רש"ש על סוטה י״ז

1 גמרא א"ר ודאשה עדיפא מדאיש כו'. עי' לעיל ג ב אידי ואידי באיתתא:

2 רש"י במשנה ד"ה מאם. וגם בסוף ובאו כו' אינו כותב סוף המקרא כו'. כצ"ל:

3 רד"ה שבמשנה תורה. דאלה איקרו כדכתיב כו'. נראה דרצה בזה ליישב מדוע ל"א נמי שבת"כ. ונ"ל עוד דבת"כ נאמרו בל"ר על כלל ישראל. משא"כ דבמ"ת נאמרו בל"י. ומה שבחר ביככה כו' הוא דרצה להשוות להקללות הנאמרות בפרשה דהן מכות שבגופה. אולם לקמן בד"ה כולהו הזכיר גם כן שבת"כ ולא עמדתי ע"ד הרחבה:

4 תד"ה אר"ת בסופו. שאסר ממון חבירו עליו. כ"נ דצ"ל:

5 תד"ה מפני. ורקיע לספיר וספיר לכסא דכתיב ואראה והנה אל הרקיע וגו'. כצ"ל והוא ביחזקאל יו"ד. אולם קשה מדוע לא הביאו מהמוקדם שם א כו כמו בגמרתנו:

6 תד"ה לא בע"ב. תניא ראבש"א רואה אני את דברי ר"א ב"ש מדברי אבא כו'. ק"ל מקדושין ס"ד לא ת"ר איזהו מורא כו' ולא מכריעו ופרש"י לא יאמר נראין דברי פלוני. והש"ך בסי' ר"מ סק"ב כתב דאף שלא בפניו אסור:

7 תד"ה שנאמר. דתנא אר"מ כו' היינו נותנים קנקנתום כו'. כ"ה הגירסא הישנה. ונראה דכוונת הירושלמי לסיומא דברייתא כאשר הובאה לקמן כ כשבאתי אצל ר"ע אסרה עלי. ובירושלמי שלפנינו גי' אחרת ע"ש. ונראה שהוגה ע"פ פי' קה"ע ואינו נכון:

8 תד"ה מה. דהא על פי התורה כתיב גבי ז"מ דמשתעי בד"נ. ולע"ד לק"מ דהא ז"מ חייב אפילו כי איפלגו בדיני ממונות כדאיתא בסנהדרין פז ב וע"ז קאמר ועל המשפט:

9 תד"ה דכתיב בסופו. והאלה דרשי להו לדרשא אחריתי. נראה כוונתם דכיון דקיבלו דשמע אתי לרבות כל לשון. ובראשונות מתהפכין סדורי הדברים כמו לא ידעתי בלה"ק. ובל"א איך ווייס ניכט וכן הרבה. לכן מהאלה כיון דיש לדורשו לדרשא אחריתי לא הוה דרשינן מיניה למעוטי למפרע משום דסותר קצת לדרשא דשמע. אבל והיו ע"כ אתי להוציא למפרע דל"ל מה למידרש מיניה זולתו. והדברים אף דל"ל ג"כ מה לדרוש מיני'. צ"ל ע"כ דלא משמע להו כלל. עי' קדושין ה תד"ה וריה"ג. אולם מש"כ דהאלה אתי לדרשא אחריתי. משמע דלא קים להו הדרשא. ותימה דבברכות שם איתא דר"א דריש מיניה דע"כ צריכה כוונה כו' וגם לר"ע שם איצטריך ליה כמש"כ התוס' שם:

10 תד"ה כתבה איגרת. מיהו ל"י אם שרטט אותה כו' לאחר כתיבה כו' כשרה בהכי או לא. הגרע"א בתשו' נ' תמה דהא מהא דהקומץ רבה שהביאו לקמן בסמוך דמקשה טעמא דאין מורידין אבל משום שירטוט לא. מוכח דלא מהני. דאי מהני הא משום שירטוט יכול לשרטט אח"כ. ולעד"נ דע"כ לא נסתפקו אלא היכא דכתב מתחלה לשם מגילת סוטה דהוה ראוי אז לבילה דשירטוט. אפשר לומר דמהני גם אח"כ. אבל התם דכתב מתחלה לשם תפילין דהוה הלכה דלא מצי לשרטט להו. או משום דכל הפטור ועושה נקרא הדיוט כדמסקי התוס'. ואפי' אם הוה מצי לשרטטן מ"מ כיון דמצוה מיהא ליכא ולא היו ראויין קודם כתיבתן לבילה דמצות שירטוט ודאי לא מהני אח"כ. וכה"ג ממש מצאתי להש"א תשו' כ"ו על הא דר"י א"ש בפסחים כה"מ מברך עליהן עובר לעשייתן שכ' אע"ג דמודה שמואל דאם לא ברך קודם מברך אח"כ מ"מ ה"מ בראוי לברך קודם אבל טבילת גר כו' דא"ר לברך קודם ה"ל א"ר לבילה ולא יברך כלל ע"ש ונכון בעז"ה:

11 תד"ה כתבה על. לפרש"י כדפין של ס"ת. כצ"ל:

12 בא"ד אהא דהרי זה גיטך כו'. כצ"ל: