בטא האתר בפיתוח
כניסה עם Google

פירושים על גילוי וכיסוי בלשון י״ט

מהדורה: מסכת גלוי וכסוי בלשון עם פירוש עלי באר מאת עלי אלון ויריב בן אהרון. המדרשה אורנים, 2001

« פירושים על גילוי וכיסוי בלשון ט״ו פירושים על גילוי וכיסוי בלשון ל״ד »
מקור: גילוי וכיסוי בלשון י״ט
מפרשים:
1 אדם הראשון ח.נ.ב: דברים שבע"פ, כרך ב' עמ' ק"פ האדם הקדמוני, הטבעי והבריא, לא חשב כלל ע"ד יחוסיו אל השירה. השירה היתה באה אליו ברגע של אין־ברירה, בשעת תגבורת הרגש, והיתה קורעת ותולשת ממעמקי נשמתו את הבטויים היותר מתאימים למצב נפשו ונותנת לו הבעה. לפעמים מלת קריאה אחת מביעה איזו הרגשה באופן יותר מוצלח מאשר כמה וכמה מלים. ביחוד מגעת השירה לידי מדרגה יותר עליונה של רצינות בשעה שהיא באה לכבוש. לעולם יש ברגעי המלחמה נקודה עמוקה אחת המביאה את הנצחון. ודוקא ברגעי הכבוש של השירה, אם תמצא לומר כך, מתרוממת הלשון למצב של פראות, המתנגד לכל מה שהוא קבוע ועומד עד אותו הזמן. יחד עם הפסקת היצירה התנ"כית – הופיעה האגדה העממית. הלשון ירדה, והנה בא הקליר ולחם עם ירידתה עד שכבש בשבילה מעמד חדש, הוא הרים אותה משפלותה והכין את הדרך אל הפיוט. הוא השתמש בכל הסגנונים, לא השגיח גם בדקדוק. נדמה כאלו שב הכלל תהו ובהו, אבל כל זה היה בשעת כבוש. כל הזרות שבפיוטו – היא פרי ההתאמצות היותר גדולה להוציא את השירה ממדרגת שפלותה.
« פירושים על גילוי וכיסוי בלשון ט״ו פירושים על גילוי וכיסוי בלשון ל״ד »