1
ואם היתה צואת שכיב מרע מחמת מיתה והעיד אחד מהעדים בקנין והאחר העיד בלא קנין. - זה לא יבטל הצואה משום שאנו אומרים סתם קנין לכתיבה עומד ולא נחוש שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר אלא כשהיה הקנין בפני שנים. אבל אם היה הקנין רק בפני אחד אינו עומד לכתיבה ולא חישינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר: