ביאור שטיינזלץ על מעילה ו׳

1 ומביאים עוד ראיה לפתרון השאלה, מה כוונת דברי ר' יהושע שבמשנתנו "שעת היתר לכהנים". תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו בברייתא, ר' שמעון אומר: יש נותר בשר קדשים, שעבר הלילה על הדם שנתקבל, בלא שנעשתה עבודתו, ונפסל שמועלין שיש דין מעילה בו, ויש נותר שאין מועלין בו.

2 ומפרט: כיצד? — לן הדם ונזרק רק למחרת, אם נאכל הבשר לפני שנעשתה בדם זה זריקה — עדיין מועלין בו. ואולם אם נאכל לאחר זריקה, אף שנפסל בלינה — אין מועלין בו, שהועילה הזריקה להוציאו מכלל מעילה.

3 ונדון בדבר, קתני מיהת שנה ר' שמעון על כל פנים שאם נאכל הבשר לפני זריקת הדם שלן — מועלין בו, לאו האם לא מדובר פה בכגון דהוה שהיתה שהות מספקת ביום ויכול היה למיזרקיה לזרוק אותו דם כראוי, כיון שכבר התקבל הדם בכוס, כדין, דאי בעי שאם היה רוצה — זריק היה זורק, ובכל זאת עדיין מועלים בו, הרי שקבלת הדם בכוס כשלעצמה אינה מפקיעה מדין מעילה, אלא רק זריקת הדם המתירה את הבשר באכילה,

4 ושמע מינה ולמד איפוא מכאן ש"שעת היתר לכהנים" היתר אכילה הוא ששנינו!

5 ודוחים: לא, אין מדובר פה שהיתה שהות ביום לזריקת הדם, אלא בכגון דקבליה שקיבל אותו, את הדם בסמוך לשקיעת החמה, שלא היה שהות למזרק לזרוק אותו ביום. ומשום שלא היה הדם ראוי לזריקה — עדיין מועלים בו, אבל אילו היתה לו שהות ביום לזורקו, ועומד היה לזריקה "היתר זריקה" — היה נפקע בכך מדין מעילה.

6 ושואלים על כך: אבל אם היה שהות ביום לזרוק את הדם, מאי מה הדין לדבריך? הכי נמי כך גם כן תאמר ששוב אין מועלין בו, אם כן

7 מאי איריא מה שייך, מהו זה דתני ששנה ר' שמעון בברייתא זו את ההבחנה בין אכילת הבשר לפני זריקה שעדיין מועלים בו, ולאחר זריקה ששוב אין מועלים בו, ליתני שישנה הבחנה יותר מדוייקת, שבין קבלת הדם קודם שקיעה שהיתה לו שהות לזריקה, ולן — שאין מועלים בו, ובין קבלת הדם שלאחר שקיעה — שעדיין מועלים בו!

8 ומשיבים: הכי נמי קתני אכן כך גם כן שנה ר' שמעון, כך צריך להבין את דבריו שבברייתא: קודם שיראה שיהיה ראוי לזריקה — יש בו עדיין דין מעילה, ולאחר שיראה לזריקה — אין בו שוב דין מעילה. ומציעים עוד ראיה.

9 תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו בדומה לברייתא הקודמת, ר' שמעון אומר: יש קרבן קדשי קדשים הנפסל במחשבת פיגול שמועלין בו, ויש פיגול שאין מועלין בו.

10 ומפרט: כיצד? — אם נאכל בשרו לפני זריקה של הדם — עדיין מועלין בו. ואולם אם נאכל הבשר לאחר זריקה, אף שנפסל בפיגול — אין מועלין בבשר הקרבן, שהועילה הזריקה להוציאו מכלל מעילה.

11 ונדון בדבר: קתני מיהת שנה ר' שמעון על כל פנים שלפני זריקה של דם קרבן זה שהתפגל — מועלין בו, לאו האם לא מדובר פה בכגון דהוה שהיתה שהות מספקת ביום למיזרקיה לזרוק אותו דם, כיון שכבר התקבל בכוס, כדין, דאי בעי שאם היה רוצה — זריק היה זורק, ובכל זאת מועלים בו, הרי שקבלת הדם בכוס כשלעצמה אינה מפקיעה מדין מעילה, אלא רק זריקת הדם המתירה את הבשר באכילה, וקתני ושנה בדינו שמועלין בו, ושמע מינה ולמד איפוא מכאן ש"שעת היתר" שאמר ר' שמעון במשנתנו היתר אכילה הוא ששנינו במשנתנו, שהיא המפקיעה את בשר קדשי הקדשים מדין מעילה!

12 ודוחים: לא, מדובר בכגון שלא הוה היתה שהות למיזרקיה לזורקו את הדם ביום. ומשום שלא היה ראוי לזריקה — עדיין מועלים בו, אבל אילו היתה לו שהות ביום — היה יוצא בכך מדין מעילה. ושואלים על כך: אבל אם הוה היתה שהות ביום למיזרקיה לזרוק אותו את הדם, מאי מה הדין לדבריך? הכי נמי כך גם כן תאמר דנפק שיצא בכך מדין מעילה, אם כן מאי

13 איריא מה שייך, מדוע דתני ששנה ר' שמעון בברייתא זו את ההבחנה בדין הנותר בין האכילה לפני זריקה שעדיין מועלים בו, ולאחר זריקה ששוב אין מועלים בו, ליתני שישנה הבחנה יותר מדוייקת, זו שבין קבלת הדם קודם שקיעה שהיתה לו שהות לזריקה, ולן — שאין מועלים בו, ובין קבלת הדם שלאחר שקיעה ולן, שכיון ולא היתה שהות לזריקה עדיין דין מעילה בבשר הקרבן!

14 ומשיבים: הכי נמי קאמר אכן כך גם כן אמר ר' שמעון, שכך צריך להבין את דבריו שבברייתא: קודם שיראה שיהיה ראוי לזריקה — יש בו עדיין דין מעילה, ולאחר שיראה לזריקה — שוב אין בו דין מעילה.

15 א ומציעים עוד ראיה. תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו: הפיגול בקדשי קדשים — מועלין יש בו דין מעילה. ודנים בכוונת הדברים, מאי לאו האם לא מדובר שכבר זרק את הדם, ונסיק מכאן שבקרבן כשר, כשנזרק הדם — אין מועלים בו, ושמע מינה ולמד מכאן ש"שעת היתר" שאמר ר' יהושע במשנתנו היתר אכילה הוא ששנינו, שהיא המפקיעה את בשר קדשי הקדשים ממעילה! ודוחים: לא, אין ראיה מברייתא זו, שכן מדובר בה כאשר לא זרק עדיין.

16 ושואלים: אבל אם זרק מאי מה יהא הדין? הכי נמי כך גם כן יהא הדין שאין מועלין בו. ואם כן מאי איריא דתני מה שייך ששנה בסוף הברייתא שבאימורי קדשים קלים אין מועלין בו,

17 ליתני שישנה ויחלק בבשר קדשי קדשים עצמם, ובאופן זה: כאן שמועלים בהם — הרי זה כשפיגל לפני זריקה, כאן שאין מועלים בהם — הרי זה כשפיגל לאחר זריקה!

18 ומשיבים: אכן אף כך היה יכול לחלק, ואולם הא חלוקה זו שהביא בין קדשי קדשים לקדשים קלים אתיא לאשמועינן באה להשמיענו, ללמדנו כלל זה בדיני המעילה: כל שענינו הוא לאיתויי להביא את הקרבן לידי מעילה, כאימורי קדשים קלים, שעד הזריקה אינם בכלל דין מעילה, רק זריקה כתיקנה היא שמייתי מביאה לידי מעילה.

19 ואילו כל זריקה שבאה לאפוקי להוציא מידי מעילה, כבשר קדשי הקדשים — אפילו זריקה שלא כתיקנה נמי מפקע גם כן מפקעת מידי מעילה.

20 א משנה בשר קרבנות קדשי קדשים שמשעה שנזרק דמם, והותרו לכהנים יצאו מכלל המעילה, נשאלה השאלה ביחס אליו האם יש בו דין מעילה במקרה שיצא אל מחוץ לעזרה לפני זריקת דמים וחזר ונכנס.

21 ונחלקו בדבר, ר' אליעזר אומר: אין זריקה זו נחשבת כלל, ולכן אינה מועילה להוציאו מדין מעילה, ומועלין בו. וכמו כן אין חייבין עליו משום פיגול. ואף אינו חייב כרת על אכילת בשר אם נותר לאחר זמן אכילתו הראוי. וכן אינו חייב משום טמא, אם אכלו בטומאת הגוף. שמאחר והזריקה לא היתה ראויה, ולא הותר הבשר בזריקה זו לאכילת הכהנים, לא יצא מכלל "קדשי ה' ", ואין לחייב את האוכלו לאחר זמנו או בטומאה.

22 ואילו ר' עקיבא אומר: זריקה זו נחשבת אף שיצא הבשר אל מחוץ לעזרה ונפסל. ולכן אין מועלין בו וכן מועילה היא שמעתה חלים עליו כל דיני הקרבן שנזרק דמו כראוי, ולכן חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא.

23 וכראיה לשיטתו זו שהזריקה מועילה אף שיצא הבשר אל מחוץ למקומו, אמר ר' עקיבא: והרי המפריש בהמה לחטאתו, ואבדה, וחזר והפריש אחרת תחתיה במקומה, ואחר כך נמצאת הראשונה. והרי שתיהן עומדות איפוא להקרבה, ושחט את שתיהן באותו זמן, וזרק את דמה של אחת מהן, ונמצא שהשניה נפסלה להקרבה משום מותר חטאת.

24 ויש לדון מה דין בשר השניה לענין מעילה, האם לא כשם שדמה של זו שנזרק פוטר את בשרה מדין מעילה, כך הוא פוטר גם את בשר חברתה, שכיון שיכול היה לזרוק את דם כל אחת מהן לפי בחירתו, הרי שתיהן כקרבן אחד, וכדין האחת כך גם דין השניה. ומאחר וכן, נדון בקל וחומר לענין הזריקה בקרבן שיצא בשרו וחזר ונכנס:

25 אם פטר זריקת דמה של זו את בשר חברתה מן המעילה, דין קל וחומר הוא שיפטר את בשר עצמה מדין המעילה אף שיצא אל מחוץ לעזרה!

26 וכשם שנחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא בשאלה אם יש בזריקת הדם של בשר שיצא כדי להפקיע את הבשר מכלל מעילה, כך נחלקו אף בדינם של אימורי חלקי הקרבן העולים למזבח של קדשים קלים שיצאו אל מחוץ לעזרה לפני זריקת דמים, האם יש בזריקה זו כדי להחיל עליהם דין מעילה?

27 ר' אליעזר אומר: אין זריקה זו נחשבת כלל, ומשום כך אין מועלין בהן. ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא. ואילו ר' עקיבא אומר: זריקה זו נחשבת ולכן מועלין בהן, וחייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא.

28 ב גמרא ושואלים: והני תרתי ואותן שתים, שתי המחלוקות שהובאו במשנה, גם בבשר קדשי קדשים וגם באימורי קדשים קלים למה לי לשנותן, והרי מחלוקת אחת היא ביסודה!

29 ומשיבים: צריכי צריכות שתיהן להישנות, משום דאי איתמר שאם היתה נאמרת המחלוקת רק בקדשי קדשים, הוה אמינא הייתי אומר כי דווקא בהא קא אמר בזה אמר ר' אליעזר שמועלין בו משום שזריקה כתיקנה מפקא מוציאה את בשר קדשי קדשים מידי מעילה ואילו זריקה שלא כתיקנה, כגון זו שנעשתה על בשר שיצא אל מחוץ לעזרה — לא מפקא אינה מוציאה אותו מידי מעילה.

30 אבל בזריקה האמורה לאיתויי להביא, להחיל לידי מעילה על קרבנות שעדיין לא היו בגדר זה, וכגון אימורי קדשים קלים, מודי מודה הוא לר' עקיבא שאפילו זריקה שלא כתיקנה כגון זו מייתא מביאה לידי מעילה. ולהיפך,

31 אי איתמר אם היתה נאמרת המחלוקת רק גבי אצל קדשים קלים, הוה אמינא הייתי אומר כי דווקא גבי אצל אימורי קדשים קלים הוא שאמר ר' עקיבא שמועלין בהן, משום שאולי לענין זה אפילו זריקה שלא כתיקנה מייתא מביאה לידי מעילה,

32 אבל בבשר קדשי קדשים שדין הזריקה בהם לאפוקי להוציא מדין מעילה הוא, יש מקום לומר שזריקה שלא כתיקנה — לא מפקא לא מוציאה מידי מעילה, על כן קא משמע לן משמיע לנו התנא במשנתנו שנחלקו בשני המקרים.

33 ג בהסבר שיטת ר' עקיבא במשנה אתמר נאמר שנחלקו אמוראים. אמר ר' יוחנן: כי כאשר אמר ר' עקיבא את שיטתו זו שזריקה מועלת מועילה לבשר קדשי הקדשים או אימורי קדשים קלים היוצא אל מחוץ לעזרה לענין המעילה — הרי זה דווקא כשיצא מקצתו וחלקו נשאר בעזרה, שמתוך שהועילה הזריקה לחלק שנשאר בעזרה, הריהי מועילה אף לחלק שיצא אל מחוץ לה, אבל אם יוצא כולו אל מחוץ לעזרה — במקרה זה לא אמר ר' עקיבא.

34 אמר ליה לו רב אסי לר' יוחנן: כבר לימדוני חבירי שבגולה תלמידי חכמים שבבבל כי