חידושי חתם סופר על חולין פ״א

1 ניתקו לעשה פירש"י מנותק ממש ותוס' הקשו שזהו לר' ירמי' דיומא ואביי פליג ולא קיי"ל כוותי' ע"ש והתם בזבחים קי"ב ע"ב פירש"י כתוס' דשמעתין. אבל הדבר צ"ע דהא איתא בת"כ דקרינן ומיום השמיני והלאה ירצה ואו"ב לא תשחטו פי' ירצה קאי לפניו איום השמיני ואלאחריו ואו"ב ולהא אצטריך הך קרא ואל"ה לא הוה שייך לומר שהוא בכלל מחוסר זמן כלל ואינו נכנס בכלל כל שפסילו בקודש וכן יש להבין לקמן קט"ו ע"א תוס' ד"ה מדאסר רחמנא וכו' ע"ש וא"כ מנ"ל שנתקו הכתוב מלאו לעשה דלמא אדרבא הכא גלי רחמנא שהוא בכלל פסול ומעתה נכנס בכלל כל שפסילו בקודש מיהו למסקנא א"ש דר' זירא דהאיכא קרא אחריני בבכור כן תעשה לשורך וגו' וא"כ משם נדע פסילו וקרא דר"ז להוציאו מלאו ולהכניסו בעשה וא"ש אבל הכא בשמעתין דלא אסיק אדעתי' הך קרא דוכן תעשה לשורך ק' אדמקשה לב"ז מרומי' דר' אפוטריקא. טפי ה"ל להקשות מהנ"ל אע"כ דלא הו"מ להקשות משום דאפשר ניתוק דר"ז כפירש"י בשמעתין דמנתק ממש קאמר וה"א ס"ל כר' ירמי' ביומא דנבלה דמייתי תוס'. ואע"ג דאצטריך לגופי' מ"מ מנותק הוא לעשה כמו כל ניתוק. אבל מר' אפוטריקא פריך שפיר דלא הוה עשה כלל וא"כ פירש"י דהכא מוכרח לפי הס"ד ובזבחים פירש"י לפי המסקנא:

2 ודע דר"ז דשמעתין אינינו ר"ז ור' ירמי' דהתם בזבחים קי"ב עיין תוס' מנחות מ' ע"ב:

3 דר' אפוטריקא רמי וכו' הקשינו הרב הגאון מוה' אברהם בינגא סג"ל אבד"ק ווירצבורג מ"ט לא הקשה רומיא דידי' אקרא דמוקדם בפ' משפטים גבי בכור ז' ימים יהי' עם אמו וביום השמיני תתנו לי והתם לא שייך לתרוצי לילה לקדושה הא בכור מרחם קדוש. מיהו לזה י"ל כיון דהתם כתיב כן תעשה לשורך לצאנך ומיני' ילפינן צאנך למעשר בהמה בבכורות נ"ו ע"א א"כ שייך שפיר לילה לקדושה שיכנס לדיר להתעשר ולזה עוררני תלמידי הרב הדיין מה' זלמן ב"ה נ"י אבל עכ"פ ק' דה"ל להקשות אפסוק דפ' משפטים דמוקדם. והי' נראה לומר דמקרא דמוקדם דעיקרו אבכור קאי ליכא רומי' כיון דבכור מרחם קדוש. ובקדשים קיי"ל הלילה הולך אחר היום כדלקמן סוף פרקין א"כ ליכא רומי' דשבעת ימים יהי' עם אמו מסיימים בעלות השחר דיום דשמיני ושייך שפיר וביום השמיני כעלות השחר תתנו לי וליכא רומי' אבל מקרא דשור או כבש או עז כי יולד דמיירי מחולין שפיר רמי קראי אהדדי. ומיהו למסקנא דמסיק לילה לקדושה יום להרצאה. אמרינן גם קרא דפ' משפטים הכי פירושא וקאי אמעשר בהמה דבליל ז' נכנסים לדיר להתעשר וא"ש:

4 לילה לקדושה יום להרצאה. העלו תוס' דפסול בלילה משום שעדיין לא הגיע לזמנו ומשו"ה אם עלה ירד טפי מבשאר לילות והקשה בטה"ק בזבחים י"ב ע"ש א"כ מ"ט מותר לאכול בהמה בליל ג' כמבואר בשבת קל"ד ע"א אי אתרחיתן עד לאורתא הוה אכלינן מיני' משמע כבר יצא מספק נפל ואמאי והא עדיין מחוסר זמן הוא עד עלות השחר ביום ח' ורש"י התם נשמר מזה שבאמת בלילה כבר ראוי להקרבה אלא אין מקריבין קרבן בלילה אבל להתוס' ק'. ונלע"ד גם להתוס' מוכרח דנהי דהוה מחוסר זמן להקרבה מ"מ מס' נפל יצא דאלת"ה איך נכנס לדיר להתעשר בלילה הלא אפי' טרפה אינו פוטר כדכתיב כל אשר יעבור מכ"ש נפל אע"כ מוכח מזה דיצא מתורת ס' נפל. וגם על שיטת רש"י הקשה כיון דס"ל דבלילה כבר הגיע זמן הקרבתו רק מפני שאין מקריבין קרבן בלילה א"כ מנ"ל להוכיח דלילה אין מחוסר זמן מדנכנס לדיר להתעשר תיפוק לילה זמנו הוא. ולק"מ דהוא גופי' מחוסר זמן הוא ביום צוותו ולא בלילה וכל השנה כולה הוה כל לילה מחוסר זמן ולולי דאין לילה מחוסר זמן לא הי' נכנס לדיר להתעשר בשום לילה מכ"ש בליל ז' ומדנכנס לדיר ש"מ לילה לאו מחוסר זמן:

5 דאמר רבא היא חולין ובנה שלמים וכו' הקשני תלמידי הרב המופלג מו"ה איציק פרענקל ני' אבד"ק קראלא יע"א הא רבא ס"ל התראת ס' שמי' התראה במס' מכות גבי אונס שגירש ע"ש סוגיא דבטלו ולא בטלו. והשבתי לו עפ"י מ"ש הרמב"ם פ"ה מה' שבועות לחלק היכי שהלאו מפורש הוה התראת ס' שמי' התראה והכ"מ ולח"מ נדחקו בכוונתו ונ"ל כפשוטו היכי שעבר על לאו מפורש אעפ"י שאפשר לתקנו כגון שעבר על לא תקח האם על הבנים אעפ"י שיכול לתקנו מ"מ עכשיו עבר על לאו מפורש וליכא התראת ספק משא"כ בשבועה בשאוכל איסורא אינו עובר על שום איסור אלא אם שוב יאכל התנאי ועשה איסור למפרע זה הוא לאו שאינו מפורש ולא שמי' התראה. וה"נ הרי לפנינו מקטל קטלי' אלא שאם יזרוק הדם יהיו איסור למפרע ובזה לכולי עלמא לא שמי' התראה:

6 ועיין תוס' יבמות פ' ע"א דבדבר דעבידא לאיגלוי אמרינן שמי' התראה וה"נ הרי סופו לאיגלוי אם יזרוק הדם. מ"מ כבר כתבתי במקום אחר דתוס' יבמות סמוכים אתוס' נדה ס"פ יוצא דופן דבעינן נמי דרובא הכי איתא והתם נמי רוב המתאחרים להביא שערות יולדו בהם סי' סריס כמ"ש ב"ש סי' קכ"ה סקי"ט אלא דלא סגי בסברת רוב לחוד משום שהקשו מהכה את זה וחזר והכה את זה והתם נמי רוב נשים לט' יולדת לכן חידשו דבעינן גם עבידא לאיגלוי. וא"כ הכא ליכא רוב אדרבא רוב פעמים לא מוזרק דם של או"ב דהא איסורא עביד וק"ל:

7 השוחט ונתנבלה בידו פטור משום או"ב. אריכות הלז צריך יישוב מ"ט לא תני בקיצור פטור ומאי הי' לו לומר משום או"ב פשיטא דהא בהא מיירי:

8 ורשב"ל סבר כיון דכי אתרי בי' פטור כי לא אתרי בי' נמי פטור וצ"ע עכ"פ דבר זה שאמר רשב"ל תינוקת של בית רבן יודעין זה. ודוחק לומר דהיא גופי' קמ"ל ר"ל דאפי' בלא אתרי בי' פטור דא"כ עיקר חסר מדברי ר"ל שהרי לא הזכיר דמיירי מלא אתרי בי'. וצ"ל דס"ל לר"ל דפשטי' דמתניתין ע"כ בלא אתרי בי' דאל"ה הו"ל שחיטת מומר דנבלה ואינה שחיטה כלל אפי' לרבנן דר"ש כמו נתנבלה בידו וראי' זו מייתי ר"ן לעיל י"ד ע"א ורוצה להוכיח מהכא דבפעם ראשון אינו נעשה מומר באותה שחיטה ע"ש בחי' ר"ן על חולין. וא"כ ר"ל ס"ל בפ"א נמי נעשה מומר וא"כ הי' ק' לי' ק' הנ"ל וע"כ מתניתין בלא אתרי בי' אמנם תוס' לעיל י"ד ע"א ד"ה השוחט בשבת מוכיחים מדברי ר"ל עצמו דבפ"א אינו נעשה מומר מדאמר ר"ל לעיל ל"ט ע"א השוחט את הבהמה לזרוק דמה לע"ז ע"ש אמנם בחי' רשב"א שם ל"ט ע"א דחה ראי' זו ע"ש וא"כ הך דינא אי בפ"א נעשה מומר הוא פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בשמעתין אבל מטעם תקרובות ע"ז דהיינו זבחי מתים לא הוה אלא שחיטה שאינה ראוי' שהרי אסורה בהנאה אבל שחיטה הוה לטהרה מידי נבלה ואי מטמא משום תקרובת הא דמטמא אם טומאתה דאורייתא אבל משום נבלה לא ומילתא אחריתי הוא כאלו נגעה במת ולא מטעם נבלה כי השחיטה מוציאה מטומאות נבלה ולא הוה כנוחר. אבל מטעם שחיטת מומר צריכין לכל מה שכתבנו:

9 כיון דאלו אתרו בי' פטור וכו' כ' תוס' דנפקא מהקישא דתני דבי חזקי' וצ"ל אע"ג דמהך ברייתא דתני דבי חזקי' אידחו דברי רב דימי התם בכתובות ל"ה והכא לרב דימי קיימינן. מ"מ ס"ל תוס' דודאי לרב דימי לא מסברא אמר ר"ל לפטור שוגג אע"כ גם לרב דימי טעמי' דר"ל מהך הקישא ולא ידע רב דימי מברייתא דתנא דבי חזקי' והוה ס"ל ר"י ור"ל פליגי בהך הקישא ור' יוחנן לית לי' הקישא ואהא מייתי התם ש"ס ברייתא דחזקי' שהוא רבו של ר"י תני הך הקישא ובודאי לא יחלוק ר"י אהא אע"כ ליתי' לדרב דימי דפליגי ר"י ור"ל בהא אבל לעולם גם לרב דימי נפקא לר"ל מהך הקישא ושפיר הקשו תוס' אפירש"י ב' ק' תוס':

10 אמנם נ"ל רש"י נשמר מזה וכ' בד"ה חייבי מיתות שוגגים וכו' עבר עבירה בלא התראה דהיינו שוגג וכו' עכ"ל ומה רצה בזה. אך באמת ק' לרש"י מלבד הנ"ל מנ"ל לרב דימי למיפטר הא לית לי' הקישא ואי מסברא אית לי' לחייבו בב' רשעיות אפי' בשוגג א"כ למסקנא למה לו הקישא תיפוק לי' מסברא. ועוד הוה קשי' לי' צריכותא דש"ס דלא מפורש ונימא כצריכותא דכתובות ל"ז ע"ב וזה לא שייך בשוגג דהרי לא עבדינן בגופי' ולא כלום שהרי שוגג הוא ע"כ ס"ל לרש"י דודאי שוגג גמור לא ידעינן בלי הקישא אך שמעתין מיירי ממזיד ולא אתרו בי' היינו שוגג דשמעתין ואמרינן התם בכתובות למ"ד ע"ב אעפ"י שד' מיתות בטלו דין ד' מיתות לא בטלו ומסתמא ה"ה דין מלקות והיינו אפי' בזמן שדנו סנהדרין מ"מ מי שלא נידון בדינו שלטו עליו דין ד' מיתות ומכות כמבואר שם בתוס' ד"ה דין ד' מיתות וכו' ע"ש וא"כ הוה שפיר תרוויהו בגופו או א' בגופו וא' בממונו. אבל מיתה אריכתא לא שייך למימר דדוקא בכתובות ל"ז דקאי הצריכותא אמזיד ואתרו בי' ד"ה ב"ד מלקין אותו תחלה ושוב ממיתין אותו שייך מיתה אריכתא. אבל הכא שב"ד מלקין ושובקין אותו. ויבוא יומו יפגעו בו דין ד' מיתות בזה לא שייך לומר דצריכותא הוא באופן הלז דתרתי בגופי' לא עבדינן ולא הו"מ למימר משום דמיתה אריכתא הוא. ולק"מ קו' תוס' דאי ס"ל ממון חייב מנ"ל לפטור ממלקות י"ל מסברא דלא עבדינן תרי בגופי' כיון דדין ד' מיתות לא בטלו הו"ל ב' רשעיות. ולמסקנא לא אצטריך הקישא אלא משום שוגג גמור דלא עבדינן בי' כלום אבל למזיד ולא אתרו בי' לא אצטריך הקישא וצדקו דברי רש"י ז"ל. ואע"ג דרש"י גופי' כ' מקראי בד"ה פטור ממלקות וכו' היינו האמת כן הוא אבל לא לרב דימי: