רד"ק על דברי הימים א׳ ז׳

« רד"ק על דברי הימים א׳ ו׳:נ״ד רד"ק על דברי הימים א׳ ח׳:א׳ »

21 סנהדרין פתח ↗

וְאִם תֹּאמַר: אוֹתָן שָׁנִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַדֵּשׁ בָּהֶן אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִשְׂגַּב ה׳ לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא״, צַדִּיקִים מָה הֵן עוֹשִׂין? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם כְּנָפַיִם כִּנְשָׁרִים, וְשָׁטִין עַל פְּנֵי הַמָּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים״. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: יֵשׁ לָהֶם צַעַר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְקוֹיֵ ה׳ יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ״. וְנֵילַף מִמֵּתִים שֶׁהֶחְיָה יְחֶזְקֵאל? סָבַר לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר: בֶּאֱמֶת מָשָׁל הָיָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מֵתִים שֶׁהֶחְיָה יְחֶזְקֵאל עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה וָמֵתוּ. מָה שִׁירָה אָמְרוּ? ״ה׳ מֵמִית בְּצֶדֶק וּמְחַיֶּה בְּרַחֲמִים״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שִׁירָה זוֹ אָמְרוּ ״ה׳ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֱמֶת מָשָׁל הָיָה. אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה: אִם אֱמֶת, לָמָּה מָשָׁל? וְאִם מָשָׁל, לָמָּה אֱמֶת? אֶלָּא, בֶּאֱמֶת מָשָׁל הָיָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מֵתִים שֶׁהֶחְיָה יְחֶזְקֵאל עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת. עָמַד רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא עַל רַגְלָיו וְאָמַר: אֲנִי מִבְּנֵי בְנֵיהֶם, וְהַלָּלוּ תְּפִילִּין שֶׁהִנִּיחַ לִי אֲבִי אַבָּא מֵהֶם. וּמַאן נִינְהוּ מֵתִים שֶׁהֶחְיָה יְחֶזְקֵאל? אָמַר רַב: אֵלּוּ בְּנֵי אֶפְרַיִם שֶׁמָּנוּ לַקֵּץ וְטָעוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ״. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁכָּפְרוּ בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ״. רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין בָּהֶן לַחְלוּחִית שֶׁל מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ה׳״. רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁחִיפּוּ אֶת הַהֵיכָל כּוּלּוֹ שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה כׇל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכׇל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר סָבִיב וְגוֹ׳״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב״. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵלּוּ מֵתִים שֶׁבְּבִקְעַת דּוּרָא. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנְּהַר אֵשֶׁל עַד רַבַּת בִּקְעַת דּוּרָא, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע אֶת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בָּהֶן בַּחוּרִים שֶׁהָיוּ מְגַנִּין אֶת הַחַמָּה בְּיוֹפְיָין, וְהָיוּ כַּשְׂדִּיּוֹת רוֹאוֹת אוֹתָן וְשׁוֹפְעוֹת זָבוּת. אָמְרוּ לְבַעֲלֵיהֶן, וּבַעֲלֵיהֶן לַמֶּלֶךְ. צִוָּה הַמֶּלֶךְ וַהֲרָגוּם, וַעֲדַיִין הָיוּ שׁוֹפְעוֹת זָבוּת. צִוָּה הַמֶּלֶךְ וּרְמָסוּם. תָּנוּ רַבָּנַן: בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל: לֵךְ וְהַחְיֵיה מֵתִים בְּבִקְעַת דּוּרָא. כֵּיוָן שֶׁהֶחְיָיה אוֹתָן, בָּאוּ עֲצָמוֹת וְטָפְחוּ לוֹ לְאוֹתוֹ רָשָׁע עַל פָּנָיו. אָמַר: מָה טִיבָן שֶׁל אֵלּוּ? אָמְרוּ לוֹ: חַבְרֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ מְחַיֶּיה מֵתִים בְּבִקְעַת דּוּרָא. פָּתַח וְאָמַר: ״אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין מַלְכוּתֵיהּ מַלְכוּת עָלַם וְשׇׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: יוּצַק זָהָב רוֹתֵחַ לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁאִילְמָלֵא לֹא בָּא מַלְאָךְ וּסְטָרוֹ עַל פִּיו, בִּיקֵּשׁ לְגַנּוֹת כׇּל שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים. תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁשָּׁה נִסִּים נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְאֵלּוּ הֵן: צָף הַכִּבְשָׁן, וְנִפְרַץ הַכִּבְשָׁן, וְהוּמַק סוֹדוֹ, וְנֶהְפַּךְ צֶלֶם עַל פָּנָיו, וְנִשְׂרְפוּ אַרְבַּע מַלְכִיּוֹת, וְהֶחְיָה יְחֶזְקֵאל אֶת הַמֵּתִים בְּבִקְעַת דּוּרָא. וְכוּלְּהוּ גְּמָרָא, וְאַרְבַּע מַלְכִיּוֹת קְרָא. דִּכְתִיב: ״וּנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא שְׁלַח לְמִכְנַשׁ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״אִיתַי גֻּבְרִין יְהוּדָאִין״, וּכְתִיב: ״וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא חָזַיִן לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ וְגוֹ׳״. תָּנֵי דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה לֹא יְשַׁנֶּה אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִן הָרַבָּנוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְּשֵׁיהוֹן וְכַרְבְּלָתְהוֹן וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:

1 ולבני יששכר. למ"ד "ולבני" כלמ"ד "והשלישי לאבשלום" הש' לעיל ג,ב. למעלה ב,ג החל לספר ביחש השבטים, והפסיק בלוי וספר יחשם ומושבותם בעריהם; ועתה חזר ליחש השבטים ומספרם כאשר נמצאו בימי דוד מלך ישראל. ומה שהניח מהם שלא זכר הנה, זכר אותם עם האחרים כולם בספור באם אל דוד חברונה להמליכו דה"א יב,כד ואי'. ויחש דן ובניו לא זכר; ויש אומרים כי חשים בני אחר שזכר סמוך לבני נפתלי להלן פס' יב הוא רמז לחושים בן דן. ומנפתלי גם כן לא זכר יחשו כי אם בניו לבד להלן פס' יג; אולי לא מצא יחשם כתוב ולא נאמר לו בקבלה. או מה שהניח מן היחשים כלל באמרו בסוף "וכל ישראל התיחשו והנם כתובים על ספר מלכי ישראל" דה"א ט,א:

2 לתולע גבורי חיל לתולדותם. פי': לתולע היו אלה גבורי חיל משאר בניו חוץ מעזי, והיו עשרים ושנים אלף ושש מאות, ומבני עזי היו שלשים וששה אלף פס' ד. וזהו הטעם שאמ' כי הרבו נשים ובנים שם – לפיכך עלה מספרם כל כך; כי שאר בני תולע שהיו חמשה לא היה מספרם כי אם עשרים ושנים אלף ושש מאות, ומבני עזי היו שלשים וששה אלף לפי שהרבו נשים והולידו בנים רבים:

3 ואחיהם לכל משפחות יששכר. הם מאחי תולע: פואה, ישוב ושמרון:

4 בנימין בלע ובכר וידיעאל שלשה. יש מפרשי' כי מבני יששכר הוא זה בנימין, וכל התולדה עד "בני נפתלי" פס' יג, כי עוד יזכר בנימין אחר אשר דה"א ח,א. ויש לפרש כי על בנימין בן יעקב הוא אומ', והזכיר כאן קצת היחש, ובאחרונה זכר עוד עד יחש שאול מלך ישראל:

5 וידיעאל. הוא אשבל בר' מו,כא:

6 ובני בכר...וענתות. עיר ענתות אשר בארץ בנימין נקראת על שמו, שבנה אותה ענתות זה, כמו "ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך" בר' ד,יז:

7 ועלמת. כמו כן שם אדם ושם עיר בארץ בנימין; והיא הנקראת "בחורים". וכן תרגם יונתן "מבחורים" ש"ב יט,יז – "דמן עלמת":

8 ושפם וחפם בני עיר. הוא עירי שזכר, מבני בלע לעיל פס' ז:

9 חשים, מבני אחר. אחר זה לא נזכר, ואפשר שהוא אחד מן הנזכרים ויש לו שני שמות. ומה שספר היחש על דרך קצרה, כי עזרא מה שמצא ביחשים או מה שנאמ' לו בקבלה הוא שכתב:

10 בני נפתלי. לא זכר מיחשו כי אם בניו. ומה שאמ' בני בלהה – כמו שאמ' בתורה "אלה בני בלהה" בר' מו,כה ואע"פ שלא אמ' כן באחרים. ויש בו דרש כי לשבח בלהה זכרה, שברצון נשאת ליעקב, שאין בה "ותקח" כמו בזלפה בר' ל,ט, אלא "ותתן" בר' ל,ד:

11 בני מנשה אשריאל אשר ילדה. מן הנראה בתורה במ' כו,כט-לא כי אשריאל מבני גלעד בן מכיר בן מנשה, והוא היה הבן השלישי לו; ובהרבה מקומות מצאנו בזה הספר שזוכר בני הבנים בסדר הבנים, והֵנה גם כן זכר אשריאל בבני מנשה ואע"פ שהיה בן בן בנו. והקדימהו למכיר בנו לפי שמכיר היה בן פלגש, כמו שאמ' פלגשו הארמיה ילדה את מכיר אבי גלעד. ומה שאמ' "אשריאל אשר ילדה" ולא זכר היולדת, כן דרך הכת', כמו "אשר ילדה אותה ללוי במצרים" במ' כו,נט, "ואותו ילדה אחרי אבשלום" מ"א א,ו. ומה שזכר אשריאל ולא זכר האחרים – לפי שהם נזכרים בתורה במ' כו,כט-לה, ואחז דרך קצרה וזכר זה – אולי היה נכבד מאחיו ומשפחתו ידועה. ויש בו דרש: לפי שהיה שמו דומה לשם ישראל אביהם:

12 ומכיר לקח אשה לחפים ולשפים. רוצ' לומ': לקח אשה מהם; והם בני עיר שזכר למעלה פס' יב. ולמ"ד "לחפים ולשפים" ר"ל: ומכיר לקח אשה שהיתה אחות לחפים ולשפים; וזהו שאמ' ושם אחותו מעכה. ומה שאמ' "אחותו" ולא אמ' "אחותם" – חזר אל הנכבד מהם, והוא חפים שהקדימו לשפים; ומה שהזכיר "שפים וחפים" שם – על דרך התולדה:

13 ושם השני צלפחד. חוזר ל"בני מנשה אשריאל" אשר זכר פס' יד; ואשריאל הוא בן בן בן מנשה – שלישי לו, וצלפחד בן בן בן בן מנשה – רביעי לו. ואמ' "השני", ואם אינו שני לאשריאל, כי חפר אביו היה הבן הששי לגלעד ואשריאל היה השלישי במ' כו,כט-לג; אבל אמ' "השני" לזכירה, לפי שלא זכר כי אם אשריאל וצלפחד ובני שמידע שזכר באחרונה להלן פס' יט. וזכרו במקום חפר אביו לפי שלא היה לו בן הגון ונכבד כמהו אלא צלפחד, ובמקומו היה לשם; כי לא נזכרו האחרים. ולצלפחד לא היו לו כי אם בנות, אבל לחפר היו בנים אחרים, כמו שאומ' ביהושע "נחלה בתוך אחי אביהן" יז,ד, ואמ' בתורה "לבני דודיהן לנשים" במ' לו,יא:

14 ובניו אולם ורקם. חוזר לפֶרֶש, או לשֶרֶש הקרוב:

15 אלה בני גלעד בן מכיר בן מנשה. חוזר לאשריאל ולצלפחד שזכר; אומ': אע"פ שזכרתי אותם בבני מנשה, בני גלעד בן בנו היו:

16 ואחתו המלכת. אחות גלעד; והיתה מולכת בקצת הארץ אשר לגלעד. ואע"פ שלא נזכר בתורה ובנביאים, ידוע היה אצלם בקבלה. ולפי שהיתה אשה גדולה זכר תולדתה:

17 ויהיו בני שמידע. לא היה צריך לזכור כי שמידע בן גלעד, כי ידוע הוא מן התורה במ' כו,לב; וזכר בניו, והם אחין ושכם ולקחי ואניעם. ושכם זה אינו הנזכר בתורה במ' כו,לא, כי אותו הוא אחי שמידע, וזה בנו:

18 ובני אפרים שותלח. כמו שנזכר בתורה במ' כו,לה. וברד הוא בכר הנזכר בתורה שם, ותחת הוא תחן שם; ומכאן ואילך הם בני בנים. ואולי כל הנזכרים מלבד שותלח הם בני בנים:

19 והרגום אנשי גת הנולדים בארץ. יש מפר' כי לפיכך אמ' "הנולדים בארץ" – לפי שהם אנשי גת היו נולדים בארץ והיו יודעים מוצא הארץ ומובאיה, והם בני אפרים נכנסו בארץ לקחת מקניהם ולא ידעו הדרכים, והם בני גת ארבו להם והרגום. ויש מפרשי' כי אמ' "הנולדים בארץ" לפי שהיתה גת אחר כן לישראל; אמר כי בני גת הנולדים בארץ, והם הפלשתים, הם שהרגום. ולפי דעתי כי "הנולדים בארץ" שב לבני אפרים; ולפי שזכר בבני אפרים הנולדים במצרים, והם בניו ובני בניו כמו שאמ' "וירא יוסף לאפרים בני שלשים" בר' נ,כג, אמ' כי בני אפרים הנולדים בארץ – שהוליד הוא בארץ – ירדו לארץ גת לקחת מקניהם והרגום אנשי גת. וזה היה במדבר; כי בארץ ישראל לא יכול להיות, לפי שאמ' "ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים" להלן פס' כב, ואפרים לא נכנס לארץ, כי לא נכנסו מיוצאי מצרים מבן עשרים שנה ומעלה כי אם יהושע וכלב במ' יד,כט-ל. לפיכך אני אומר כי המעשה הזה היה במדבר או בארץ הגלעד, ועדין אפרים חי; כי זה יכול להיות, כי מכיר בן מנשה היה מכובשי ארץ גלעד יה' יז,א, והנה בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף בר' נ,כג. ומה שמוכיח הפיר' הזה, כי תמצא מספר בני אפרים בצאתם ממצרים כשנמנו במדבר סיני בשנה השנית ארבעים אלף וחמש מאות במ' א,לג, וכשנמנו בכניסתן לארץ בערבות מואב בשנת הארבעים לא היו אלא שנים ושלשים אלף וחמש מאות במ' כו,לז; ואלו שמונת אלפים שחסרו במדבר הם שהרגו בני גת. ורבותי' ז"ל דרשו ב' סנה' צב,ב כי זה היה קודם יציאת מצרים, שמנו את הקץ וטעו, ויצאו בלא עתם וקרה להם זה:

20 ויבאו אחיו לנחמו. פי': קרוביו ומיודעיו:

21 כי ברעה היתה בביתו. כי מעת שלקחה קרה לו המקרה הרע הזה שהרגו אנשי גת את בניו:

22 ותבן את בית חורון התחתון ואת העליון. הם הנזכרים בספר יהושע בנחלת בני אפרים טז,ג,ה:

23 ואת אזן שארה. שם העיר "אזן". ואולי היה אזן אחר לפיכך היו מיחשים זה אל שארה שבנתה אותו:

24 ורפח בנו ורשף. שב לסדר התולדה שהזכיר בבני אפרים לעיל פס' כ-כא, והפסיק במעשה אנשי גת, ועתה חזר והשלים היחש עד יהושע:

25 ועל ידי בני מנשה. ועל מקומות בני מנשה, כמו "איש על ידו" במ' ב,יז; רוצ' לומ' כי סמוך לערי בני מנשה, שהם בית שאן ובנותיה תענך ובנותיה וכו', סמוך להם היו ערי אפרים, כמו שאמר בספר יהושע יז,ח-יא:

26 בני אשר...הוא אבי ברזית. מלכיאל הוא אבי ברזית:

27 וחבר הוליד את יפלט...ראשי הנשיאים. ואף לנשיאי השבט היו ראשים מרוב גבורתם. או יהיה "ראשי" כמו "ראשים", וכמהו רבים, ורוצ' לומ': הם הראשים הנשיאים:

« רד"ק על דברי הימים א׳ ו׳:נ״ד רד"ק על דברי הימים א׳ ח׳:א׳ »