רש"ש על מגילה ה׳

1 גמרא ע"ש זמנם והא שבת זמנם היא. נ"ל דלדעת הרלב"ח שבמ"א סי' תרפ"ח סק"י מתפרש כפשוטו דמשמע ע"ש זמנם לכל מילי והא שבת זמנם לענין הסעודה ומשלוח מנות. ועט"א ובמשכ"ע בק"א ועתה ראיתי להר"ן שכ' בר"מ וז"ל וליכא טעמא להני תרי זימני דרבי קרא אלא משום הקדמת יוהכ"נ דכפרים וק"ל לפרש"י דיוהכ"נ היינו שמתכנסים למשפט כתקנת עזרא א"כ בימי מרדכי אכתי לא הוי תקנה זו ואפי' לפירושו דהיינו שמתכנסים לקרוא בתורה הא כתב ג"כ כתקנת עזרא שתקן לקרוא בתורה בב' וה' ובאמת עיקר קה"ת בבו"ה הי' עדיין בימי משה עי' במרובה וכבר העיר המ"א בזה ע"ד הרי"ף בר"ס קל"ה שוב מצאתי בירושלמי סוף ה"א וז"ל ר' יוסטא בר"ש בעא קומי ר"מ ולא עזרא תקן שיהי' קורין בתורה בבו"ה כו' ומרדכי ואסתר מתקנים על מה שעזרא עתיד לתקן א"ל מי שסדר את המשנה סמכה למקרא וע"ש בק"ע ולמדנו מהירושלמי הזה ג"ד. א' סיוע למש"כ בס"ד בק"א ודלא כהר"ן. ב' דיוהכ"נ פי' כהר"ן והוא מהרמב"ם וכ"כ התוס' ביבמות יד ודלא כפרש"י. ג' דעיקר קה"ת בבו"ה הוא מתקנת עזרא וחולק על הש"ס שלנו:

2 תד"ה הוה. דהא ריו"ח אתיא כוותי'. כ"נ דצ"ל ומוכח מדבריהם דלא כפרש"י דלר"א אינו אלא למצוה עי' בנו"כ של הרי"ף ונ"ל דאזלי לשיטתייהו לעיל ג ד"ה מבטלין דמוכח משם דלמצוה ודאי צבור בעינן ולא הוה רב פליג על זה ועי' בר"ן שנדחק:

3 גמרא רבא אמר חגיגה כ"ז חגיגה מאחרין. עפרש"י וק"ל. א'. דודאי לכתחילה אינו רשאי לאחר כדפסק הרמב"ם בפ"א הל' חגיגה ה"ה והכ"מ לא הראנו מקורו ועי' חגיגה ז ב הי מינייהו משוית להו פושעים ובברכות כח כדמתרגם ר"י כו' וע"ש בתוס' וראיתי להט"א בר"ה ד ב ד"ה ורבנן דפשיטא ליה דכיון שלא חג ביו"ט ראשון שוב כל הימים שוין ורשאי לכתחילה להמתין עד יו"ט אחרון ע"ש ולפ"ז יהי' מיושב פרש"י. ב' מאי דאמר טפי לא פשיטא כיון דיעבור זמנה ולעד"נ לפרש ע"פ מה שראיתי בספר לוית חן פ' ראה דדעת רבין בפסחים ע ב דאם חל יו"ט אחרון בשבת חגיגה דוחה אותו דדמי לזמנו קבוע כיון דאין לו תשלומין עוד ע"ש ולזה כוון רבא הכא ומיירי כשחל בשבת כמתניתין ואמר כל זמן חגיגה מאחרין טפי דהיינו אם חל יום אחרון בשבת דלמחר תו אין זמנה לא. ר"ל אין מאחרין אלא קריבה בשבת. ועי' בס' ב"א בחגיגה ז ב:

4 ד"ה באלו אמרו. מקדימין אם חלו בשבת. כ"נ דצ"ל. ועי' בר"ן וברש"י שם והתוי"ט נדחק ומש"כ בשם הרי"ף מהירושלמי ותרומת שקלים נ"פ דר"ל משום דבפרוס הפסח היו תורמין תרומה ראשונה כדתנן ברפ"ג דשקלים והוא בא' בניסן עתוי"ט שם ואם חל בשבת תורמין בע"ש דהא צריך להביא בא' בניסן מתרומה חדשה וכדכ' הר"ן ולכן מה שהוסיף התוי"ט דבא' באדר כו' אין לו ענין בכאן וכן הק"נ אות כ"ב ל"ד ונמשך אחר התוי"ט:

5 רש"י ד"ה אפי' ביו"ט. ואמרי' במס' חגיגה ל"י פני ריקם בעולות וזבחים. ע"ש דאינו אלא בעולות לחודייהו:

6 גמרא שמחה מלמד שאסור בהספד. כצ"ל בל"י כאינך וכ"ה ברי"ף ורא"ש ובסוף מ"ק ברא"ש סי' קל"ב איתא בכולן אסורין:

7 שם חזקיה קרי בטבריא בי"ד ובט"ו כו'. שמעתי מחכם אחד איש ירושלים אשר בחברון קורין ג"כ בב' הימים דמספקא להו אי מוקפת חומה מימות יב"נ. ולענ"ד מוכח דלא היתה מוק"ח מימות יהושע בן נון מדהיתה עיר מקלט וכדפריך הגמרא מכות י על קדש ע"ש:

8 שם משום דחד גיסא שודא דימא. במהרש"א הועתק שורא ברי"ש:

9 שם דתניא אשר לו חומה כו'. מרש"י משמע דל"ג להב"ת שהקפתים וכן בערכין ליתא ולגירסא שלפנינו משמע לי דדריש מחומה יתירא:

10 רש"י ד"ה כדתנן. שב"ד גוזרין עה"ג. כ"נ דצ"ל:

11 רש"י ד"ה ותנא בנין בנין של שמחה כו'. כצ"ל:

12 תד"ה ובקש. א"נ י"ל דרצה לעקור מט' ולקבעו בעשירי כדאר"י כו'. לכאורה עדיין יקשה הא אין ב"ד יכול לבטל כו' ומש"כ עה"ג לא מחוור כלל דהא ריו"ח לא היה באותו הדור ול"נ דרבי היה תולה דמה שקבעו בט' הי' אז מחמת קלקול חשבונות כמ"ש התוס' בשם ירושלמי כה"ג בר"ה יח ב ובכזה לא שייך הא דאין ב"ד כו' כמ"ש התוס' לקמן לענין מנהג וכה"ג כ' הרמב"ם ברפ"ב מהל' ממרים ועמש"כ בהוריות ב ב בס"ד:

13 תד"ה ממעטין הב'. וחמירי מט"ב כו'. הגה"ש הניח דבריהם בצ"ע מהא דתניא בפסחים נד ב אין בין ת"ב לתע"צ אלא שזה אסור בע"מ כו' וכה"ג הקשה הלח"מ בפ"ג מהל' תענית הל"ו על הה"מ ע"ש ולעד"נ דע"כ לא אסרו מליארס אלא לאחר שעברו אלו ולא נענו דנוהגין עצמן כנזופין כו' אבל בתעניות עצמן יכול להיות דשרי כמו בט"ב: