רד"ק על דברי הימים א׳ ט״ו

« רד"ק על דברי הימים א׳ י״ד:י״ד רד"ק על דברי הימים א׳ ט״ז:ח׳ »

26 סוטה פתח ↗

וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מַקֵּישׁ הֲלִיכָה לְבִיאָה, מָה בִּיאָה — בְּעֵצָה רָעָה, אַף הֲלִיכָה — בְּעֵצָה רָעָה. ״וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״אֶפֶס כִּי עַז הָעָם״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן סִימָן אֱמֶת לְבַדּוֹ לְוִיָּה מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: כָּל לָשׁוֹן הָרַע שֶׁאֵין בּוֹ דְּבַר אֱמֶת בִּתְחִילָּתוֹ — אֵין מִתְקַיֵּים בְּסוֹפוֹ. ״וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה״, אָמַר רַבָּה: שֶׁהִסִּיתָן בִּדְבָרִים. פָּתַח יְהוֹשֻׁעַ, דְּקָא מִשְׁתַּעֵי אָמְרִי לֵיהּ: דֵּין רֵאשׁ קְטִיעָה יְמַלֵּל? אָמַר: אִי מִשְׁתַּעֵינָא — אָמְרִי בִּי מִילְּתָא וְחָסְמִין לִי. אָמַר לָהֶן: וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם? סָבְרִי בִּגְנוּתֵיהּ קָא מִשְׁתַּעֵי, אִישְׁתִּיקוּ. אֲמַר לְהוּ: הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן. אִם יֹאמַר ״עֲשׂוּ סוּלָּמוֹת וַעֲלוּ לָרָקִיעַ״ לֹא נִשְׁמַע לוֹ? ״עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ וְגוֹ׳״. ״וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: דָּבָר גָּדוֹל דִּבְּרוּ מְרַגְּלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. ״כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ״, אַל תִּקְרֵי ״מִמֶּנּוּ״, אֶלָּא ״מִמֵּנוֹ״ — כִּבְיָכוֹל אֲפִילּוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם. ״אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא״, דָּרֵשׁ רָבָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה, וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה. אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה — דְּכׇל הֵיכָא דִּמְטוֹ, מִת חֲשִׁיבָא דִּידְהוּ כִּי הֵיכִי דְּנִיטַּרְדוּ וְלָא לְשַׁאֲלוּ אַבָּתְרַיְיהוּ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אִיּוֹב נָח נַפְשֵׁיהּ, וְאִטְּרִידוּ כּוּלֵּי עָלְמָא בְּהֶסְפֵּידָא, הֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה, ״אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא״. ״וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ וְגוֹ׳״, אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: מְרַגְּלִים שַׁקָּרֵי הֲווֹ, בִּשְׁלָמָא ״וַנְּהִי בְּעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים״ — לְחַיֵּי, אֶלָּא ״וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם״, מְנָא הֲווֹ יָדְעִי? וְלָא הִיא, כִּי הֲווֹ מַבְרִי אֲבֵילֵי — תּוּתֵי אַרְזֵי הֲווֹ מַבְרִי, וְכִי חֲזִינְהוּ, סְלִקוּ יָתְבִי בְּאִילָנֵי, שָׁמְעִי דְּקָאָמְרִי: קָחָזֵינַן אִינָשֵׁי דְּדָמוּ לְקַמְצֵי בְּאִילָנֵי. ״וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ״, אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵן בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וַאֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. ״וַיֹּאמְרוּ כׇּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים״, וּכְתִיב: ״וְכָבוֹד ה׳ נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד״, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ אֲבָנִים וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מַעְלָה. ״וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה״, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שֶׁמֵּתוּ מִיתָה מְשׁוּנָּה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, דָּרֵשׁ רַבִּי שֵׁילָא אִישׁ כְּפַר תְּמַרְתָּא: מְלַמֵּד שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם וְנָפַל עַל טִיבּוּרָם, וְהָיוּ תּוֹלָעִים יוֹצְאוֹת מִלְּשׁוֹנָם וְנִכְנָסוֹת בְּטִיבּוּרָם, וּמִטִּיבּוּרָם וְנִכְנָסוֹת בִּלְשׁוֹנָם. וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּאַסְכָּרָה מֵתוּ. וְכֵיוָן שֶׁעָלָה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מִן הַיַּרְדֵּן חָזְרוּ מַיִם לִמְקוֹמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה׳ מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כׇּל גְּדוֹתָיו״, נִמְצָא אָרוֹן וְנוֹשְׂאָיו וְכֹהֲנִים מִצַּד אֶחָד, וְיִשְׂרָאֵל מִצַּד אֶחָד. נָשָׂא אָרוֹן אֶת נוֹשְׂאָיו וְעָבַר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כׇּל הָעָם לַעֲבֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה׳ וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם״. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ עוּזָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עוּזָּא, נוֹשְׂאָיו נָשָׂא, עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! ״וַיִּחַר אַף ה׳ בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם עַל הַשַּׁל וְגוֹ׳״. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: עַל עִסְקֵי שָׁלוּ. וְחַד אָמַר: שֶׁעָשָׂה צְרָכָיו בְּפָנָיו. ״וַיָּמׇת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עוּזָּא בָּא לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים״ — מָה אָרוֹן לְעוֹלָם קַיָּים, אַף עוּזָּא בָּא לָעוֹלָם הַבָּא. ״וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה׳ פֶּרֶץ בְּעֻזָּה״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פָּנָיו כַּחֲרָרָה. אֶלָּא מֵעַתָּה כׇּל הֵיכָא דִּכְתִיב ״וַיִּחַר״, הָכִי נָמֵי?! הָתָם כְּתִיב ״אַף״, הָכָא לָא כְּתִיב ״אַף״. דָּרֵשׁ רָבָא: מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ דָּוִד — מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְדִבְרֵי תוֹרָה ״זְמִירוֹת״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי״. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהֶן ״הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ״, אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָן זְמִירוֹת?! הֲרֵינִי מַכְשִׁילְךָ בְּדָבָר שֶׁאֲפִילּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתוֹ, דִּכְתִיב: ״וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ׳״, וְאִיהוּ אַתְיֵיהּ בַּעֲגַלְתָּא. ״וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן״, מִשּׁוּם דְּרָאוּ ״וַיַּךְ״ אֱלֹהִים? רַבִּי אֲבָהוּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: קוֹצְרִין וּמִשְׁתַּחֲוִים הָיוּ, וְחַד אָמַר: מִילֵּי נָמֵי אֲמוּר.

1 אל הכינותי לו. פי': אל המקום אשר הכינותי לו. וכן "מהשלל הביאו" דה"ב טו,יא: אשר הביאו; ואחרים זולתם, כמו שהבאתי אותם בספר המכלל בחלק הראשון מן הספר נ.:

2 כי למבראשונה לא אתם. כלומ': לא הייתם אתם בראשונה כשנשאנו אותו מבית אבינדב; לפיכך פרץ יי' אלהינו בנו, כי לא דרשנוהו כמשפט, כי המשפט כמו שכת' בתורת משה לשאת אותו הלוים בכתפם במוטות במ' ז,ט. ומ"ם "למבראשונה" פתוחה, ומשפטה בחר"ק על המנהג; וכן "לא התקדשו למַדי" דה"ב ל,ג, "חלקו מַחמאות פיו" תה' נה,כב:

3 אחיהם המשנים. שניים להם, כמו "משנה למלך" אס' י,ג, כמו שאמר "אסף הראש ומשנהו זכריה" וגו' דה"א טז,ה:

4 זכריה בן. כן היה שמו: "בן"; וכן פרש אדני אבי ז"ל ספר הגלוי, תשובה יא "לַבֵּן" הנזכר בספר תהלים ט,א כי על זה המשורר אמ', שהוא נגן אותו המזמור שעשה דוד על מות גלית ונצוח פלשתים. ואע"פ שלמ"ד "לבן" פתוחה שתורה על ה"א הידיעה, וה"א הידיעה לא תבא על שם אדם, בא זה כן בה"א הידיעה להודיע כי הוא המשורר; כי אם היה אומר "לְבֵן" היה דומה מן "בנים":

5 השערים. שהיו שוערים לארן אחר שהציגו הארן באהל אשר נטה לו דוד להלן א טז,א; או היו שוערים מתחלה כשהיה הארן בשלה ובנב ובגבעון:

6 יסר במשא כי מבין הוא. פי': לבד חכמת השיר שהיתה לו, היה שר וגדול בנבואה כי מבין הוא. ויש מפרש': בהגבהת הקול, מן "וישא את קולו" בר' כט,יא, כלומ' שהיה שר וגדול על כלם בנשיאות הקול בשיר. ו"יסר" כת' בסמ"ך, והוא כמו בשי"ן; וכן "כולם סרי סררים" יר' ו,כח כמו "שרי" בשי"ן:

7 מחצצרים. כת' בשתי צד"ין, והראשונה נקראת והשניה איננה נקראת. וכן "יששכר" בר' ל,יח – השי"ן הראשונה נקראת והשניה איננה נקראת, וכן "ומחייאל ילד את מתושאל" בר' ד,יח, וכן "יראייה בן שלמיה" יר' לז,יג – היו"ד הראשונה נקראת והשנייה אינה נקראת:

8 ויחיה. הוא יעיאל שזכר למעלה פס' יח, ושני שמות היו לו:

9 שערים לארון. כלומ': אע"פ שהיו שוערים, היו גם כן משוררים:

10 ויהי בעזר האלהים את הלוים. בי"ת "בעזר" בסגו"ל; ומשפטה בפת"ח על המנהג. וטעם "בעזר": שלא נכשלו בנשאם הארן כאשר נכשלו בתחלה כשמת עזא. ודרשו רבותי' ז"ל: "בעזר" – מכאן שהארן נשא את עצמו. ובספר שמואל אומ' כאשר צעדו ששה צעדים זבחו זה הזבח ש"ב ו,יג:

11 מכרבל במעיל בוץ. מעוטף; וכן בארמית: "פטשיהון וכרבלתהון" דנ' ג,כא. ו"מעיל בוץ" שאומר הנה הוא אפוד בד שאומר בספר שמואל שם פס' יד. ויונתן תרגם "אפוד בד" – "כרדוט דבוץ", ותרגם "כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים" שם יג,יח – "כרדוטין":

12 וכנניה השר המשא. חסר הנסמך: "השר שר המשא"; וכן "הארון הברית" יה' ג,יד, ואחרים זולתם:

13 משמיעים בנבלים. פי': משמיעים קול:

« רד"ק על דברי הימים א׳ י״ד:י״ד רד"ק על דברי הימים א׳ ט״ז:ח׳ »