רש"ש על סוטה כ״ח א

1 גמרא ת"ש מדקתני סיפא ר"א שני פעמים כו' נטמאה ונטמאה כו'. כצ"ל הראשון בלא ו':

2 שם חד לצואה כו'. עפרש"י. והכוונה שהקב"ה מצוה למים וגוזר עליהם שיפעלו הצבת בטן והפלת ירך כמו ואת העורבים צויתי מלכים א' יז ד דאליהו. ועל העבים אצוה ישעיה ה ו. ולכן לא יפה עשה התוי"ט שהשמיט תיבת למרים שבפרש"י. והנה הגמרא לא נקטה הדרשות לסדר הכתובים אשר מהם נדרשות. וכן לקמן ג"פ האמורים בפרשה אם נטמאה כו' אינן כסדרן בפרשה:

3 רש"י ד"ה סוטה לא עשה. וה"ה לשוגג אשתו וא"א עמו בבית כו'. עי' לעיל ר"פ בתוספות בשם הירושלמי הוא מזיד והיא שוגגת כו' אפשר לומר כו':

4 תד"ה מה ת"ל והיא נטמאה. כצ"ל:

5 תד"ה אינו דין ואפ"ה ל"ע בהן ספק טהת"ה כו'. תימה דהא טהת"ה היא ודאי טומאה אלא שלא היתה נודעת קודם לשום אדם כדמוכח בכ"ד. וכן פרש"י בפסחים פא ב ד"ה ומי דיינינן ובד"ה שאין לו מקום. וא"כ מאי יוכיח איכא. ועל פרש"י שהעירותי שם פ ב. יש לכוונו עפ"י פרושו שם פא ד"ה ופטורה ע"ש:

6 בא"ד. ההגה שבגליון בשם הרש"א משובשת ועי' בו בפנים: