1
ושש' ראו' שכתב שטר מתנה ואמ' לעדים קנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון שלזכות ותנו לשמע' מחמת שרציתי ליתן לו ק' זהובים אלו. וכשתבעו שמע' לראו' בשטר שבידו טען ראו' כי באותו הזמן שלשטר לא היה לי מאותן ק' זהובים כלל ואין אדם מקנה לחב' דב' של' בא לעולם הרי העדים אינן מעידין שהיו אצלי זהובים אלו. וטען שמע' ואמר אין אני משגיח עכשו לדברי העדים שאמ' לא ידענו שהיו לו אם לאו לפי שהעדים החתומין על השטר נעשו כמי שנח' עיד' בבי' דין. וכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד. ועוד שהרי שיעבד לו כל נכסיו בק' זהובים אלו וכול'. כך נראה לי שאם מאה זהובים אלו שניתנו במתנה מטבע הן באותו מקום ונושאין ונותנין בהן כדרך שנושאין ונותנין במטבע הרי אותה מתנה בטלה דקימא לן דדהבא לגבי נפשיה טיבעא האוי. דלא אמרינן פירא האוי אלא לגבי כספא אבל לגבי פירי טיבעא האוי. וכל שכן לגבי מתנה דטיבעא האוי דקימא לן דאין מטבע נק' בחליפין. ואם אינו מטבע באותו מקום ולא נושאין ונותנין בו הרי יצא מתורת מטבע ונקנין בחליפ' אלא שצריכין להיות ברשות הנותן בשעה שמקנה אותן לאחרים דקימא לן אין אדם מקנה לחב' דב' של' ב' לע'. וקימא לן נמי זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה... ואם כן על בעל השטר להביא ראיה שהיו ברשותו אותם הזהובים בשעת המתנה. ואין הולכין אחר האומ' בדבר זה כי אפשר שיהא אדם עשיר ואין ברשותו זהובים או שיש אצלו זהובים הרבה ממטבעות הרבה אבל מאותו מטבע שנתן לו מתנה אין אצלו ממנו כלום. לפיכך נאמן ראו' שאומר לא. ושטען שמע' ואמר עדים החתומין על השטר וכול' אילו העידו העדים בשטר ואמרו שיש אצלו ק' זהובים וחזרו עכשו ואמרו לא היינו יודעין בודאי נעשה כמי שנחקרה עידותן בבית דין ואין יכולין לחזור בהן דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. אלא שעדים אלו לא העידו על הזהובים שהיו אצלו אלא על דברי המתנה בלבד העידו ולפיכך מקבלין אנו מהן שלא היו יודעין. והדין עכשיו אם טען שמע' ואמר בריא לי שהיו זהובים אלו אצלו בשעה שנתנן לי כגון שראה אותן אצלו וידוע שהן שלו על ראו' שבוע' היסת שלא היה ברשותו מאותן זהובים כלום. ואם שמע' אינו טוען טענ' בריא אלא אומ' שמא היו לו זהובים באותו העת מחרימין לו חרם סתם על מי שהיו זהובים אלו ברשותו בשעה שנתנן לשמעון וכפר בו לא שנא שיעבד לו קרקע ולא שנא וגמרינן להאי דינא מההוא מעשה דההיא אמתא אותיבו נסכא עלה משכונה אתו לקמיה דר' אמי אמ' להו פריטי אין כאן נסאכא אין כאן. הכא נמי כיון דקרקע לא קאני דינרי נמי לא קאני. ואשר אמרת אחרי כן אם טען ראו' ואמר כבר נתתים לו ושמ' מכחישו ואומר אם כן שטרך בידי מאי באעי הדין מאי. כך נראה לי שרואין אם יכול ראובן לומר לא היו ברשותי המתנה אמרינן מיגו דיכול למימר לא היו ברשותו באותה שעה כי אמר נמי נתתים לך דאמ' ליה שטרך בידי מאי באעי. וגמרינן להאי מילתא מהמפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתי לך דאמרינן מיגו דאי אמ' ליה נאנסו לא מצי אמ' ליה שטרך בידי מאי באעי כי אמ' ליה החזרתים לך נמי מהימן ובשבועה. והאיי שטרא נמי הכי דיניה אלא ששבועת פקדון דאוריתא ושבועת מתנה זו היסת דרבנן וחזינן מאי דכתבה במתנת בריא היכא דאמ' כתובו וחתומו והבו ליה ומית דאין כותבין ונותנ' ואע"פ שמיפה את כוחו מה ענין מיפה במתנת בריא מתנת בריא לא קניא אלא או בשטר או בקנין במקרקעי ובמטלטלי או בקנין או במשיכה או על גב קרקע. הולכך הבריא שאמר כתבו ותנו מנה לפל' ומת וכתבו לו אינו מועיל לו כלום ואפילו קנו מידו שאין מטבע נקנה בשטר ואין מטבע נקנה בחליפין. ואם אמר כתבו ותנו לפל' כתב מתנה בקרקע אם לא קנו מידו אין הכתב מועיל לו כלום עד שיגיע השטר לידו. ואם מת הנותן קודם שיגיע השטר לידו לא קנה שהרי זכו בהן היורשין ואם קנו מידו קנה מאותה שעה וכתב לראיה בעלמא. הולכך לא צריכת להאי דקדוקא. והאי דוקיא אחריתי נמי דדיקת היש הפרש בצואת שכיב מרע היכא דאמ' כתבו לחיים להיכא דאמ' כתבו סתם לא צריכת לה דמתנת שכיב מרע בשטר היכא דאינו מיפה את כוחו לא מהניא כלום לא שנא נכתבה מחיים ולא שנא נכתבה לאחר מיתה כיון שאנו חוששין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ושטר לא קני ביה אלא לאחר מיתה לא קני דאין שטר לאחר מיתה. ותו הא דאמ' מר במתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין בר רב משמא דרב אמרי ארכבה תרי ריכשי ושמואל אמ' לא ידענא מאי אידון בה וכול'. ושאלת היאך צוה שכיב מרע קנו ממני ותנו לאחר מיתה קאמ' או קנו ממני ותנו לו סתם. פשיטא דקנו ממני ותנו קאמ' דאי אמ' ותנו לאחר מיתה לא הוה אמ' רב קנה מחיים ואם עמד אינו חוזר ומדאמ' רב אם עמד אינו חוזר מכלל דלא אמ' לאחר מיתה. ודקאמרת היל' בהא כרב או כשמואל דר' חננאל פסק היל' כשמואל. הכי סבירא לן כדפסק ר' חננאל ז"ל הילכך כשמואל דהא רב נחמן כשנשאל אמר ליה לרבא הכי אמ' שמואל שכיב מרע שכתב נכסיו לאחרים אע"פ שקנו מידו אם עמד חוזר בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה. ומי שפסק כרב משום דאמ' שמואל לא ידענא מאי אידון בה האי לאו טעמא הוא. דלא איסתפקא ליה לשמואל אלא אם מת שמא לא גמר להקנותו וכול'. אבל אם עמד חוזר לא מספקא ליה כדאמ' בהדיא אפילו אם קנו מידו אם עמד חוזר בידוע שלא היה קנין וכול'. ולענין שמא לא גמר כשמואל סבירא לן חדא דהיל' כואתיה בדיני ועוד דר' יוחנן קאיי כואתיה. וכל אותן דקדוקין שדקדקתם בענין מתנת שכ' מר' וצואתו עמדנו עליהם ועייננו בהם ומצאנום ענינים יפים וברורים ואין למ... לכתבם שאתם כתבתם אותם: