חידושי חתם סופר על חולין קכ״ב

1 דבר תורה עור אדם טהור. עספ"ק דעירוכין פליגי לרב שער מת אסור בהנאה א"כ מכ"ש עור המת. אבל לר"נ שער המת מותר בהנאה משום דמיתה גורמת איסור הנאה ואין השער מרגיש במיתה וצ"ל נמי דעור המת אסור דמרגיש במיתה דאי עור מותר מכ"ש שער ודוחק לומר דגם עור אינו מרגיש במיתה וצל"ע:

2 תא חזי מה בין תקיפי א"י לחסידי בבל. לכאורה י"ל דכשאמר לר"ז בשם ריב"ל כל זמן שלא טענה לא הסביר לו ר"ז פנים משום שעדיין לא נתפרש אי טעינה גורם או זמן הראוי לטעון כדמספקא לי' לעיל בסמוך ומשו"ה כשחזר ואמר עוד הפעם כל זמן שלא טענה א"ל חדא הוה לך ויש במשמע שני אופנים ואין לך לפרש. אמנם ר"ל י"ל פשיטא לי' טעינה ממש קאמר ולא זמן טעינה שהרי בפסחים פ"ד ע"א שאל ר"ל לר' יוחנן בגידין שסופן להקשות או בתר השתא אזלינן או בתר סופן להקשות ומסיק מדאמר ר' יוחנן עור עגל הרך יחידאה הוא ש"מ בתר סופן אזלינן. וא"כ כיון דעור חטוטרת של גמל הלכתא היא ולאו יחידאה ש"מ דלא בזמן טעינה תלי' דאם כן דממילא ותקשה כשיגיע זמן טעינה ה"ל כגידין שסופן להקשות וכעור עגל הרך ובתר סופו ה"ל למיזל אע"כ לא תלי' בזמן אלא בטעינה ממש. ואם לא יטעיננה לא תתקשה לעולם וא"כ לר"ל הוה פשיטא לי' והוה סגי לי' במ"ש לו בשם ריב"ל ומשו"ה אמר תיב לקבלי והי' נראה דבר נכון אלא שהרמב"ם אע"ג דלית לי' דעור עגל הרך משום דיחידאי היא מ"מ מסקא לי' בעור חוטרת של גמל אי תלי' בזמן או בטעינה וצ"ע:

3 מאי בית הפרסות וכו' עיין לעיל נ"ה ע"ב למדתני רבינו וכו' ויל"ד מ"ט לא כ' תוס' שם כמ"ש תוס' כאן ד"ה עור הראש וכו' ע"י מעשה הי' שואל. וי"ל התם י"ל לא ע"י מעשה ואעפ"י שידע מתניתין מ"מ שאל כי אולי מתניתין בית פרסות ממש והוא שאל על עור ארכובה הנמכרת עם הראש. ור' יוחנן השיב מציל ולא ביאר לו ע"כ הקשה למדתני רבינו וחשב אולי ישוב לו משנתינו בית פרסות ממש אך ר' יוחנן השיב לו האמת שאפי' ארכובה הנמכרת עם הראש נמי יחידאה היא:

4 ת"ר הטמאים וכו' פירש"י מרבינן עורותיהם וציר ורוטב שקולים הם. וצריך לומר דציר שקול עם עור דקרא בתרא אבל לא עם הני דקרא קמא דאי ס"ד דשקיל עם קרא קמא ואפ"ה מעטינהו א"כ מנ"ל לרבות ציר כלל אע"כ שקולים עם הני דקרא בתרא:

5 ולעיל ק"כ ע"א דפריך למה לי הטמאים לגמור מהני צ"ל אי הוה גמור מהני דציר שרצים כיוצא בהן ממילא הוה ידעינן דעורות דהני כבשרם דהני עורות שקולים כציר אע"ג דבנבלה אין עור כיוצא בו אע"ג דציר נבלה אסור היינו משום דעור נבילה גריעא טובא מעור דהני שרצים דקרא קמא אבל ציר דומה לעור דקרא בתרא. ועיין ר"פ שמנה שרצים ריהטא דסוגיא משמע כפירש"י דהרי מסיק דלר' יהודה דאזיל בתר גושתא תלי' שבת וטומאה אהדדי ולתוס' טעמא דר' יהודה מהטמאים וכן הקשו תוס' שם ולא תי' כלום. אבל ק' לי לפי מאי דמשמע שם דרב לשיטתו תי' דשאני ויש ליישב: