תשובות הגאונים (הרכבי) ק״ח

והמגרש את אשתו וטוען עליה כי נשארו לו אצלה חפצים יהיו מה שיהיו. בין אם היו הגירושין מחמתו או מחמתה. והיא טוענת שגבתה אותם למזונותיה שהיה חייב לתת לה בימים אשר הרחיק מאתה. התשובה. צריך לראות איפוא לקחה להוצאותיה לזמן הנזכר ואם לקחה בהלואה הוא חייב לשלם לבעל חוב והיא תחזיר לו בגדיו או שאר החפצים שלקחה. ואם היו ממעשי ידיה הלא הם לבעלה ואין עליו לשלם כלום. ואם מכרה מנדוניתו צריך לשום ולברר כמה הוא ולראות כמה הוציאה ואם הסכומים קרובים זה לזה מנכין אותן. ואם טען ואמר אני הנחתי לה להוצאותיה ולא היתה צריכה למכור כלום חייבת היא לישבע שלא מכרה אלא כשיעור שהיה חייב לה למזונות ושהוא לא הניח לה כלום להוצאותיה וישומו מה שנמצא אצלה וינתן לה מזה המגיע לה מפני שהוא המוציא מידה. ואם היא מודה במקצת ולא תטעון שלקחה להוצאות. הרי היא מודה במקצת הטענה ותחזיר לו מה שתודה בו ותשבע לו על השאר:

ושאלת אם טען הבעל שלא עשתה כלום במעשי ידיה שחייבת היא לו. התשובה בזה היא כמו שאמרת שהוא סבר וקביל. ומה שלקחה מפירות קרקעותיה שהם שלו דינם כדין פירות מקרקעות שלו בעצמו. הלא תראה אמרם פירות המחוברין בקרקע בכניסתה שלו וביציאתה שלה והתלושין מן הקרקע בכניסתה שלה וביציאתה שלו. ואם היא מכחשת והבעל לא יברר הכמות - לשאלה זאת נתן לך יסוד שתשען עליו והוא. שכל תובע שלא יברר כמות תביעתו נאמר לו ראה כמה הוא הסך הפחות שאתה תובע מבעל דינך כדי שתוכל לישבע וליטול כשיהפך עליך את השבועה. ואם אמר תביעתי היא לא פחות מכך וכך אפילו אם יהא רק שוה פרוטה נחייבהו עליו שבועת היסת ונכניס השאר מה שיחשדהו בשבועה שאינו חייב לו לא מה שתובעהו בבירור ולא זולת זה מפני שהשאר מן התביעה המסופק נכנס בשבועתו על ידי גלגול. ואם לא יתבע מבעל דינו בברור אפילו שוה פרוטה הרי שבה טענתו להיות ספק ואין מחייבין על הספק יותר מחרם סתם: