1אלה בני ישראל. והחל ליחש בני יהודה, כי עקר הספר על מלכי יהודה:2ובני זרח זמרי. הוא זבדי בן זרח הנזכר בספר יהושע ז,א:3ובני כרמי עכר. ואע"פ שלא זכר כרמי, ידוע היה כי כרמי בן זבדי – הוא זמרי שזכר – וכן מנהג זה הספר בספור היחשים במקומות. ועכר הוא עכן, אלא שקראו "עכר" לגנאי כי עכר ישראל:4ובני איתן עזריה. כמו "ובני דן חושים" בר' מו,כג, "ובני פלוא אליאב" במ' כו,ח. ולא הזכיר יחש הימן וכלכל ודרדע; אולי לא מצאם. או קצר ביחש זרח כי לא באה ממנו המלוכה, וחזר ליחש חצרון בן פרץ כי משם יצאה המלוכה:5ואת כלובי. הוא כלב בן חצרון שמזכיר למטה פס' יח:6את נחשון נשיא בני יהודה. לכבוד דוד כתב כן, להודיע שאף נחשון זקנו היה נשיא:7ואישי הוליד. באל"ף וביו"ד אחד, כי אותיות אהו"י מתחלפות:8ושמעא השלשי. הוא שמה הנזכר בספר שמואל ש"א טז,ט:9דויד השבעי. כתב ר' יונה כי הוא כמו "השמיני", שהרי שבעה בנים היו לו מלבד דוד, כמו שאמ' בספר שמואל "ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל" ש"א טז,י, ואחר כך אמ' לו "התמו הנערים" ש"א טז,יא, ואמר "עוד שאר הקטן" שם. ועוד, כת' "ולו שמנה בנים" ש"א יז,יב. הנה כי שמנה בנים היו, ודוד היה השמיני; אם כן "דוד השביעי" רוצ' לומ': השמיני. ולא יתכן זה ההפך! אבל הנכון שיתכן שהיה לישי בן מאשה אחרת, ובספר שמואל מנה אותם כלם בכלל שאמר "שבעת בניו", ואמ' "עוד שאר הקטן"; ובכאן זכר השבעה שהיו מאם אחת עם דוד. וכן פרש אותו החכם ר' אברהם בן עזרא ספר צחות עב,א. ויש אומ' כי מת הבן האחר. ובמדרש מדרש תהלים קיט,פא כי הבן השמיני היה שמו אליהוא, והוא הנזכר בנגידים שהקים דוד ליהודה: "אליהוא מאחי דוד" דה"א כז,יח. והוא היה קטן מדוד; ומה שאמ' "ודוד הוא הקטן" ש"א יז,יד – על שהיה מקטין עצמו קראו "קטן":10יתר הישמעאלי. הוא יתרה הישראלי הנזכר בספר שמואל ש"ב יז,כה, וקראו "ישמעאלי" לפי שגר בארץ ישמעאל. ולפיכך קראו "ישראלי", שלא יחשב אדם לפי שקראו "ישמעאלי" שהיה מזרע ישמעאל – אלא מזרע ישראל היה:11וכלב בן חצרון. יש מרבותינו ז"ל ב' סוטה יא,ב שאמרו כי הוא כלב בן יפונה; ולמה נקרא שמו "בן יפנה"? שפנה מעצת מרגלים. ומה שאמ' גם כן "עתניאל בן קנז אחי כלב" יה' טו,יז, אמרו כי אחיו היה מאמו, ולא שהיה כלב בן קנז, אלא חורגו שהוא בן אשתו. ואמרו: דיקא, דכת' "הקנזי" במ' לב,יב ולא כת' "בן קנז". ולא יראה כן לפי פשטי הפסוקים; כי לפי פשטי הפסוקים נראה כי כלב זה היה מבני חצרן הראשונים, ואומ' להלן פס' כא כי אחַר לקח בת מכיר והוא בן ששים שנה. ואם כמו שאמרו רבותי' ז"ל כי היה כלב בן יפנה, כשהוליד חצרון כלב היה חצרון בן מאה ושבעים שנה; כי כלב אמר "בן ארבעים שנה אנכי בשלח אותי משה עבד יי'" הש' יה' יד,ז, וזה היה בשנה שניה שיצאו ממצרים, וחצרון היה מבאי מצרים:12הוליד את עזובה אשה ואת יריעות. ואחר כן אמ' "ותמת עזובה..." להלן פס' יט, ואומ' ואלה בניה; נראה כי נשיו היו, ונראה כי בנותיו היו! וכן אמרו רבותינו ז"ל: וכי יש אדם מוליד את נשיו? ודרשו בו עניינים. ולפי דעתי כי "את" זה כמו "מן", וכן "כצאתי את העיר" שמ' ט,כט, ואחרים זולתו; וכן פיר' הפסוק: וכלב בן חצרון הוליד מן עזובה אשתו ומן יריעות – שתיהן היו נשיו ומשתיהן היו לו בני'. וקצר התולדה ולא זכר אלא בני האחת, והיא עזובה, ועליה אמר "ואלה בניה"; וכאשר מתה עזובה, לקח לו כלב אשה אחרת שמה "אפרת" להלן פס' יט:13ואחר בא חצרון. מה שאמר והוא בן ששים שנה כי הנשים שזכר לקחם קודם זאת, ואחר כן, כשהיה בן ששים, והוא זקן, לקח בת מכיר וכו'. וכל אלה התולדות במצרים היו, שהרי חצרון היה מבאי מצרים:14ושגוב הוליד את יאיר. הנראה מן התורה במ' לב,מא; דב' ג,יד כי יאיר היה משבט מנשה, והוא שלקח הערים בארץ הגלעד וקרא אתהם "חוות יאיר" על שמו. וכל הספור ספר הנה גם כן, להודיע כי זה היה יאיר הנזכר בתורה. וכאן מיחש אותו אל שבט יהודה – וכן היה; ומה שאמ' בתורה "בן מנשה" שם – ממשפחת האם, כי אם אביו היתה בת מכיר בן מנשה. ולפי שלקח יאיר הערים בארץ הגלעד, נשאר שם עם שבט אמו, והיו לו הערים ההם לנחלה דב' שם. ורבותינו ז"ל אמרו ב' ב"ב קיב,א כי אין זה יאיר הכתוב בתורה; אלא זה יאיר בן שגוב לקח אשה בארץ הגלעד ומתה וירשה, ומירושת אשתו היו לו אלו עשרים ושלש ערים:15ויקח גשור וארם. הודיע כי אלה הערים אשר לקחם יאיר לקחום מיד בני בניו גשור וארם שהיו מהאמות, והיו שכניהם כמו שאמ' "עד גבול הגשורי והמעכתי" דב' ג,יד:16כל אלה בני מכיר אבי גלעד. פי': כל אלה הערים היו לבני מכיר אבי גלעד, כלומ': לבני בת מכיר, והוא חסר למ"ד השמוש. וכן "שני...שרי גדודים היו בן שאול" ש"ב ד,ב, כלומ': "לבן שאול", ורבים כמהו חסרי למ"ד השמוש. ומכאן אמרו רבותינו ז"ל ב' יבמות סב,ב: בני בנים הרי הם כבנים, ואפילו בני בנות; ואינו עומד דבר זה לענין הדין. והם פרשו "בני" כמשמעו, לא כמו שאנו מפרשים אותו שהוא כמו "לבני". והנכון כמו שפרשנו, כי אם היה אומר על הבנים, מהו "כל אלה" – והוא לא זכר אלא שגוב ויאיר? אלא על הערים אמר – "ששים עיר" שזכר. ואפשר כי מה שזכר עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד הם בכלל ששים עיר שזכר, שגם אלה ששים עיר בארץ הגלעד הם; ובאמרו "עשרים ושלש" לעיל פס' כב – על הערים הגדולות, ובאמרו "ששים" – עם בנותיהם:17ואחר מות חצרון בכלב אפרתה. יש אומרים כי על שם כלב ואשתו קראו את העיר "כלב אפרתה"; ואם כן, חצרון היה מבאי הארץ ובארץ ישראל מת. ורחוק הוא זה הפירוש שחיה חצרון יותר ממאתים וחמשים שנה. ולפי דעתי כי פרושו: בעת שלקח כלב בנו אפרתה אשתו, באותה העת מת חצרון:18ואשת חצרון אביה. לפי שאמ' כי בעת זקנתו לקח בת מכיר, הודיע כי בעת שמת היתה לו אשה אחרת ושמה "אביה", וילדה לו את אשחור אבי תקוע – אפשר בחייו, או לאחר מיתתו:19ויהיו בני ירחמאל. הזכיר תחלה יחש רם בן חצרון פס' י-יז כי הוא העקר לספר משפחת דוד, ואחר כן הזכיר יחש כלב בן חצרון אחר רם פס' יח-כ, ועתה שב להזכיר יחש הבכור, והוא ירחמאל:20ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה. לפי פשט הפסוק ישראלית היתה, אלא אמ' "אחרת" לפי שזכר הראשונה. או אפילו תאמר שהיתה פלגש כמו "בן אשה אחרת אתה" שו' יא,ב, אבל מישראל היתה. ורבותי' ז"ל ירוש' סנה' יא,ב דרשו כי גויה היתה; לכך הזכיר "ושמה עטרה" – שלקחה להתעטר בה, כי בת גדולים היתה. ומכאן אמרו: אל תאמן בגר עד עשרים וארבע דורות, כי עשרים וארבע דורות מעטרה עד ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, שהרג גדליה בן אחיקם מ"ב כה,כה; ואלו הן: עטרה, אונם, שמי, נדב, אפים, ישעי, שישן, בת שישן, עתי, נתן, זבד, אפלל, עובד, יהוא, עזריה, חלץ, אלעשה, ססמי, שלום, יקמיה, אלישמע, נתניה, ישמעאל, עם ירחע אבי עתי שהיה עבד – הם עשרים וארבעה:21וימת סלד לא בנים. בלא בנים:22ולא היו לששן בנים. והלא אמ' "ובני שישן אחלי" לעיל פס' לא! אלא שמת אחלי בחיי אביו, ולא נשאר ממנו לא בן ולא בת:23ולששן עבד מצרי ושמו ירחע, שגדל עמו והיה בן ביתו כמו אליעזר עבד אברהם, ונתן לו את בתו אחר ששחררו. ודרך דרש כי מן השם למדו שעשאו בן חורין, כי "ירחע" – "עבד חרי": העי"ן – "עבד", ו"ירח" – "חרי" בהפך. מכאן אמרו: בתך בגרה, שחרר עבדך ותנה לו. ואע"פ ששחררו עבר על התורה כשנתן לו בתו, כי מצרי ראשון היה ר' דב' כג,ח-ט. ומכאן אמרו ירוש' הור' יט,א: אל תאמן בעבד עד שיתסר דרי, כי שש עשרה דורות מן ירחע עד ישמעאל בן נתניה:24ובני כלב אחי ירחמאל. ספר יחש ירחמאל, ובא להשלים יחש כלב מה שלא נכתב למעלה פס' יח-כ:25מישע בכרו. כי אשר זכר למעלה שם לא היו בניו הראשונים, אלא הקדימם; אולי היו החשובים מבניו. וכן הבנים שהיו לו מן אפרת, לכבוד בצלאל. וזהו שאמ' למעלה "ואלה בניה" פס' יח; כלומ' כי לו כבר היו לו בנים, אבל אלה היו לו מן עזובה:26הוא אבי זיף. זיף היה ידוע; לפיכך אמ' "אבי". וכן "מכיר אבי גלעד" לעיל פס' כא, ואחרים רבים. ואולי "זיף" שם העיר יה' טו,כד נקראת על שמו. ויש מפרשי' "אבי זיף" – שר זיף, כלומ' כי מישע היה אדון ושר העיר הנקראת "זיף"; והראשון נכון:27ובני מרשה אבי חברון. לפי דעתי כי הוא חסר "זיף", ולפי שהזכירו בסמוך סמך על המבין והניחו, והוא כאלו אמר "ובני זיף מרשה אבי חברון":28ובני יהדי. הוא אחד מן הבנים שהזכיר, ושני שמות היו לו:29פילגש כלב מעכה ילד. "ילד" אינו חוזר למעכה, כי היה אומ' "ילדה", אלא לכלב, כאלו אמר "פלגש כלב מעכה וילד ממנה שבר ואת תרחנה":30אלה היו בני כלב בן חור. פי': אלה שמספר עתה, שובל והאחרים, היו בני כלב בן חור, והוא בן בנו של כלב בן יפונה. ולפי שיחש למעלה אורי בן חור פס' כ, אמ' עתה כי עוד היה לו בן אחר לחור ושמו "כלב", ואלה היו בניו:31אבי קרית יערים. יש מפרשי': אדון קרית יערים, וכן "אבי בית לחם" להלן פס' נא, "אבי בית גדר" שם. ויתכן לפרש "אבי" כמשמעו, פירוש: אבי קרית יערים, כי כל בני קרית יערים היו בניו ובני בניו, וכל אותה העיר נתישבה מבניו; לכך כללן ואמ' "אבי קרית יערים". וכן "אבי בית לחם", "אבי בית גדר":32הראה חצי המנחות. יש מפרשי' שהיה מושל על עיר ששמה "מנחת" הנזכרת למטה דה"א ב,נד; ח,ו, ופי' "הרואה" – רואה ענין העיר ומושל עליה. ויש מפרשים שהיה מושל על חצי ירושלים שנקראת "מנוחה". ויש מפרשים שהיה רואה וממונה על חצי המנחות הבאות לירושלים מאת כל הגוים. ועוד יש פרושים אחרים לא ראיתי לכתבם, וגם אלו אשר כתבתי לא ישרו בעיני. והנראה בעיני כי "הרואה חצי המנחות" הם שמות בני שובל, בנים אחרים לבד אשר ישבו בקרית יערים, ושם האחד "הרואה" ושם האחר "חצי המנוחות". ואין לתמוה על צרוף שמות בני אדם שידמה ענין, כי הנה צרף "גדלתי ורוממתי" דה"א כה,ד שידמה ענין, והם שמות בני אדם; ואחרים מלבד אלה:33ומשפחות קרית יערים היתרי והפותי. פי': כל בני קרית יערים, שהיו בני שובל, היו חלוקים לאלה המשפחות, ואלה הנזכרים ראשי המשפחות. כל משפחה מתיחשת אל בית אב שלה, כמו "לימנה משפחת הימני...לבריעה משפחת הבריעי" במ' כו,מד, וכן כלם:34מאלה יצאו הצרעתי והאשתאלי. צרעה ואשתאול שני מקומות בארץ יהודה, ויצאו אנשים ממשפחות קרית יערים ובנו שתי מקומות אלו וישבו אותם, והיו לשתי משפחות נקראו "צרעתי" ו"אשתאולי". ואף על פי שכתוב "ותחל רוח יי' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול" שו' יג,כה, לא היה משבט דן, כי אם משבט יהודה – כמו קרית יערים – אלא שבני דן חנו באותם המקומות עד נפלה להם נחלה; לפיכך נקרא "מחנה דן". וכן כתוב "ויעלו ויחנו בקרית יערים אשר ביהודה על כן קראו למקום ההוא מחנה דן עד היום הזה הנה אחרי קרית יערים" שו' יח,יב:35בני שלמא בית לחם. כמו שפרשנו פס' נ "שלמא אבי בית לחם" פס' נא; ועוד מבניו משפחה אחרת שמה "נטופתי":36עטרות בית יואב. גם הוא שם משפחה; או שם עיר, כמו "עטרות שופן" במ' לב,לה, וכל אותה העיר הית' מבניו:37וחצי המנחתי הצרעי. גם כן שם משפחות:38ומשפחות ספרים ישבי יעבץ. כלומ': גם אלה המשפחות היו מבני שלמא:39ספרים. שהיו סופרים ומלמדים, והיו יושבי עיר ששמה "יעבץ". אפשר שיעבץ בנה אותה ונקראת על שמו:40תרעתים שמעתים שוכתים. שמות משפחות. ויש הרבה דרשות בשמות האלה, ואם באנו לדרוש כל השמות למה נקראו כן, לא יכילם ספר; ואין לנו אלא מה שנמצא כת'. כי כל השמות היו על ענינים ידועים אצלם, כמו שכתוב במקצתם; ואין לנו לחפש אחר אותם שלא נכתבו עניניהם:41המה הקינים. מצאתי כן בספר מדויק – "הקינים" בצר"י הקו"ף. ובספרים אחרים גם כן מדויקים מצאתי הקו"ף בחר"ק; והמסרה עליו "לית, וחד 'קִינים והגה' יח' ב,י". והקינים הם כמו כן שם משפחה ידועה; ויש מפר' שהיו צורפים מתרגום "ויתנהו לצורף" הש' שו' יז,ד: "ויהביה לקנאה". ורבו' ז"ל ב' סוטה יא,א אמרו כי הם מבני קיני חותן משה, ונתערבו במשפחות יהודה ונתיחשו עמם:42מחמת אבי בית רכב. והם משפחת בית הרכבים הנזכר בספר ירמיה לה,ב, ושם אב המשפחה ההיא "חמת".
