תשובות הגאונים (הרכבי) של״ג

ושאילתון. והא דתנן מכר האב מכורין עד שימות וכול'. הכין חזינא דמן שמעתא דכתבתון למיזכא להון ללקוחות על יורשים מינה גמרינן דדינא ליורשי האב לאפוקיה מידא דלקוחות מישום דעיקר מילתא הבן קנה את הגוף. ובעידנא דזבין אב קנין פירות הוא דהוה ליה כדכתבתון וכי קניה לקרקע בתר הכין בירושה מן בנו הוא דקנייה ואפילו אקני ליה מה שעתיד לקנות הא קימא לן שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכל שכן דלא אקני ליה אילא מאי דקני. וכי איתמר מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו לא איתמר אילא במוכר שדה שאינה שלו וכי בעא מיניה שמואל מרב חזר ולקח מבעלים הראשונים ואמ' ליה רב מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו. הא מפרשן טעמא מר זוטרא אמ' ניחא ליה דלא ניקריוה גזלאנא רב אשי אמ' ניחא ליה דניקום בהימנותיה ואמרינן מאי ביניהו. ואסיקנן בסוף שמעתא איכא ביניהו דאיתיהיבא ליה במתנה לההוא שמכרה כשאינה שלו מאן דאמ' ניחא ליה דניקום בהימנותיה כדאיתיהיבת ליה נמי ניחא ליה דניקום בהימנותיה ומאן דאמר ניחא ליה דלא ניקריוה גוזלאנא אמ' ליה מאי שקלי מינך דגזלתך. והכא לענין אב שכתב נכסיו לבנו מכר האב לית עליה דאב הימנותא ללוקח שהרי סתם מכירתו עד שימות וכבר מת ולא הדר מהימנותיה ולא קיבל ללוקח את הגוף ולטעמא אחרינא דלא ניקריוה גזלאנא וכיון דההוא שמכר שדה שאינה שלו וחזר ולקחה מבעלים הראשונים מן הנך טעמי קא זאכי לוקח והכא ליכא הנך טעמי לא זאכי הדין לוקח. ועוד אמרינן על זה שמכרה כשאינה שלו וחזר ולקחה מבעלים הראשונים זבנה או אורתה יהבה במתנה והדר זבנה אדעתא לאוקמה קמי לוקח זבנה נפלה ליה בירושה ממילא קא אתיא אלמא לית עליה לאוקמה קמי לוקח דלא איכוון למיזבנה. איתיהיבא ליה במתנה פליגי בה רב אחא ורבינא כד מסקא שמעתא ומפרש עד אימתי ניחא ליה דניקו בהימנותיה חייה בר רב אמ' עד דכתבי אדרכתא אניכסיה רב פפא אמר עד דמתחלאן אכרזאתא. כולהי הני מילי האי אב רחוק מיניה. ואמרינן נמי מה שאירש מאבא מכור לך ואמ' ראמי בר חמא הא גברא והא תיובתא אמ' ליה רבא גברא קא חזינא תיובתא לא חזינא. התם סמכא דעתיה הכי לא סמכא דעתיה. שלהוה לקמיה דר' אבא בר זוטרא אמ' להו זו אינה צריכה לפנים אמ' רבא צריכא לפנים ולפני לפנים התם סמכא דעתיה הכא לא סמכא דעתיה. גמרינן דאפילו האי לא קאני והיכא דנפלה ליה בירושה הא אמרינן בהדיא שאין ללוקח בה כלום והאיי אב דנפל ליה גופא דקרקע בירושה לית ללוקח ביה מידעם מפקי מאי דלא הוה אית ליה להנפוקיה ויורשיו במקום הבן קיימי כי היכין דהוה בריה מפיק אי הוה בחיי:

ושא' ראובן טען שמעון בממון כן וכן וכפר שמעון בכל וחיבניה שבועה מדרבנן אפכה אראובן דנישתבע ונישקול לא בעא ראובן לאישתבועי ויקר עליה דאית מאן דלא אישתבע מעולם דהיישי לחשאדא דכל מאן דמזדמין עליה מן עקאתא אמרי משום דאישתבע על שיקרא בעא חרם סתם אית ליה או לא. ואי אית ליה היכי מחרים מדכר שליחא דבי דינא ראובן טען על שמעון כן וכן וכפר מאן דאית ליה לראובן דנן עלוהי מידעם וכפר ביה יהי ויהי או דירכא אחרינא. ואי בעא ראובן דליהוי שמעון בעידנא דאחרמתא בבי כנישתא עד דשמע לה לאחרמתא מי אית ליה או לא ואי לית ליה לאייתוייה לבי כנישתא אי הוה תמן ובעידנא דבעא לאחרומי קם שמעון למיפק מי אית ליה או לא. ואי נפק מי מחייבנן ליה למיתב עד דשמע או לא. וכן כל טענת שמא כגון מאן דאבד ליה מן ביתיה מידי וחשד ביה אינש ידוע אית ליה לאחרומיה הרם סתם או לא. וכן מאן דחשיד אינש ידיע דמסריה לשוטנא אית ליה על הכין חרם סתם או לא. ואי לית ליה הני מילי היכא דידיע חשוד אי לא ידיע מי אית ליה או לא. הדין ביעיא אליבא דמאן דאמ' דמיחייב שבו' היסת ואמר לישתבע תובע ולישקול אית ליה מן דינא. והכין חזינא דכי האיי כתבין ליה בית דין יפתקא דלוטאתא לשמותי ביה על מאן דאית ליה עלוהי מידעם וכפריה בבית דין ולא מחייבינן ליה לשמע' שהוא הנתבע למימר אמן דקיימא לן דאמן הוא שבועה. ואית ליה לראובן לשמותי ביפתקא דלוטאתא דמן בית דין בבי כנישתא אי יאתיב שמע' אע"ג דלא מחייבי ליה בית דין לשמעון למיזל בהדיה לבי כנישתא למישמע שמאתא. אילא אי מתרמי שמעון בבי כנישתא ואתי ראובן לשמותי סתם לית ליה לשמע' למימנעיה ואי אתי למינפק אמרין ליה אמאי קא נפקת כי מיכדי ליכא עלך מידעם מה הפרש בין דשאמעת ובין דלא שאמעת וכד נפקת טפי אתית לידי חשאדא והא דדחלת דאי אתיא לך עקתא אמרין אינאשי הא מחמת שבועתא השתא נמי אמרי הא מחמת גזלנותא, ויכלינן לאחרומי אלות קשות עד דקאיי מן דוכתיה ומיכסי בסדיניה וסאיים מסאניה ונאפיק אבל למיכפייה למיתב על כורחיה לית מן דינא. וכן נמי לענין מאן דאיגניב מדעם מן ביתיה ומאן דאימסר לשלטון ואיחסר ממונא כדחזו בית דין למיכתב ליה יפתקא דלוטאתא כאתבין ודינא כדמפרש לעילא: