רד"ק על דברי הימים א׳ ט׳

2 ויהודה הגלו לבבל במעלם. גלות ישראל זכר למעלה ה,כו – שהגלום פול מלך אשור ותגלת פלאסר מלך אשור לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה; וכן שאר השבטים הגלם מלך אשור מ"ב יז. ואותם לא שבו בבית שני, זולתי מעטים מן השבטים נשארו מאפרים וממנשה ומיששכר ומזבולון; ונשארו עם מלכי יהודה עד גלות יהודה, וגלו עמהם ושבו עמהם. ושבט יהודה שהגלו לבבל במעלם שבו בימי עזרא; ועתה הוא מספר תשובתם, ואותם שישבו בירושלם בשובם מהגלות כמו שמספר בספר עזרא נחמ' יא,ד ואי'.

3 ואמ' והיושבים הראשונים אשר באחזתם, כלומ': הראשונים אשר באו מבבל נתישבו באחזתם בעריהם, ישראל וכהנים ולוים ונתינים; ובירושלם ישבו מהם כמו שהולך ומספר. וכן אמ' שם בספר עזרא "ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלם ובערי יהודה ישבו איש באחזתו בעריהם ישראל הכהנים והלוים והנתינים" נחמ' יא,ג; ושם הוסיף "ובני עבדי שלמה" לא זכרם הנה:

4 ובירושלם ישבו מן בני יהודה וגו'. וכן אומ' שם נחמ' יא,ד; וספורו הדברים הנה וספורו שם שוה, לא יתחלף אלא במקומות מעטים, ונקל הוא להשות ביניהם, כי שמות בני אדם משתנים כמו שזכרנו כמה פעמים בזה הספר. ומה שיש הפרש ביניהם בחשבון בבני בנימן ובכהנים – שכלל בחשבון שם מה שלא כלל הנה, וכלל הנה מה שלא כלל שם; וקרוב הוא להבין:

5 ועד הנה בשער המלך מזרחה. כלומ': עדין כמו שהיה בבית ראשון, השוערים ממונים בשער שהיה המלך נכנס בו, שהיה מזרחה כמו כן. על אותו ענין שנעשה בבית ראשון נעשה בבית שני, כמו שאומ' "המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם" להלן פס' כב:

6 ושלום בן קורא בן אביסף בן קרח. הוא אביסף בן קרח שהזכיר למעלה ו,כב בפרשת "ואלה אשר העמיד דוד על ידי שיר" ו,טז. אבל שלום בן קורא לא הזכיר שם; ואולי מבני הימן היה, וקצר היחש עד בן אביסף בן קרח:

7 ואחיו לבית אביו הקרחים על מלאכת העבודה שמרי הספים לאהל. רוצ' לומר: שומרי מזוזות בית קדשי הקדשים, כמו שהיו אבותיהם משפחת הקרחי – שהוא משפחת הקהתי – על הארן ועל הכפרת ועל פרוכת המסך במ' ד,ד ואי'; והוא מחנה יי'. והם היו שומרים המבוא שלא יכנס אדם לפנים, כמו שכת' עליהם עצמם "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש" במ' ד,כ:

8 ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים יי' עמו. רוצ' לומ': על משפחת הקרחי היה נגיד פנחס בן אלעזר לפנים בימי אבותיהם, כמו שהיה אלעזר אביו ממונה עליהם, כמו שאומ' "ופקדת משמרת" וגו' "אלעזר בן אהרן הכהן" הש' במ' ג,לב; ד,טז; ואחריו היה פנחס בנו נגיד גם כן עליהם, כי היה יי' עמו והיה גדול מבני איתמר – לפיכך היה נגיד כל ימיו עליהם. ויש מרבותי' ז"ל שאמרו פדר"א מז: פנחס זה אליהו; ואמת כי פנחס חיה ימים רבים, כי בימי פלגש בגבעה ראינו שהיה עדין חי, כמו שאמ' שם "ופנחס בן אלעזר" וגו' שו' כ,כח, והיה אז ליציאת מצרים יותר משלש מאות שנה, והוא היה מיוצאי מצרים. ודרשו רבותי' ז"ל ב"ר ס,ג כי נסתלקה ממנו שכינה על שלא התיר נדרו ליפתח; וזהו שאמ' "נגיד היה עליהם" – "הוא עליהם" אין כת' כאן אלא "היה עליהם". ואמ' "לפנים יי' עמו"; אמרו ירוש' יומא ה,א: "לפנים יי' עמו" – בימי זמרי מחה ובימי פלגש בגבעה לא מחה, כלומ': בימי זמרי היה יי' עמו, והיה כח בידו למחות ומחה, והיה כפרה לישראל שלא כלו בימי זמרי, כי היה יי' עמו והיה כח בידו למחות; אבל בימי פלגש בגבעה לא היה כח בידו למחות, כי לא היה יי' עמו, כי כמה אלפים מתו מישראל עד שלא נצחו לבני בנימן שו' כ,לה ואי'. ויש מפר' "ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם" אינו זה פנחס הכהן, כי זה פנחס היה לוי; וזהו שאמ' "לפנים יי' עמו", כלומ': זה פנחס אינו אותו פנחס שהיה לפנים, כי אותו היה יי' עמו והיה שורה עליו רוח הקדש, וזה לא היה כן, אבל גדול היה ונגיד על הלוים. והפי' הנכון הוא מה שפרשתי:

9 כלם הברורים וגו' המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם. דוד ושמואל תקנו משמרות כהנה ולויה, ותקנו שלא להיות פחות ממאתים ושנים עשר. ופי' "באמונתם": בקיומם, שיסדו וקיימו זה, על דרך "ומאמר אסתר קים" אס' ט,לב; וכן אומר כי הם יסדו וקימו הדבר שיהיה כן כל הימים. ואמונה לשון קיום הרבה ימצאו, כמו "וארשתיך לי באמונה" הו' ב,כב, "אמונה אמן" יש' כה,א, "והיה אמונת עתך" יש' לג,ו, ואחרים זולתם. ורבותי' ז"ל אמרו ירוש' סוכה כו,ב: "באמונתם" – אומנות גדולה היתה שם, שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה. ולא היו כל אלה מאתים ושנים עשר שומרים כאחד, אלא משבעת ימים לשבעת ימים היו באים כמו שהיו המשמרות קבועות. וזהו שאמ' "לבוא לשבעת הימים מעת אל עת עם אלה" להלן פס' כה; כי גם אלה היו בחצריהם יושבים, כמו שאמ' "המה בחצריהם התיחשם", כלומ': בחצריהם שנתּנו להם בימי יהושע. והיו מתיחשים כל אחד ואחד לבית אבותיו לדעת באי זו עיר ישבו אבותיו, והיו באים לירושלם למשמרות הידועות להם כמו שתקנו להם:

10 כי באמונה המה ארבעת גברי השערים. לא היו ארבעה לבד, אלא ארבעה גבורים ממונים על האחרים להיות שומרים השערים:

11 והם על המפתח ולבקר לבקר. פי': לפתח השערים בבקר בבקר; וו"ו "לבקר" כפ"ה רפה בלשון ישמעאל:

12 על מעשה החבתים. מעשה מחבת. והדגש תמורת הנח אשר ב"שרידים" יה' י,כ שהוא משקלו; וכן "כי שם ארם נְחִתִּים" מ"ב ו,ט ששרשו "נחת", והדגש בו תמורת הנח אשר ב"שרידים":

13 ואלה המשררים...פטורים. כלומ': היו יושבים בלשכות והיו פטורים משאר מלאכות, כי במלאכת השיר היו מתעסקים יומם ולילה:

14 ובגבעון ישבו וגו'. פרשה זו הזכיר למעלה ח,כט, והפסיק בענין הלוים והכהנים שישבו בירושלם על משמרותם; ועתה שב להזכירה להזכיר יחש שאול על הסדר וענינו היאך היה, וכי הוסבה המלוכה ממנו לדוד בן ישי. ומכאן ואילך הולך ומספר דברי מלכי יהודה על הסדר, זה אחר זה, עד הגלות: