חידושי חתם סופר על חולין קי״ב

1 ואי פתיך בהו דליפתא שפיר דמי פי' בין בשרא לסילקא פתיך ליפתא שפיר דמי שכבר נתקנח בליפתא ולכאורה הא דליפתא שרי וכן הא דסילקא אסור משנה שאינה צריכא דכל הדומה לקישות שאין שייך בו הדחה אסור אלא בגרירא. וכל דבר יבש סגי בהדחה. ולא אתי לאשמעינן אלא הך דאי פתיך בהו דליפתא כי כך הי' דרך אכילתם אחר בשר לפת וכשחתך אח"כ סילקא מותר לאוכלו בכותח וקמ"ל טובא דהא כמה פוסקים ס"ל לעיל גבי צונן אמרי לה בעינן הדחה דכל הנוגע בכלי איסור אפי' צונן והודח מ"מ בעי' אותו דבר הדחה. וא"כ לפ"ז לא יועיל כאן פתיך ליפתא דנהי דנתקנח בלפת מ"מ כשחותך בו אח"כ סילקא צריך להדיח הסילקא ואם א"א להדית צריך גרירה קמ"ל דלא אמרינן הכי. וא"כ למאי דקיי"ל דצריך הדחה צונן בצונן יפה עשה ריף ורמב"ם שהשמיטו להך דהכא:

2 בכלי שאינו מנוקב אפי' עופות ועופות נמי אסור. דעת רבינו פרץ דמייתי רא"ש דכי היכי דדגים אסירים כלו כך המולח בכלי שאינו מנוקב אסור כולו אפי' מה שחוץ לציר והרא"ש כ' כשל עוזר דגם הדגים אינם אסורים אלא כדי קליפה וצ"ל רבינו פרץ ס"ל כרמב"ן דציר הנוטפת על הדגים גרע ממליחה ואוסר הדגים כלו. אמנם קצת תימה להרא"ש הא לעיל ס"ל כרשב"ם דגים ועופות שניהם אסורים משום שמנונית דגים הנבלע בעופות ולא שריק ע"ש וא"כ אפי' אי הוה אמרינן דדגים אינם נאסרות אלא כ"ק מ"מ העופות הנאסרים ע"י שמנינות שנעשה נבלה מפעפע בכלו דוקא דם אינו מפעפע משא"כ שמנינות אוסר כל העוף דדוחק לומר דדגים ועופות שניהם עד ששומן שלהם הוא שומן כחוש זה דוחק נמצא אסורים דעופות היינו כלו וכיון דכייל דגים זע"ז אסורים ע"כ גם הדגים לגמרי אסורים כי היכי דאסורים אעופות קאי לאוסרם לגמרי ה"ה הדגים ומטעמו של רמב"ן שציר גרע ממלח. וא"כ יליף רבינו פרץ שוב דכלי שאינו מנוקב נמי כלו אסור אפי' מה שלמעלה מן הציר:

3 רב מרי בר רחל וכו' צירן ורוטבן וכו' כבר כתבתי במקום אחר די"ל דשקולים הם רוטב מחוי עם ציר קפוי וזה אסור מן התורה בין בשרצים בין בדגים ולא הוה אסמכתא. אך ציר צלול דהוה תרתי לריעותא שהיא דרך שתי' ולא אכילה וגם אינינו אלא זיעה זה היא מדרבנן בין בדגים בין בשרצים. ומשו"ה לעיל ע"ב גבי ציר שיעורו קרוב למאתיים דמיירי בצלול משני שאני ציר דזיעה בעלמא היא והכא מיירי מציר שנבלע בבשר כשר או בדגים טהורים והוה דאורייתא ושפיר מייתי מברייתא דדג טהור אהא דצירן ורוטבן ע"ש:

4 ועד"ז י"ל דמה שקשה כיון דמשמע רב מרי מספקא לי' אי נימא איידי דטריד למפלט לא בלע כפירש"י מאי פשיט לי' רבא מהטמאין לאסור צירן. ולהנ"ל י"ל עפ"י מ"ש רא"ש בשם רשב"ם דלכן אקילו בדם לומר איידי דטריד וכו' משום שהוא רק מדרבנן דם שמלחו ע"ש. והנה רב מרי הוה סבר דציר מותר עיקר קרא לרוטבן אך הכא בולע דם והדם אסור משום נבלה דהרי איסור נבלה קדים לאיסור דם טרם שפירש. ומספקא אי לא אמרינן איידי דטריד למיפלט אלא באיסור דם שמלחו דרבנן אבל הכא איכא בהאי דמא איסור נבלה לא אמרי איידי דטריד. או דלמא אפי' באיסור דאורייתא נמי אמרינן. והשיב לו רבא דל דם מהכא הא איכא איסור צירן ובציר לא אמרינן איידי דטריד וק"ל: