תשובות הגאונים (הרכבי) מ״ז

1 לאפוקי לשום מוראנא תולעים באלו טרפות מוראנא פליגי בה וכול' וברור הוא אצלנו וטעמו כגון שחתך את ערלתו מפני שהתליעה:

2 ה'. הא פידעתא תרגום פצע פידעא ו'. גירדא דיבלא גרודת שגורדת מעשב ששמו חצב במשנה ובטיית אלתול. ז'. עינבתא ניפוח כענבה שצומח על בשרו של אדם מלחה סרוחה כמו מורסא דאמרינן המיפש מורסא וג'. ח'. בפיקעא רגילין רבנן למימר פיקא לשון קל והוא מקום שניבקע בתחתוניות שלאדם וקוראין אותו בטיית אלשק ט'. נירא ברוקא חוט מן הניאר שלארג שהוא צבוע ברקת ובטיית אלאצפר. תרבא דציפרתא עז ששמה כן צפריתא:

3 סימטא ביקוע שנמצא בעור בשר ובטיית אלשקאק. י. משקרי הן שבהן נבראין צפרדעים ונקלפין ויוצאין מהן ונקראין אלצדף בטיית יא. חיפושתא כנפסא בטיית גמלניתא גדולה בבריתה ורגליה ארוכות שבע פתילי ולעביד יקדא ולישקול חדא ולנח חדא כך היא השמועה ופירוש מביא שבע פתילות ומדליק אש בראשן ומקרב אליה אחת וניכול אחת עד תמם. מיזרף זאריף בריש קשה וקשה. אגדאנא בטיית אנגדאן. אבראתא הוא בא מן הברוש ובטיית אלאבהל. לכודא אמרו רוח שאוחזת את האשה על המשבר אחר שתלד נקרא כודא. חד טיליא שיש בו חדות ביותר ובטיית נודע מייבכתג ועיקרו לשון פרסי וזה הוא שאמרו חריפא מצרי זיקי מחדותו מקרע את הנודות. מר ירקאנא שנפל ירקון בענבים ונתמרמרו אין ביין זה משום גילוי. מתוק כמשמעו. רב חמא מתני לעילויא חד חמר פלפלין שמעורבין בו פלפלין מר יין אפסנתין עשב הוא שבא מיון ועד עכשיו נודע כן. מתוק מייבאדג ולשון פרסי הוא כורת סרקא מקום הוא. שימצא שם רע שימצא דבר הגורם לשם רע. הדרדורין כלים שקובעין אותן בקרקע והיין נשפך ממשפך הגת ובא לתוכן. מאני דפקוסנא כך הוא לשון מדוקדק ופירושו כלים מדובקים בפקונסא ובטיית אללך. כלי נתר בטיית אלשב. פתואתא דבי מכסי טפיחים שמודדין בהן את היין ובלשון ישמעאלי אלבואטי האחד פתיא אלבאטיה ובי מכסי מדינה היא. אכטא טיאעא בכף הוא ובטיית אלמצל אלערבי. קיאסתא דמוריאסא היא מדה. לומא זוז שלנחשת ובלשון ישמעאלי פלס:

4 ביני איטאפי בין אלעבקאת בטיית. פלטר שיושב בביתו ומוכר לחם ומכשירין. האי גוי דשדא סיכתא לאתונא זה הגוי שהפיל גבבה לכבשן להוקיד ובא ישראל וקבר דלעת באותה האור תונא היא המטליא היא פסיליא היא שעיתא למאי עבדי לה כי נפקי מבי מסחותא למיקר עושין אותה כשיוצאין מן בית המרחץ להצטנן בה ומפורש מתני בזר שבלילתא זרע תלתן בטיית חולכה ובזר כיתאנא זרע פשתן ותארו ושורין אותן במים וסם שיש להן ומיתו חצבי חיוארי וטחו בהו גרגישתא ומדבקי בהו ועד דנפקי מבי בני מלבליב ואכלי ליה מביאין חצבין שהן כדין לבנות וטחין אותן באדמה שמעורב בה סממנין ומדבקין בה מאותו זרע תלתן וזרע פשתן ועד שיוצאין מבית המרחץ מלבלב ואוכלין אותו ומצנן אותן מצפרני רגליהן ועד שער ראשיהן. וכל אותן הדגין הזכורין כאן לשון יוני הן ואין אנו מכירין בהן ואמרו כי ברומי נודעין הן חזקתן אין באין אלא מפלוסי ואספמיא מקומותיהן כילבית דג קטן מאד:

5 פרא ופלמודא הראשון בריש והשני בדלת והן שני מינין מן הדגין בבבל וראשיהן דומין לראשי דגים טמאים:

6 מעיקרא סבור אישתיאמא בעלמא הוא אפוטרופוס שבידו מפתחות וחותמות ושומר פירות וכלים ואוצרות שלבעל הבית נקרא איש תיאמא. והוא דנקיט גריוא בידה פירושו כי צורת סרפס כאדם שיש בידו קנה המדה לחלק את העולם ולנהגו:

7 ונותנו לתפוח כלי הוא כמה ששנינו תפוח היה אצל המזבח שנוטלין מן הגת ענבים הדושות והמשקה שיצא מהן נותנין אותן לתפוח להקיש עליו בקורה נעוא הוא כמו רהט ליין ונקרא בטיית בבבל אלנעו:

8 קנישקיז בזין ואמרו כי הוא כלי אחד שיש בו דדין דגמת מה ששנינו עשה שנים עשר דד לכיור ובטיית בזל והכלי ביד ישראל או שהוא תלוי ובא גוי ושתה מדד זה וישראל מדד אחר אם קדם ישראל וחתך משתהו מותר שאין בא אליו ממה שמשכו גוי במציצתו כלום אבל אם קדם גוי וחתך הרי בא לפיו ממציצת הגוי ואסור. מר יהודה ובטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא והזכרתם כי כתבנו אל פאס כי הוא ממזר ומעשה שלהן כי שלח אליהן שאבור מלכא שתי זונות ושאלת הישנו לזה בתלמוד אם בהעתקה וכך יש בעשרה יוחסין כי באטי בר טובי ברמות רוחיה לא קביל גיטא דחירותא והכריזו עליו כי עבד הוא ומעשה שלהן גמירי ליה רבנן בקבלה ואינו בתלמוד. ויי' יפתח לך שערי חכמה. שבט שנת א"ש"ד: