רש"ש על סוטה כ״ח

1 גמרא ת"ש מדקתני סיפא ר"א שני פעמים כו' נטמאה ונטמאה כו'. כצ"ל הראשון בלא ו':

2 שם חד לצואה כו'. עפרש"י. והכוונה שהקב"ה מצוה למים וגוזר עליהם שיפעלו הצבת בטן והפלת ירך כמו ואת העורבים צויתי מלכים א' יז ד דאליהו. ועל העבים אצוה ישעיה ה ו. ולכן לא יפה עשה התוי"ט שהשמיט תיבת למרים שבפרש"י. והנה הגמרא לא נקטה הדרשות לסדר הכתובים אשר מהם נדרשות. וכן לקמן ג"פ האמורים בפרשה אם נטמאה כו' אינן כסדרן בפרשה:

3 רש"י ד"ה סוטה לא עשה. וה"ה לשוגג אשתו וא"א עמו בבית כו'. עי' לעיל ר"פ בתוספות בשם הירושלמי הוא מזיד והיא שוגגת כו' אפשר לומר כו':

4 תד"ה מה ת"ל והיא נטמאה. כצ"ל:

5 תד"ה אינו דין ואפ"ה ל"ע בהן ספק טהת"ה כו'. תימה דהא טהת"ה היא ודאי טומאה אלא שלא היתה נודעת קודם לשום אדם כדמוכח בכ"ד. וכן פרש"י בפסחים פא ב ד"ה ומי דיינינן ובד"ה שאין לו מקום. וא"כ מאי יוכיח איכא. ועל פרש"י שהעירותי שם פ ב. יש לכוונו עפ"י פרושו שם פא ד"ה ופטורה ע"ש:

6 בא"ד. ההגה שבגליון בשם הרש"א משובשת ועי' בו בפנים:

7 תד"ה מכאן. ירושלמי דפ"ק כו' מילהין דרבנן פליגין כו' ברם הכא אע"פ שיש בו דעת לישאל ספיקו טהור. לכאורה אינו מובן דהא לריו"ח אפי' ודאי זינתה מותרת. ואולי משום דספק הוא אם רצונה הוא רצון מעליא:

8 תד"ה ברה"ר. א"כ הא דתנן כו' ג' נשים כו' כולן טמאות אמאי כו' ה"ל כרה"ר. נראה משום דאיסור נדה לבעלה הוא מחמת טומאה כדכתיב ואל אשה בנדת טומאתה ל"ת. לכן ה"ל כסוטה שג"כ איסורה משום טומאה. ול"ד לשאר איסורים דלית בהון לתא דטומאה:

9 בא"ד אבל התם אחת מהן ודאי טמאה. ק"ל דא"כ מאי פריך בפ' ב' נזירים. דהא התם ג"כ אחד מהן ודאי טמא. ואולי דהואיל דאין כאן אלא עד אחד לא נקרא ודאי כ"כ:

10 בא"ד נגע באחד בלילה כו' ר"מ מטהר. כצ"ל:

11 בא"ד ובכה"ג לא מטהרין. פשוט דכוונתם להקשות על הדיוק דמשמע דברה"י טמא. והגהת הרש"ל לל"צ. וכן במהרש"א הגירסא כאשר לפנינו:

12 בא"ד קופה ברה"ר גבוה י"ט כו'. כצ"ל:

13 בא"ד היתה כפישה על כתיפו כו'. כצ"ל. ועי' בר"ש פ"ו דטהרות מ"ג: