהוא עזריהו שהיה בימי עזיהו המלך, ולפי שמסר נפשו על קדושת הבית שלא הניח עזיהו להקטיר דה"ב כו,יז-יח, לכך נאמר "הוא אשר כהן", כלומ' שהוא חס על כבוד הכהונה ולא נשא פנים לעזיהו. ויש לפרש כי גם בימי שלמה כהן אחר צדוק ואחר אבותיו הנזכרים, אלא שבימי שלמה היה קטן עדין, ולא היה כהן גדול עד בימי עזיהו. ובימי חזקיהו עדין היה חי והיה כהן גדול, כמו שנ' "ויאמר אליו עזיהו כהן הראש" הש' דה"ב לא,י. ולפי שהאריך ימים כל כך אמרו עליו "אשר כהן בבית", כלומ': אשר כהן כמה ימים:

« רד"ק על דברי הימים א׳ ד׳:מ״ג רד"ק על דברי הימים א׳ ו׳:א׳ »