ספר החינוך תקנ״ג

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם שנאמר תצא ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו:

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר: "ולו תהיה לאישה" דברים כב,יט.

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְרַגֵּל – שֶׁנִּמְנַעְנוּ מֵרְכִילוּת, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט טז לֹא תֵלֵךְ רָכִיל. וְהָעִנְיָן הוּא, שֶׁאִם נִשְׁמַע אָדָם מְדַבֵּר רַע בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא נֵלֵךְ אֵלָיו וּנְסַפֵּר לוֹ פְּלוֹנִי מְדַבֵּר כָּךְ וְכָךְ, אֶלָּא אִם כֵּן תִּהְיֶה כַּוָּנָתֵנוּ לְסַלֵּק הַנְּזָקִין וּלְהַשְׁבִּית רִיב. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כתובות מו, א בְּפֵרוּשׁ רָכִיל רַךְ לָזֶה וְקָשֶׁה לָזֶה, דָּבָר אַחֵר לֹא תְּהֵא כְּרוֹכֵל, מַטְעִין דְּבָרִים וְהוֹלֵךְ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כִּי הַשֵּׁם חָפֵץ בְּטוֹבַת הַבְּרִיּוֹת אֲשֶׁר בָּרָא וְצִוָּנוּ בָּזֶה כְּדֵי לִהְיוֹת שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ כִּי הָרְכִילוּת מֵבִיא לְרִיב וּמַצָּה. פְּרָטֵי הַמִּצְוָה וְרֹב הָאַזְהָרוֹת שֶׁהִזְהִירוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הָרְכִילוּת וְעַל לָשׁוֹן הָרַע שֻׁתָּפוֹ, יִתְבָּאֲרוּ בִּמְקוֹמוֹת מֵהַתַּלְמוּד וּבַמִּדְרָשׁוֹת בְּפִזּוּר ה' דעות פ"ז. וּבְפֵרוּשׁ אָמְרוּ ערכין טו ב בְּלָשׁוֹן הָרַע. שֶׁמֵּמִית הָאוֹמְרוֹ וְהַמְּקַבְּלוֹ וְהַנֶּאֱמָר עָלָיו, וְהַמְּקַבְּלוֹ יוֹתֵר מִכֻּלָּן, וְהִזְהִירוּ הַרְבֵּה עָלָיו עַד שֶׁאָמְרוּ דֶּרֶךְ מָשָׁל ב"מ נט ב: מַאן דְּאִית לֵהּ זְקִיפָא בְּדֻקְתֵּהּ, לָא לֵימָא זְקוֹף בִּינִיתָא. וְאָמְרוּ ערכין טז א כִּי בִּכְלַל אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע הוּא הַמְשַׁבֵּחַ חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי שׂוֹנְאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר משלי כז יד מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ וְגוֹ'. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְרָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ עוֹבֵר עַל לָאו, וְהוּא כְּעוֹבֵר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ, וְאֵין בּוֹ מַלְקוּת, לְפִי שֶׁהוּא לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְכַמָּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם לְהַלְקוֹת מִלְּבַד רְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל וְשֶׁל פָּרוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּלָּאו הַזֶּה מַלְקוּת לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, פְּעָמִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲפִלּוּ חִיּוּב מִיתָה, כַּיָּדוּעַ בְּדִין מוֹסֵר. וְזֶה הַדִּין הִתִּירוּ חֲכָמִים לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ לְתִקּוּן הָעוֹלָם, מוּטָב יָמוּת אִישׁ אֶחָד וְלֹא יַזִּיק וִיאַבֵּד לְרַבִּים גּוּפָם אוֹ אֲפִלּוּ מָמוֹנָם. וְאֶכְתֹּב לְךָ בְּנִי מְעַט מִמָּה שֶׁיֵּשׁ בַּגְּמָרָא בְּעִנְיָן זֶה, וְאִם תִּזְכֶּה לָדַעַת תִּרְאֶה הַכֹּל בִּמְקוֹמוֹ. גָּרְסִינַן בְּפֶרֶק הַגּוֹזֵל בָּתְרָא ב"ק קטז ב הַהוּא גַבְרָא דְּאַחְוִי כַּרְיָא דְּחִטֵּי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, חַיְּבֵהּ רַב נַחְמָן לְשַׁלּוֹמַהּ, וְטַעְמָא מִשּׁוּם דִּינָא דְּגַרְמֵי שם קיז ב. וְדַוְקָא שֶׁהֶרְאָה מֵעַצְמוֹ אֲבָל מִתּוֹךְ הָאֹנֶס, פָּטוּר, וְכִדְתַנְיָא שם קיז, א יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲנָסוּהוּ גּוֹיִם וְהֶרְאָה מָמוֹן חֲבֵרוֹ פָּטוּר. וּפֵרְשׁוּ מוֹרֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּלֹא סוֹף דָּבָר אֲנָסוּהוּ בְּגוּפוֹ אֶלָּא אֲפִלּוּ אֲנָסוּהוּ בְּמָמוֹן שֶׁיִּקְחוּ לוֹ מָמוֹן אִם לֹא יַרְאֶה מָמוֹן חֲבֵרוֹ וְהֶרְאָהוּ פָּטוּר, דְּכָל מַרְאֶה עַל יְדֵי אֹנֶס פָּטוּר וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּמַרְאֶה מֵעַצְמוֹ. וְכֵן כָּתַב הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם בַּר רַבִּי דָּוִד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְאִם נָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד חַיָּב, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֹנֶס נְפָשׁוֹת. וְאִם תֹּאמַר אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, יֵשׁ לוֹמַר מִי אָמְרִינַן לֵיהּ יָמוּת? יִתֵּן וִישַׁלֵּם קָאָמְרִינַן לֵיהּ, וְלֹא יַצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ, וַאֲפִילּוּ בְּנִרְדָּף שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי רוֹדֵף וְשִׁבֵּר כֵּלִים חַיָּב, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁבְּרָן בְּכַוָּנָה אֶלָּא בְּלֹא כַּוָּנָה, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ לִהִנָּצֵל, וְכָל שֶׁכֵּן נָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד שֶׁחַיָּב בַּתַּשְׁלוּמִין. וְאִם לְאַחַר שֶׁהֶרְאָה מִתּוֹךְ הָאֹנֶס נָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד, מִשָּׁעָה שֶׁהֶרְאָה רוֹאִין אֶת הַדָּבָר כְּאִלּוּ נִשְׂרַף וְשׁוּב אֵינוֹ מִתְחַיֵּב עָלָיו מִשּׁוּם נָשָׂא וְנָתַן, וּמִשּׁוּם שֶׁהֶרְאָה נָמֵי אֵינוֹ חַיָּב כֵּיוָן שֶׁהֶרְאָה מִתּוֹךְ הָאֹנֶס כְּדִכְתִיבְנָא. וְהָכִי אָמְרִינַן הָתָם הַהוּא גַבְרָא דְּאַחְוִי חֲמָרָא דְּרַב מָרִי וְרַב פִּנְחָס בְּנֵי דְּרַב פַּפָּא, פֵּרוּשׁ מִתּוֹךְ הָאֹנֶס. אָמְרִי לֵיהּ דְּרֵי וְאַמְטִי, דָּרָא וְאַמְטִי. וְאַסִּיקְנָא, דְּכֵיוָן דְּאוֹקְמִינְהוּ עִלָּוֵהּ, מִקְלָא קַלְיָא וְשׁוּב אֵינוֹ מִתְחַיֵּב עָלָיו. וְהֵיכָא דְּהֶרְאָה מֵעַצְמוֹ בְּלֹא טַעֲנַת אֹנֶס חַיָּב מִיתָה וְתַשְׁלוּמִין, דְּגָרְסִינַן הָתָם הַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה בָּעֵי דְּנַחְוֵי בֵּי תִּבְנָא דְּחַבְרֵהּ אֲתָא לְקַמֵּהּ דְּרַב, אֲמַר לֵהּ רַב לָא תַּעֲבֵד הָכִי כְּלוֹמַר הִתְרָה בּוֹ לָא הֲוָה צָאֵת הֲוָה יָתֵב רַב כָּהֲנָא קַמֵּהּ דְּרַב, קָם רַב כָּהֲנָא שַׁמְטֵהּ לְקוֹעֵהּ כְּלוֹמַר הֲרָגוֹ וְהָכִי מוּכָח הָא דַּאֲמַר לֵהּ רַב לְרַב כָּהֲנָא הָאִדָּנָא מַלְכוּתָא דְּפָרְסָאֵי הִיא וְקָפְדֵי אַשְּׁפִיכוּת דָּמִים. וְאָמְרִינַן נָמֵי בַּגְּמָרָא שם קיט א, גַּבֵּי מַאן דְּאִבַּעְיָא לָן מָמוֹן מוֹסֵר אִם מֻתָּר לְאַבְּדוֹ, וּמְהַדְּרִינַן לֵיהּ, לֹא יְהֵא מָמוֹנוֹ חָמוּר מִגּוּפוֹ, אַלְמָא דְּגוּפוֹ מֻתָּר לְאַבְּדוֹ, מִיהוּ דַּוְקָא בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה וְעַל יְדֵי הַתְרָאָה, וּכְמַעֲשֶׂה דְּרַב כָּהֲנָא, וְאֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו הַתְרָאָה כִּשְׁאָר חַיָּבֵי מִיתוֹת. וּמִי שֶׁמֻּחְזָק לִמְסֹר, נִרְאֶה שֶׁהוּא כְּמֻתְרֶה וְעוֹמֵד, וּמֻתָּר לְהָרְגוֹ בְּכָל שָׁעָה. וְדַעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חובל ומזיק ח י יא, שֶׁכָּתַב בְּדִין מוֹסֵר כָּךְ הוּא, כֵּיוָן שֶׁאָמַר הֲרֵנִי מוֹסֵר פְּלוֹנִי בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ וַאֲפִלּוּ מָמוֹן קַל הֲרֵי זֶה הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה, וּמַתְרִין בּוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ אַל תִּמְסֹר, אִם הֵעִיז פָּנָיו וְאָמַר לֹא כִי אֶלָּא אֶמְסֹר מִצְוָה לְהָרְגוֹ, וְכָל הַקּוֹדֵם לְהָרְגוֹ זָכָה. עָשָׂה הַמּוֹסֵר אֲשֶׁר זָמַם וּמָסַר, יֵרָאֶה לִי שֶׁאָסוּר לְהָרְגוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הֻחְזַק לִמְסֹר הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג שֶׁמָּא יִמְסֹר אֲחֵרִים, עַד כָּאן לְשׁוֹן הָרַב. הִצְרִיךְ הַתְרָאָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ מֻחְזָק לִמְסֹר וְשֶׁיְּקַבֵּל הַתְרָאָה, וּלְמִי שֶׁהוּא מֻחְזָק לִמְסֹר נִרְאֶה מִתּוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ הַתְרָאָה. וְאֵין הַמּוֹסֵר יָכוֹל לוֹמַר בִּשְׁבִיל שֶׁפְּלוֹנִי מֵצֵר לִי אֲנִי מוֹסְרוֹ בְּיַד גּוֹיִם, שֶׁאֵין זֶה פּוֹטְרוֹ מֵעָנְשׁוֹ, אֲבָל הַמֵּצֵר לְצִבּוּר, מֻתָּר לַצִּבּוּר לְמָסְרוֹ בְּיַד גּוֹיִם, וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שם הי"א. וְאָסוּר לְאַבֵּד מָמוֹן מוֹסֵר, מִשּׁוּם איוב כז יז רָשָׁע יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ. כִּדְאַסִּיקְנָא בְּפֶרֶק הַגּוֹזֵל בבא קמא קיט א.

2 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוָה עַל הָאוֹנֵס שֶׁיִּשָּׂא אֲנוּסָתוֹ – שֶׁנִּצְטַוָּה הָאוֹנֵס נַעֲרָה בְּתוּלָה שֶׁיִּשָּׂא אוֹתָהּ לְאִשָּׁה וְשֶׁיִּתֵּן לְאָבִיהָ חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב כט וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּדֵי לְיַסֵּר הַנְּבָלִים מִן הַמַּעֲשֶׂה הָרַע הַזֶּה וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל כְּהֶפְקֵר, שֶׁאִם יַחְשֹׁב הָאוֹנֵס לְמַלֹּאת נַפְשׁוֹ בָּהּ וְיֵלֵךְ לוֹ, יֵקַל בְּעֵינָיו לַעֲשׂוֹת כֵּן פְּעָמִים הַרְבֵּה, אֲבָל אִם בְּדַעְתּוֹ שֶׁתִּהְיֶה קְשׁוּרָה עִמּוֹ וּמֻטֶּלֶת עָלָיו כָּל יָמָיו לְחִיּוּב שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה, וַאֲפִלּוּ אִם יָקוֹץ בָּהּ לֹא יִהְיֶה לוֹ רְשׁוּת לְגָרְשָׁהּ לְעוֹלָם, וְשֶׁיִּתְחַיֵּב לִתֵּן לְאָבִיהָ חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, מִיָּד בֶּאֱמֶת יִכְבֹּשׁ יִצְרוֹ וְיִמָּנַע מֵעֲשׂוֹת הַנְּבָלָה עִם הַקְּנָס הַזֶּה. וְגַם יֵשׁ בָּזֶה קְצָת תַּנְחוּמִין עַל הָעֲנִיָּה הַמְּבֻיֶּשֶׁת שֶׁתִּשָּׁאֵר עִמּוֹ לְעוֹלָם, פֶּן יְבַיְּשֶׁנָּה אִישׁ אַחֵר בַּדָּבָר הָרַע שֶׁאֵרַע לָהּ, וּפִקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב תהלים יט, ט. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נערה בתולה א, ג ה כָּל הַנִּבְעֶלֶת בַּשָּׂדֶה בְּחֶזְקַת אֲנוּסָה, וְכָל הַנִּבְעֶלֶת בָּעִיר בְּחֶזְקַת פִּתּוּי, עַד שֶׁיָּעִידוּ עֵדִים שֶׁהִיא אֲנוּסָה. וְאָמְרוּ חֲכָמִים כתובות לט, ב, שֶׁהָאֲנוּסָה שֶׁלֹּא רָצְתָה הִיא אוֹ אָבִיהָ שֶׁתִּנָּשֵׂא לוֹ אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ, אֲבָל לֹא רָצָה הוּא כּוֹפִין אוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת אוֹ סוּמָא וּמְצֹרַעַת, וְאֵינוֹ מוֹצִיאָה לְעוֹלָם. וְלָזוֹ אֵין לָהּ כְּתֻבָּה, דְּמָה טַעַם תִּקְּנוּ חֲכָמִים כְּתֻבָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא הָאִשָּׁה קַלָּה בְּעֵינֵי בַּעְלָהּ לְגָרְשָׁהּ, וְזוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְגָרְשָׁהּ. הָיְתָה הָאֲנוּסָה אֲסוּרָה עָלָיו, וַאֲפִלּוּ מֵחִיּוּב עֲשֵׂה, וַאֲפִלּוּ שְׁנִיָּה הֲרֵי זוֹ לֹא יִשָּׂאֶנָּה, וְכֵן אִם נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה אַחַר שֶׁכְּנָסָהּ יְגָרְשֶׁנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שם ה"ח שֶׁאֵין הָאוֹנֵס אוֹ הַמְּפַתֶּה חַיָּב בִּקְנָס, עַד שֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ וּבְעֵדִים, וְאֵינוֹ צָרִיךְ הַתְרָאָה. וּבִכְתֻבּוֹת פֶּרֶק רְבִיעִי מו, ב נִרְאֶה הֶפֶךְ, דִּבְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אֵין חִלּוּק בֵּין כְּדַרְכָּהּ לְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ לְמַכּוֹת וְלָעֳנָשִׁין אֶלָּא בְּמוֹצִיא שֵׁם רַע בִּלְבַד. וְאֵין בָּהּ חִיּוּב קְנָס עַד שֶׁתְּהֵא בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים גְּמוּרוֹת, וּמִשָּׁלֹשׁ שָׁנִים גְּמוּרוֹת עַד שֶׁתִּבְגֹּר יֵשׁ לָהּ קְנָס. וּבוֹגֶרֶת רמב"ם אישות פ"ב ה"ב נִקְרֵאת אַחַר שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים מִשֶּׁנִּרְאָה בָּהּ סִימָן הַתַּחְתּוֹן, שֶׁהֵן שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וּבְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים אֵלּוּ נִקְרֵאת נַעֲרָה, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם לט, א אֵין בֵּין נַעֲרוּת לְבַגְרוּת אֶלָּא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּלְבַד. וְאַחַר שֶׁבָּגְרָה רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ח, אֵין לָהּ קְנָס, שֶׁנֶּאֱמַר נַעֲרָה בְּתוּלָה, וּבָא עָלָיו הַפֵּרוּשׁ שם לח א בְּתוּלָה וְלֹא בְּעוּלָה, נַעֲרָה וְלֹא בּוֹגֶרֶת. וּמְמָאֶנֶת וְאַיְלוֹנִית. וְעִנְיַן סִימָנֵי הָאַיְלוֹנִית, יָדוּעַ. וְכָל שֶׁלֹּא נִרְאָה בָּהּ סִימָן הַתַּחְתּוֹן וְהִיא בַּת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ סִימָנֵי אַיְלוֹנִית, בְּחֶזְקַת אַיְלוֹנִית הִיא. וּבֵין שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב אוֹ שֶׁאֵין לָהּ אָב יֵשׁ לָהּ קְנָס. וְעֶשֶׂר נָשִׁים מָנוּ חֲכָמִים, שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס רמב"ם נערה בתולה פ"ג הל' ט י, וְאֵלּוּ הֵן, בּוֹגֶרֶת, מְמָאֶנֶת, מְגֹרֶשֶׁת, אַיְלוֹנִית, שׁוֹטָה, חֵרֶשֶׁת, גִּיֹּרֶת, שְׁבוּיָה, מְשֻׁחְרֶרֶת, וְהַיּוֹצֵא עָלֶיהָ שֵׁם רַע, וּשְׁאָר הַבָּנוֹת יֵשׁ לָהֶן קְנָס. וְכָל שֶׁיֵּשׁ לָהּ קְנָס יֵשׁ לָהּ בֹּשֶׁת וּפְגָם אִם נִתְפַּתְּתָה, אֲבָל אִם נֶאֶנְסָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ קְנָס יֵשׁ לָהּ בֹּשֶׁת, דְּלָא גָּרְעָה מֵחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁחַיָּב עָלָיו בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים. וְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שם פ"ב ה"י כָּתַב, דַּאֲפִילּוּ בַּאֲנוּסָה כָּל שֶׁאֵין לָהּ קְנָס אֵין לָהּ בֹּשֶׁת, וְתָמֵהַּ אֲנִי עָלָיו. וּדְמֵי דְּבָרִים אֵלּוּ הֵן שֶׁל אָב, שֶׁהַתּוֹרָה זִכְּתָה שֶׁבַח נְעוּרִים לָאָב, וְאִם אֵין לָהּ אָב, לְעַצְמָהּ. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה בִּכְתֻבּוֹת בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, לְעִנְיַן הֶכְרֵחַ פִּרְעוֹן הַקְּנָס, בִּזְכָרִים בִּזְמַן הַבַּיִת, שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדֵינוּ לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת, וּלְעִנְיַן שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה הָאוֹנֵס אַף בַּזְּמַן הַזֶּה הִיא מִצְוָה עָלָיו, שֶׁהַנִּשּׂוּאִין מִצְוָה הִיא וְלֹא קְנָס.

3 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ויסרו אתו, מלקות ספרי רלח. קשה לי: הרי זה לאו שאין בו מעשה, ואין לוקין על כגון דא? פ' כי־תצא תשנ"ט וראה "ספר החינוך" מצוה תקנג שכתב: "ואף על פי שאין בזה מעשה, אלא דיבור, התורה חייבתו כאן במלקות, כדכתיב: 'ויסרו אתו'".

4 כלי חמדה על התורה פתח ↗

ב עתה אעתיק בזה אשר כתבתי בקונטרס אגרת ביקורת על ת' בשמים ראש וז"ל שם עי' בת' בש"ר סי' רי"ב בת' המיוחסת להרא"ה ז"ל שכ' בתו"ד בזה"ל וב"ה אשר נתן בלב חכמי ישראל הקדמונים לבטל דיני מלקות וקנסות וק"ו למיתת ב"ד כו' וח"ו שיצאו דברים כאלו מפי הרא"ה ז"ל לשבח להשי"ת על חורבן ביהמ"ק שביטל הסנהדרין מלשכת הגזית שבזה תלי' דיני נפשות כמו דילפינן מקראי בסנהדרין דנ"ב ע"ב ופסקו הר"מ ז"ל פי"ב מסנהדרין הי"א ודיני מלקות הנה לדעת הסמ"ג וכ"ד הר"א ממיץ ז"ל בס' יראים וכן מוכיח מורי הג' ז"ל בישועות ישראל חו"מ ס"ד מת' הגאונים ג"כ דינם כד"נ, ואני כ"כ על הגליון גדולה מזו ד' הרא"ה ז"ל בס' החינוך מצוה תקנ"ג שכ' גדולה מזו דאף קנס אינו שייך אלא בזה"ב וכן במצוה תקנ"ז לענין קנס דאונס ס"ל כן דהכל תלוי בזמן הבית דהכל הוי בגדר אם אין כהן אין משפט ואם כי שיטתו תמו' בזה וגם במלקות דעת הרבה פוסקים דלא תלי' בבית אלא בסמיכה אך עכ"פ איך שייך לומר שבח ע"ז לחכמים הקדמונים דבטלו דינים אלו, כאילו הי' הדבר בידם לקיים או לבטל כיון שתלי' בבית או בסמיכה ואם כי בדיני קנסות ומלקות הי' מקום לומר בכוונתו כמו דדיינין ד"מ משום דשליחותי' קעבדינן ה"ה במלקות וקנסות הי' להם לעשות אותנו לשלוחים שנדין בהם לולי שראו שא"א למסור הדברים לדורות אחרונים אבל בד"נ דצריך מקדש וא"א בלעדי זה וגם הם לא יכולים לדון בלי בית ל"ש בזה לעשות אותנו לשלוחים ולומר בזה דשלוחותי' קעבדינן, וגם במלקות יש לעי' אי שייך בזה שליחותי' קעביד לפ"ד רוה"פ דהא דשליחותי' קעבדינן הוא רק מתק"ח ז"ל וכמ"ש הרמב"ן ז"ל ר"פ שופטים א"כ בשלמא בממון י"ל דהפקר ב"ד הפקר אבל במלקות דאיכא איסור חבלה אלא דהותר מכללו בב"ד כמבואר בכתובות דל"ג א"כ ז"ד במי שיש עליהם תורת ב"ד אבל שיוכלו הם לעשות שלוחים שידונו דיני מלקות מי שאינם בגדר ב"ד מה"ת ולעבור על לאו דחובל דהוי עקירת ד"ת בקו"ע לדורות, הן שאמת שראיתי לח"א שכ' על הא שכ' הטור דגם היום יכולין לדון ד"נ להוראת שעה ולמגדר מילתא אע"ג דליכא סמוכין דהוא ג"כ מטעם שלוחתי' קעבדינן והביא ראי' לזה מדברי רבינו יונה סנהדרין דנ"ג שכ' דלכן אמרי' בש"ס דר"ח ב"ט טעה במה דדן בת כהן בשריפה אע"ג דלהוראת שעה דנין ד"נ משום דל"ש והבין הרב הנ"ל דכוונתו דמשום דל"ש לא אמרי' בזה שלוחת' קעבדינן אך באמת זה טעות דכוונת ר"י ז"ל פשוט כיון דל"ש ל"ש למגדר מילתא בזה ולכן אין לדין בזה ד"נ להוראת שעה ובאמת נראה דאפי' א"נ דשייך שלוחות' קעבדינין אפי' במלקות ובד"נ ונאמר דלא תלי' בבית ויכולין לעשות שליח אפי' אם לא יהי' בזמן הבית מ"מ כיון דקימ"ל כל מילתא דל"ש לא עבדינן שלוחתי' וא"ל ל"ש יותר גדול מזה ממה שמתרמה לפעמים שצריך למגדר מילתא להוראת שעה ואף אם באותו המקום והזמן נפרץ הדבר מ"מ הוי בגדר ל"ש בעצם ול"ש בזה שלוחתי' קעבדינן הכלל בזה בודאי לא יתכן שנימא בהוראת שעה שלוחתי' קעבדינן מכמה טעמים ובד"נ בכלל ל"ש שלוחתי' קעבדינן משום דחסר בית ומזבח וכהן וא"כ לא יתכנו ד' הרא"ה ז"ל כלל וראיתי בכסא דהרסנא שם שכ' ע"ז בזה"ל ואיני רוצה לדבר בענינים האלה מאומה כי מלבד שאני חושב שכלי לבלי הגיע לפלגות הענין הזה עוד לדעתי ראוי לקיים בו חמוקי ירכיך, ואמנם לבי אומר לי שראה בעל תשובה זו שקפה עינו על כל זאת ולכן שיכל ידיו כה וכה עכ"ל והנה אני מכיר רמוזותיו בזה שכוונתו לקושית הרמב"ן ז"ל בפ' מסעי שאיך יתכן שבמצוה שנאמר והיתה אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם שלא ינהג אלא בזמן הבית ומה שת' הרמב"ן ז"ל שכוונת הקרא על מלקות ודיני קנסות זה תימא רבה שזה א"צ סנהדרין אלא ב"ד של ג' די בזה לכן הוכיח מזה דמה"ת באמת נוהג הכל בזה"ז ג"כ רק דחכמים הקדמונים בטלו דיני קנסות ומלקות כן נראה דעתו בזה:

1 מִצְוָה שֶׁתֵּשֵׁב אֵשֶׁת מוֹצִיא שֵׁם רַע תַּחְתָּיו לְעוֹלָם – שֶׁנִּצְטַוָּה מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁתֵּשֵׁב תַּחְתָּיו לְעוֹלָם וַאֲפִילּוּ הִיא עִוֶּרֶת אוֹ מֻכַּת שְׁחִין, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב יט וְלוֹ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה. וּמִכְּלַל דִּין זֶה, שֶׁנִּצְטַוּוּ בֵּית דִּין גַּם כֵּן לְהַלְקוֹתוֹ עַל אֲשֶׁר הוֹצִיא שֵׁם רַע בְּשֶׁקֶר וּלְעָנְשׁוֹ מֵאָה סְלָעִים כֶּסֶף מְזֻקָּק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּרָשָׁה, וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כתובות מו, א שֶׁאַזְהָרַת מוֹצִיא שֵׁם רַע, הִיא בִּכְלַל לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ מצוה רלו.

2 מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְיַסֵּר הַנְּבָלִים מֵעֲשׂוֹת נְבָלוֹת רָעוֹת כָּאֵלֶּה, וּכְעִנְיָן שֶׁנִּכְתֹּב לְמַטָּה בְּסָמוּךְ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, בְּדִין אוֹנֵס מצוה תקנז.

3 מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נערה בתולה פ"ג הל' ו ז כֵּיצַד הוֹצָאַת שֵׁם רַע? הוּא שֶׁיָּבוֹא לְבֵית דִּין וְיֹאמַר נַעֲרָה זוֹ בָּעַלְתִּי וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים, וּכְשֶׁבִּקַּשְׁתִּי עַל הַדָּבָר נוֹדַע לִי שֶׁזָּנְתָה תַּחְתַּי אַחַר שֶׁאֵרַסְתִּיהָ, וְאֵלּוּ הֵם עֵדֵי שֶׁזָּנְתָה בִּפְנֵיהֶם. וּבֵית דִּין שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי הָעֵדִים וְחוֹקְרִין עֵדוּתָן, אִם נִמְצָא הַדָּבָר אֱמֶת נִסְקֶלֶת, וְאִם הֵבִיא הָאָב עֵדִים וְהֵזֵמּוּ הָעֵדִים שֶׁהֵבִיא הַבַּעַל, וְנִמְצָא שֶׁהָעֵדִים הֵעִידוּ שֶׁקֶר, יִסָּקְלוּ, וְיִלְקֶה הוּא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּזֶה מַעֲשֶׂה אֶלָּא דִּבּוּר, הַתּוֹרָה חִיַּבְתּוֹ כָּאן בְּמַלְקוּת כְּדִכְתִיב וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ, וְיִתֵּן מֵאָה סֶלַע, וְעַל זֶה נֶאֱמַר וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִּתִּי, אֵלּוּ הָעֵדִים שֶׁיָּזֵמּוּ עֵדֵי הַבַּעַל. חָזַר הַבַּעַל וְהֵבִיא עֵדִים אֲחֵרִים וְהֵזֵם עֵדֵי הָאָב הֲרֵי הַנַּעֲרָה וְעֵדֵי הָאָב נִסְקָלִין, וְעַל זֶה נֶאֱמַר וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה, מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ, שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ הִיא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֵדִים זוֹמְמִין וְזוֹמְמֵי זוֹמְמִין. הוֹצִיא שֵׁם רַע עָלֶיהָ וְהִיא בּוֹגֶרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא עֵדִים שֶׁזָּנְתָה תַּחְתָּיו כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַמַּלְקוּת וּמִן הַקְּנָס, וְאִם נִמְצָא הַדָּבָר אֱמֶת הֲרֵי זוֹ תִּסָּקֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בּוֹגֶרֶת הוֹאִיל וּבְעֵת שֶׁזִּנְּתָה נַעֲרָה הָיְתָה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי מִמַּכּוֹת וּבְפֶרֶק שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי מִכְּתֻבּוֹת א"ה קע"ז.

4 וְנוֹהֶגֶת לְעִנְיַן הַמַּלְקוּת וְהַקְּנָס בִּזְמַן הַבַּיִת, שֶׁהָיִינוּ דָּנִין דִּינֵי קְנָסוֹת, וּלְעִנְיָן שֶׁתֵּשֵׁב אִשָּׁה תַּחַת בַּעְלָהּ לְעוֹלָם אַף בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁמִּצְוָה עָלָיו בְּכָךְ, שֶׁזֶּה בֶּאֱמֶת מִצְוָה הִיא וְלֹא קְנָס.

1 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו דין מוציא שם רע כלומר שצונו להלקותו ושתהא אשתו לו לפי שבא בה גם כן ולו תהיה לאשה. וכבר התבאר בגמרא מכות שם בזה הלאו גם כן כמו שהתבאר באונס, רוצה לומר שלאו זה קדמו עשה. וכבר התבארו דיני מצוה זו בשלישי ורביעי מכתובות. כי תצא, נשים הלכות נערה בתולה:

1 כתובות פתח ↗

שָׁלַח רַבִּי יִצְחָק בַּר רַב יַעֲקֹב בַּר גִּיּוֹרֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין בִּיאָה כְּדַרְכָּהּ לְבִיאָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ לְמַכּוֹת וְלָעוֹנָשִׁין, אֲבָל מוֹצִיא שֵׁם רַע חִלֵּק: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּבְעוֹל שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, וְיוֹצִיא שֵׁם רַע כְּדַרְכָּהּ.

4 ברית משה פתח ↗

שתשב א אשת מש"ר תחתיו לעולם שנ' כו'. הפסוק פ' תצא פכ"ב פי"ט וכן מנאו ז"ל הבה"ג סימן הנ"ל מ"ע ג' הסה"מ מ"ע רי"ט החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' תקנ"ג הזוה"ר מ"ע רל"ג אות פ' עי"ש שלמד שזה מ"ע מדאמר הגמרא מכות ט"ו ע"א שהלאו של מוציא ש"ר ניתק לעשה ולכאו' מדוע לא הביא מגמ' כתובות מ' ע"א שהקשה ניתי עשה ונדחה ל"ת וכפי מ"ש רבינו ז"ל כאן אזלא קו' הגמ' גם על מוציא ש"ר וי"ל דרבינו שפיר כתב דקושי' הגמ' אזלא גם על מש"ר כיון דלקושטא דמילתא באמת הוי עשה אבל ראי' משם ליכא להביא כיון דיכל"ל דהגמ' לא קאי אלא על אונס ומפתה שדיברה המתני' שם וע"כ לא הביא הזוהר הרקיע ראי' אלא ממכות כמובן הפוע"צ מ"ע רכ"ה הכ"ת מ"ע רל"ד המעיי"ח דף קפ"ח ע"א אות ס', אבל הסמ"ק ז"ל לא מנה את המ"ע זו ולכאו' לפי מ"ש החינוך וז"ל ונוהגת לענין המלקות והקנס בזמן הבית שהיינו דנין דיני קנסות ולענין שתשב אשה תחת בעלה לעולם אף בזמה"ז שמצוה עליו בכך שזה באמת מצוה היא ולא קנס עכ"ל וכ"כ המצות השם ומהר"ם שיק בהגהותיו שם הוכיח גם מהרמב"ם דס"כ א"כ היה לו להסמ"ק ג"כ להביא את המ"ע זו אע"ג דלא מנה אלא מה שנוהג בזמה"ז כמ"ש בהקדמתו כיון דגם במ"ע זו יש חלק גדול מה שנוהג בזמה"ז, וצ"ל דהסמ"ק סובר כהג"ה אחרת שאי' במצות השם שם שכ' בדעת הרמב"ם דגם זה דלו תהי' לאשה ג"כ מטעם קנס היא וכ"נ דסובר הזוה"ר סי' הנ"ל וא"כ ליכא שום חלק מה שנוהג בזמה"ז וע"כ לא מנה אותה ואפשר דמטעם זה כלל היראים ז"ל סי' קצ"ג את המ"ע זו עם הלאו שלה ולא מנאה בפ"ע אע"ג שדרכו למנות אפי' מה שאינו נוהג בזמה"ז משום דרצה לגלות את דעתו הטהורה דגכ"ס דלו תהיה לאשה מטעם קנס היא ובשינוי זו דלא מנה אותה בפ"ע מרמז ע"ז כמובן, ומ"ש רבינו לוקה שנ' ויסרו אותו ואזהרה שלו מלא תלך רכיל כו' כתב המרש"ל בביאורו כאן ע"ז וז"ל אבל אי לאו ויסרו לא הוה מלקינן מלאו דלא תלך רכיל לפי שהוא לאו שבכללות שעיקרו בא על שאר רכילות ולשה"ר או משום דהוי לאו שאב"מ או משום שניתן לתשלומין וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עכ"ל ועי' לעיל מל"ת פ"ד מה שכתבנו בזה, והפרטי דינים שכ' רבינו מהם גם בהרמב"ם הלכות נערה פ"ג ולהל' עי' טוש"ע אה"ע סי' קע"ז:

« ספר החינוך תקנ״ב ספר החינוך תקנ״ד »